ש.
תודה רבה לכם צדיקים!
כבר המון זמן שיש מישהי שלא יוצאת לי מהראש, ואני לא חושב שכדאי להתחתן בגיל מוקדם לכן אני לא מנסה ליצור איזשהו קשר.. מצד שני כתוב 'שמא אחר יתפסנה'. מה אני אמור לעשות? אני מפחד שאם אני אחכה אני עלול 'לפספס' אותה ואז כל החיים אני אוכל את עצמי שלא ניסיתי מוקדם יותר, במיוחד שזה קשה שלא לנסות ליצור קשר בכללי כי זה כל הזמן יושב עלי, והלב מאוד רוצה בקשר למרות שהמוח יודע שזה לא נכון עכשיו.. איך זה מסתדר ביחד שאני צריך להתאפק ולחכות עם 'שמא אחר יתפסנה'?
ת.
שלום, נראה לי שהכנסת בדבריך שתי שאלות: שאלה אמונית על ההתאמה של בני הזוג וההשגחה שיש על העניין הזה, וגם שאלה פרקטית איך להתמודד עם החששות והרצונות המתנגדים.
אני אתחיל עם השאלה התיאורטית:
הזכרת את החשש של "שמא יקדמנו אחר ברחמים" (אני משער שלזה התכוונת). המקור של זה הוא בגמרא במסכת מועד קטן, ושם יש דיון גדול עם הרבה פירושים והסברים. אני לא אכנס לעומק הדיון, ורק אומר לך שלמסקנה מקובל על רוב הרבנים שלא נכון להתפלל על מישהו מסוים, אלא להתפלל שה' יוביל אותך לבת הזוג המתאימה לך בזמן המתאים ובקלות. תפילה על מישהו מסוים היא כמו תפילת שווא, כי אם זו לא מי שה' ייעד לך התפילה לא תעזור, והאמת שאתה גם לא רוצה שהיא תעזור..
אז מה עושים בינתיים?
המצב הזה בהחלט מייצר התמודדות: מצד אחד הפחד שהיא לא תברח לך מהידיים, ומצד שני הידיעה שלא נכון למהר עם זה.
אני חושב שאתה צריך לקחת את זה כהזדמנות לחזק את 'שריר האמונה'. ה' מזמן לנו התמודדויות בחיים כדי לעשות אותנו גדולים יותר, ע"י זה שלא תהיה לנו ברירה אלא להתמודד ולהשתפר. אז אתה צריך לשמוח על ההזדמנות, לשנס מותניים ולהתחיל לעבוד.
איך מתמודדים עם הפחד לאבד?
העבודה צריכה להיות הפנמה וקבלה מוחלטת של ההבנה, שבוודאי ה' רוצה רק בטובתנו והוא יסדר את המציאות באופן שהכי טוב עבורנו, ולא תמיד מה שנראה עכשיו טוב הוא באמת יהיה לנו טוב. ולכן אחרי שהחלטת שנכון עבורך לחכות ולא להתקדם לחתונה, אתה צריך להאמין שבסוף תתחתן עם מי שתהיה הכי נכונה עבורך, אולי זאת מי שאתה חושב ואולי לא. וכשהידיעה הזאת נכנסת עמוק בלב, ממילא אין שום מקום לחשש לפספס או לאבד, כי מה שלא יהיה - זה הכי טוב שיכול להיות.
הרב קוק מבטא את הרעיון הזה כך: "יסוד הביטחון והשמחה נובע מהבירור הפנימי, שאין לחפוץ, גם לענייני עצמו, כי אם את מה שהוא חפץ אדון כל ברוך הוא". כלומר, האדם מגיע לביטחון ולשמחה כשהוא מברר לעצמו, שאין הגיון אפילו לרצות משהו, אם זה דבר שה' לא רוצה אותו. כשאתה יודע שמה שה' רוצה שיקרה, זה הדבר הכי טוב, אתה לא תרצה שיקרה משהו אחר, ואז כבר אין לך ממה לחשוש.
ואולי אני טועה בהחלטה שלי?
אחרי כל זה עדיין יכול להישאר ספק - מי אמר שאני צריך לחכות? אולי ה' דווקא רוצה שאני לא אחכה? אלא שצריכה להיות גם אמונה בעצמנו. ה' נתן לנו דעת ובחירה חופשית כי הוא רוצה שנתנהל ע"פ איך שאנחנו מבינים את המציאות, ונסמוך על שיקול הדעת שלנו. ולכן אם אתה חושב שלא נכון לך עכשיו להתקדם לחתונה, תסמוך על עצמך, ותאמין שה' מכוון אותך בדרך הטובה ביותר.
מאחל לך שתצא יותר גדול מההתמודדות הזאת, ותראה בסוף איך ה' סידר הכול על הצד הטוב ביותר. בהצלחה גדולה!
נתנאל