ש.למה יש רוע בעולם? או בכללי דברים נוראים שקורים.. גם אם זה אמור להוביל לאיזושהי שליחות או משהו.. או למשהו שאמור לקרות בגלל זה..
שלום:) למדנו בתנ"ך על זה שהקב"ה אמר "בנים גידלתי ורוממתי..." ונראה מזה שה' חושב על עמ"י שהוא כפוי טובה, שעל כל דבר שהוא נותן להם הם לא מעריכים. והשאלה שלי היא מה אכפת לו? כלומר הקב"ה לא מעל כל זה? זה דבר נורא אנושי להתעצבן מכפיות טובה של אנשים, למה ה' צריך שיוקירו אותו ויעריכו וידעו שהכל ממנו? שמעתי תשובה אחת והיא שזה לא בשבילו אלא בשבילנו, שזה גורם לנו לחיות את החיים בצורה יותר טובה וגם כשאנחנו מתפללים אליו זה רק מעלה את הנשמה שלנו, והקב"ה לא באמת צריך את זה בשביל עצמו. אבל זה עדיין לא מספק אותי, כי זה מוזר לי שאנחנו נבראנו כדי לשחק במשחק שהקב"ה המציא. זה לא קצת מוזר? כי גם אם מצאנו את המשמעות שלנו, אבל כל המשמעות הזאת היא בשבילנו ולטובתינו ועדיין לא מובן למה הקב"ה 'ימציא' את זה. כי אם לקב"ה לא באמת אכפת אם אני אוכלת המבורגר עם גבינה או מתפללת אליו או לא יודעת מה, אלא רק רוצה שאני אחיה בדרך טובה בשבילי ואני אממש את עצמי כי התורה היא תורת חיים, אז למה שיהיה לו דחוף שאני גם אדע שהוא קיים, מה הוא רוצה קרדיט? שיאהבו שיעריכו אותו? הוא לא באמת במושגים שלנו אז יכול להיות שהוא עושה דברים אנושיים כביכול. ואם המטרה בסוף כמו שכבר שמעתי שאנחנו נגדל יותר ולא להעלות את הקב"ה, אז למה שהוא ייתן את עצמו בתור דוגמא? נכון אנחנו דתיים ומאמינים בקיום שלו אבל בתכלס אם מסתכלים על סיבות שיש לנו ללמה אנחנו כאן, אז יש עוד אופציה והיא שמשהו גדול ובלתי נתפש כמו הקב"ה נתן לנו את הקב"ה להאמין בו בשביל שנממש את המשמעות ונחייה יותר טוב וככה זה קצת מיישב לי את השאלה, זה הגיוני בכלל? מקווה שלא הלכתם לאיבוד שאלתי מלא מלא שאלות🙈🙈
קודם כל רוצה להגיד תודה רבה על הפרוייקט אתם פשוט צדיקים !!!!אז ככה- לא מזמן ראיתי סדרה שבנות מהשכבה המליצו לי לראות (בנות איכותיות חשוב לציין) ובסדרה היה הרבה דברים שהזדעזעתי ... ועדיין אני לא מצליחה להתאושש מהסדרה היא נכנסה לי עמוק ללב ואפשר להגיד שהנפש שלי צולקה. לאו דווקא דברים לא צנועים או משהו כזה, אלא דברים אחרים שהקצינו ברמות ואני לא מאמינה שחברות שלי אשכרה ראו את הסדרה ועוד המליצו לי לראות אותה !אני לא מצליחה להירדם בלילות כי אני רק חושבת על הסדרה הזאת... אני לא כבר לא יודעת מה לעשות ולא שיתפתי את ההורים שלי בזה כי הם לא מבינים באמת...חשבתי אולי להתקדם בעבודת ה' יותר ממה שאני בדרך כלל , ואולי ללמוד ספר אמונה שיטהר את הנפש שלי. כי באמת שכבר אני לא מסוגלת מרוב מחשבות...
אני לא מבינה משהו. מצד אחד, אנחנו אמורים להאמין בקב"ה בלי ראיות, ואם היו מראים לנו הוכחות, אז אנחנו לא מאמינים אלא יודעים. עם התפישה הזאת, איפה המקום של ספרי האמונה? הרי כל דיבור על האמונה הופך אותה למציאותית יותר, כלומר, נותן הוכחות וראיות לכך שהקב"ה אמיתי ואנחנו לא רוצים הוכחות כאלו. אני ממש מקווה שיצא מובן... תודה רבה לכם!
