אני לא מבינה משהו. מצד אחד, אנחנו אמורים להאמין בקב"ה בלי ראיות, ואם היו מראים לנו הוכחות, אז אנחנו לא מאמינים אלא יודעים. עם התפישה הזאת, איפה המקום של ספרי האמונה? הרי כל דיבור על האמונה הופך אותה למציאותית יותר, כלומר, נותן הוכחות וראיות לכך שהקב"ה אמיתי ואנחנו לא רוצים הוכחות כאלו. אני ממש מקווה שיצא מובן... תודה רבה לכם!
שלום, השאלה שלך טובה מאוד אבל נראה לי שאני לא מסכים עם ההנחות יסוד שלך.
כתבת שאנחנו צריכים להאמין בה' בלי ראיות, ואני לא חושב שזה נכון. אני לא מכיר דרישה כזאת בתורה, להיפך - יש לנו מצווה לחקור ולדעת כמה שיותר, וזה חלק מרכזי וחשוב בידיעת התורה. גם אין שום בעיה לומר שזה ידיעה ולא אמונה, הרמב"ם קורא למצוות האמונה 'מצוות ידיעת ה'.
את צודקת שלא נכון לומר שאמונה זה ידיעה, כי אמונה היא מעין חווית חיים שאדם מרגיש בכל מהותו, אבל ודאי שהאמונה נשענת ומתבססת על הבנה שכלית, ולא מתעלמת מהשכל לגמרי.
אבל באמת זה נכון שאין לנו אפשרות לדעת לגמרי את הכל, וישנה אמירה ש'איפה שהשכל נגמר מתחילה האמונה'. אבל חלילה זה לא אומר שאסור להשתמש בשכל, אלא שיש דברים שאותם השכל שלנו לא יכול להבין, ולגביהם אנחנו צריכים להכיר במגבלות שלנו, ולהאמין. (למשל, אין לנו אפשרות להבין מה זה אלוקים או איך זה שיש מציאות של אין סוף).
מעבר לכך, רוב ספרי האמונה לא עוסקים רק בשאלה האם יש אלוקים והאם התורה נכונה. גם אחרי שמגיעים למסקנות האלו יש עוד הרבה מה ללמוד: איך ה' מנהיג את העולם? מה המשמעות של התורה? מה היעוד שלנו בחיים? ועוד הרבה. הלימוד הזה מאוד חשוב, כי בלעדיו אנחנו מתנהגים כמו רובוטים שלא יודעים מה המשמעות של מעשיהם, וממילא עבודת ה' שלנו תהיה פחות משמעותית ואיכותית. ועוד בעיה שנוצרת בחוסר בלימוד אמונה, זה שבמיוחד בדורנו מאוד חשוב לאנשים להבין ולהתחבר למה שהם עושים, ואי אפשר לקיים תורה ומצוות ברמה כזאת בלי לדעת את כל העומק והמשמעות שלהם.
לסיום הערה קטנה: כתבתי שללמוד ולהעמיק זה רצוי ומחויב, אבל לא צריך להסתבך בכח בדברים שלא מטרידים אותך עכשיו. בעזרת ה' תלמדי עוד ועוד עם השנים ותתקדמי כל הזמן לפי מה שמתאים לך. בהצלחה!
מקווה שעזרתי, נתנאל