חשבתי שאני לא בשל לזוגיות עכשיו, ואז פגשתי אותה. אני מסיים שיעור א' בישיבה, לפני צבא (לא פרופיל קרבי). אני לא מרגיש מוכן לזוגיות למטרת חתונה עכשיו, והסביבה גם לא מאוד מעודדת את זה. אבל איך אוכל באמת לדעת שאני לא מוכן עכשיו? אולי אני בעצם כן מוכן ורק מושפע מהסביבה, איך אוכל לבדוק את זה, ולדעת באמת?? יש איזה קריטריונים שמודדים מתי אדם בשל להתחתן?לא הייתי מתחיל לצאת לדייטים מעצמי עכשיו, אבל כבר פגשתי אותה וכבר דיברנו על הזוגיות שלנו...מישהו נתן לי עצה, כדי לבדוק את זה, לשאול את עצמי: "האם אני כרגע בערך במקום בו אני רוצה להיות, או שאני מרגיש שיש לי עוד הרבה במה להתקדם ולהשתפר?" ואני לא יודע. מאיפה להתחיל ואיך לענות על זה?אשמח לעצות נוספות איך אוכל לדעת אם אני מוכן לזוגיות למטרת חתונה, וגם באופן ספציפי יותר, לדעת איך אוכל לבדוק עם עצמי - האם אני כרגע בערך במקום בו אני רוצה להיות?וגם - האם נכון להמשיך את הקשר גם אם זה אומר שנתחתן בעז"ה רק בעוד כמה שנים?תודה מראש!!בן 19
מחפשת את האחד שלי בכל מקום.. אלגו, שליש גן עדן,שבע ברכות. אמרתי גם לחברות ואנשים שאני מכירה שאני בחיפושים..איפה עוד אפשר?
שלום, אשמח ממש אם תוכלו לענות על זה בהקדם .אני מתלבטת אם להכנס כרגע לקשר עם מישהו (והוא מחכה לתשובה) ואשמח לעזרתכם.מה היתרונות והחסרונות בקשר בגיל ההתבגרות?חשוב לציין שאני באמת רואה פוטנציאל בקשר הזה
אני קוראת את התשובות שלכם לגבי חברות בגיל צעיר וואלה משהו שם לא יושב לי.. בסוף נראלי כולנו מרגישים שונה כשאנחנו בחברה מעורבת.. הרגשה דווקא נחמדה. אז למה לא? כל השנים הייתי בסביבה נפרדת ופתאום עכשיו בצוות כן יש קשר לבנים ואני לא מפסיקה לחשוב על מישהו מסויים.. אני מבינה ויודעת שזה לא מתאים וכדאי להיות חברים, אבל כדי שזה יישב לי בנפש אני אשמח שתעזרו לי ותסבירו לי..
סיימתי י"ב שנה שעברה, הייתי מאוד פעילה בסניף שלי וכבוגרת אני כרגע עוד מגיעה אליו באופן די קבוע (במיוחד בתקופת החגים שהייתי הרבה זמן בבית). הסניף שלי די מעורב, כלומר החבר'ה הבוגרים ביחד לגמרי.. עד השביעית לא הייתי כל כך בקשר רציף עם הבנים, דברים טכניים בעיקר.. הרגשתי די טוב עם זה, כי אני לא מאמינה ב'ידידים' וגם לא בסתם קשרים חבריים עם מכרים, לא מתאים בעיניי. אבל אז התחלתי את השמינית, הכרתי כמה אנשים חדשים אבל לא דווקא קשור אליהם, משהו בי נפתח. העולם החברתי שלי עבר איזשהו שינוי קטן, מבפנים בעיקר, ואז נהיה הרבה יותר דיבור עם בנים מהסניף. לא עברתי שום גבול, והכל היה במסגרת הסניף.. אני לא יודעת כל כך מה אני שואלת פה בעצם, פשוט אני מרגישה שאולי קצת שכחתי את הגבולות שלי, אולי זה לא מתאים לדבר ככה בחופשיות עם בנים, לצחוק ולדבר עד אמצע הלילה.. אני אדגיש שברוב המוחלט של המקרים השיחות שלי עם בנים לא היו אחד על אחד אלא בקבוצה, או שהיו עוד אנשים בסביבה, ככה שזה לא הגיע אף פעם לרמה של שחנ"ש. אני יודעת שחלק מהמשיבים בגילי, אבל אשמח להסתכלות של עוד אנשים ודעות. גם מבחינה הלכתית.. סתם לדעת איפה נראה לכם עובר הגבול בין נחמדות לקשר קרוב מדי..?
אז ככה, אני בת 16 ובחצי שנה האחרונה נקלעתי לסיטואציה מבלבלת. יש איזה בחור שפגשתי בשבת משפחתית והוא ממש מצא חן בעיניי. ביררתי עליו קצת עם אנשים שמכירים אותו ואמרו לי מי הוא ואני יודעת עליו די הרבה דברים. סיפרו לי שהוא בשמינית. הבנתי שזה לא הכי מתאים כי הוא גדול וכו'. חשבתי על זה אחרי השבת ופשוט לא הצלחתי להוציא אותו מהראש שלי. אני מרגישה שאני בוגרת לגילי וב"ה אני בחורה דוסה. נתנו לי את המספר שלו. בקיצור אני רוצה להתחיל קשר באמת לא בקטע מגניב לחבר וכו' אלא באמת אני מרגישה שהוא הבחור המתאים והנכון. מצד אחד אני חושבת שזה גיל ממש קטן ואני רוצה שהכל יהיה ע"פ רוח ההלכה ומצד שני אני רוצה את זה! אני מפחדת שאם אני לא אתחיל את זה זה פשוט יתפספס. אשמח שתעזרו לי ותתנו לי כיוון!