ש. היי, תאמת שזה יותר שאלה טכנית אבל סתם בא לי לדעת... מה ההבדל בין ה' להקב''ה לאדושם לד' וכו', זה משנה מתי אני אומרת מה? תודה;)
כבר המון זמן שיש מישהי שלא יוצאת לי מהראש, ואני לא חושב שכדאי להתחתן בגיל מוקדם לכן אני לא מנסה ליצור איזשהו קשר.. מצד שני כתוב 'שמא אחר יתפסנה'. מה אני אמור לעשות? אני מפחד שאם אני אחכה אני עלול 'לפספס' אותה ואז כל החיים אני אוכל את עצמי שלא ניסיתי מוקדם יותר, במיוחד שזה קשה שלא לנסות ליצור קשר בכללי כי זה כל הזמן יושב עלי, והלב מאוד רוצה בקשר למרות שהמוח יודע שזה לא נכון עכשיו.. איך זה מסתדר ביחד שאני צריך להתאפק ולחכות עם 'שמא אחר יתפסנה'?
מה האינטרס של אלוקים שברא גויים שמאמינים בכלל באלוהים אחרים? למה שלא ייברא רק יהודים שיאמינו רק בו?
למה פטירה נתפס באופן כזה חמור? הרי זה נראה שבסופו של דבר לשם אנחנו שואפים (עולם הבא) אני באמת לא מצליחה להבין את העניין.
ש. אהלן! אני נערה דתייה בת 15, עלה אצלי כמה פעמים הדיבור על המצב שאנשים שחזרו בתשובה או התחזקו ולאחר תקופה הם חזרו לאותה מקום שהיו לפני כן. שאלתי את אבא שלי בעקבות מה החזרה בשאלה של חוזר בתשובה נובעת. הוא ענה לי "אורות בלי כלים." המשפט הזה תפס אותי חזק.לא הבנתי איזה כלים צריך בשביל שהאורות יחזיקו. מה אני צריכה שיהיה לי לפני שאני רוצה להתחזק כדי שאוכל לקבל אורות??
ש. איך זה הגיוני שעדות שונות מקיימות דברים שונים? אני מבינה למה נגיד יש מנהגים ולשמור את המסורת וזה אבל יש דברים לדוגמה שהולנדים שומרים שעה אז כנראה שזה מותר אם ככה פסקו אז למה השאר שומרים שש? כי אם היה חובה שש כולם היו שומרים שש... ונגיד אם אני אוכל בשר בתשעת הימים למה שזה יהיה עבירה כי תימנים נגיד כן אוכלים בשר, לא בדיוק הבנתי איך זה מסתדר?
היי, השנה נכנסתי לעולם הישיבות והלימוד תורה, ויש משהו שממש הציק לי... מרגיש לי שכבר פירשו את הכול, וחידשו את כל מה שהיה לחדש. יש כל כך הרבה ספרים בהמון נושאים, והמון רעיונות שכבר נכתבו. זה קצת מדכא, ומרגיש שאין לי מה לחדש בתורה. לדוגמה, בלימוד אני וחברותא שלי נתקלנו באיזה קושי מסוים, ואז עלה לי רעיון ממש טוב שסידר את הקושיה בצורה נפלאה. אחרי שביררתי את הנושא לעומק, גיליתי שהיה איזה רב אחד שאמר בדיוק מה שחשבתי עליו. זה הפך אותי למיואש מהלימוד😣 אשמח לעזרה :) גבר, בן 18
שלום לכם(: אשריכם ומה טוב חלקכם! זה ישמע קצת סיפורי/שפיכת לב, אבל בסוף יש שאלה(; עד היום יצא לי להכיר כמה בנים ואפילו התקדם לקשר זוגי (לא מיליוני בנים, 2 בנים) ואחרי כל קשר עשיתי עם עצמי חשבון נפש מה מתאים לי ומה לא, מה היה נעים לי, מה חשוב לי בקשר הבא וכו'.. עכשיו יצא שהכרתי מישהו שהוא די ההפך הגמור(!) מבחינה די חיצונית (סגנון, תחביבים,דיבור וכו') מהרצונות שלי. אבל משהו בו קורץ לי.. משהו באישיות הפנימית והעמוקה. שנינו מודעים לפערים (בין כל בני זוג יש פערים, פה מרגיש לי שזה יותר מכולם😅) אבל הוא מבחינתו אפשר לגשר על הכל. אני די אבודה, מתלבטת האם להשקיע בזה או לצאת מזה לפני שיהיה לי קשה מידי. בת 18