לאן הולכים לדייטים? 🙈 גם מה זה דייטים, פשוט כשיוצאים עם מישהו נפגשים איתו נכון? אז מה עושים, לאן הולכים, אין צורך ללכת לשבת בבית קפה ולהכיר זה לא סוג כזה אלא פשוט למצוא דברים לעשות.. אבל אין לי שום כיוון מה, אנחנו לא מאותה עיר אז אי אפשר לעשות סיבוב בשכונה, וגם מביך אותי ללכת למקומות ציבוריים איתו, לא בגלל שזה איתו אלא שהסיטואציה מביכה ואולי אני אפגוש מישהו שאני מכירה ואני לא רוצה. וגם אנחנו די חברים מלפני זה בגדול אז אני לא רוצה ולא כל כך אוהבת שזה רשמי כזה ו"יוצאים לדייט". אבל בכל זאת נפגשים, אז איזה דברים אפשר לעשות, לאן אפשר ללכת, מה, כי לא כל פעם נלך לאיזה פעילות אמיתית או למסעדה. וזה טיפה קשור לזה שאני בתיכון אין לי מלא כסף אבל כשחברים לפעמים זה סתם להיפגש, אבל איפה סתם נפגשים? בבתים? זה מביך, לא יודעת לדמיין שני דוסים הולכים איפשהו, מרגיש לי שכולם מסתכלים. אני גם יודעת על עצמי שאם אני הולכת לירושלים נגיד אני רואה עם חברות שלי מלא זוגות ואנחנו תמיד מסתכלות עליהם ובטוחה שאנחנו לא היחידות.. נשמע דבילי אני יודעת אבל אני קצת צריכה עזרה 🤭 תודה רבה לעונים :))
אני מדברת עם מישהו והייתה תקופה של איזה חצי שנה +- שהוא לא דיבר עם בנות בקטע הלכתי אז הקשר די התנתק. עכשיו, הוא יודע שאני אוהבת אותו ומאז שהוא יודע את זה (לא אני סיפרתי לו) אנחנו מדברים הרבה וגם נפגשנו פעם אחת. אבל אני לא יודעת מה לעשות כי אני לא רוצה קשר כרגע של חבר בגיל הזה, אני רוצה שזה יהיה יותר פרקטי לחתונה. מצד שני הוא כן היה רוצה שזה יתקדם יותר. נפגשנו פעם אחת, ואם הוא ירצה עוד פעם מה אני אגיד? זה יכול לפגוע אם אני אגיד לא, אבל זה גם יכול להיות נחמד להפגש (רק מציינת שברוך ה' שנינו משתדלים לשמור על המצוות אז הקשר בע"ה יהיה טהור). בת 16
היי ממש תודה על כל מה שאתם עושים, אתם תמיד כל כך מדויקים ועונים את הדבר הנכון, וזה מדהים! אני יודעת שאולי היו שאלות דומות, אבל אני בכל זאת שואלת. יש ילד בשבט שלי שאני חושבת עליו יותר מידי, וזה מציק לי.. כשהיינו יותר קטנים (ח-ט) ידעתי מאיפה זה נובע, כי הוא מוכשר מאד וחכם מאד והוא הצדיק של השבט ואני הדוסית, והייתי די בודדה בשבט, אז חיפשתי בראש שלי מישהו בדמיון שיוכל להתאים (אולי) לי. אבל כבר עברו כמה שנים מאז, וזה עדיין חוזר. אני לא מרגישה בנוח לידו כמו כל שאר הבנים בשבט שלי, ואני תמיד "מרגישה" את העיניים שלו ואיפה הן נמצאות, וזה פשוט מגוחך מידי! אין לי שום שום שום כוונה להיות איתו בעתיד או משהו כזה, וזה בכל זאת לא מרפה, התחושה הזאת. הוא מוכשר, וחכם, אבל באישיות שלו יש הרבה דברים שמפריעים לי מאד, ואני לא מתכננת לנו שום דבר משותף... אבל עדיין הוא יכול לומר לי איזשהו משהו או לעשות איזה מעשה ואני אתרגש. ולפעמים אני יכולה להרגיש שאולי הוא דווקא מעוניין בי גם אבל מסתיר את זה, אבל זה חי בסרט מידי וברור לי שזה רק הראש שלי שמדמיין מה שהוא רוצה... והכי מגוחך זה שאני בכלל חושבת שהוא מתאים לחברה שלי, וממה שסיפרתי והיא קצת ראתה היא ממש רוצה (עם החסרונות שלו) ובקיצור אני פשוט רוצה להשתחרר מזה כבר. זה פשוט נהיה מוגזם, ומביך אותי מידי שזה כל כך נמשך
תודה ענקית לכם על האפשרות!! בן דוד שלי ואני קצת התקרבנו יותר לאחרונה והתחלתי לפתח אליו רגשות. הוא באמת כל מה שהייתי מחפשת בגבר אבל כמובן שזה לא יכול לעבוד, אני לא חושבת שאני צריכה להסביר למה... אוף מה לעשות זה לא עוזב אותי אני לא מפסיקה לחשוב עליו!