היי, אני בתיכון, ואני בחור בסך הכל חברותי יפה גבוה אבל אני חושש מהעתיד שלי בעניין עם נשים..אני לא מצליח לדבר עם בנות, אני כל הזמן חושש לגשת ומפחד מיזה מאוד כיוון שאולי אני אקבל סירוב מה אוכל לעשות? עם איזה גישה לגשת?
ש.היי :) רציתי לשאול משהו שאני חושבת עליו כבר הרבה זמן. יצא לי להתאהב בערך פעמיים בחיים שלי, וב"ה אני חברה של מי שהתאהבתי בו וממש טוב לנו יחד. אבל אז אני חושבת לעצמי שגם בפעם הראשונה שבה התאהבתי (צריך להגיד שזה היה בגיל יחסית בוגר, לפני שנה וחצי בערך) הייתי בטוחה שזה זה ושאני באמת אוהבת אותו וזה לא סתם התאהבות. בסוף זה עבר לי ובאמת היום טוב לי אבל אני חושבת הרבה על איך יודעים להבדיל בין משהו באמת טוב לאהבה רגעית? וזה גורם לי גם קצת חששות בקשר הנוכחי, שאולי זה לא באמת מתאים ואני באשליה? בת 17
למה בנים כל כך מייאשים?! אוףף אתם צריכים להיוולד עם ספר הוראות להתנהגות מול בנות
שלום רב,אני מאוהבת במישהו שבאמת חשבתי שיוכל לצאת מזה משהו אבל התברר לי שהוא לא מרגיש כמוני.מאז אני פשוט במצב רוח נוראי, אני באמת אדם שמח, אופטימי, אין סוף לאמונה שלי בה' יתברך, אבל אני מרגישה שזה קצת גדול עלי עכשיו והיו לי הרבה ניסיונות בחיים אבל עכשיו אני מרגישה ללא תקווה.ראיתי כמה מהתשובות שלכם על שאלות בנושאים כאלה ושרוב הפעמים החלק החשוב הוא להתעסק בדברים אחרים, למצוא תחביבים ולמלא את הזמן, אבל באמת שאין לי חשק לזה, לא שאין לי מספיק דברים לעשות, אני מדריכה בסניף, ב"ה יש לי הרבה חברות, יש את הלימודים, משפחה, אבל אין לי שום רצון לעשות משהו.. אני מהבוקר עד הערב מנסה שהיום יעבור כבר... ופשוט מרגישה שקצת אין לי טעם לקום ח"ו, גם כשאני עושה משהו אין לי את השמחת חיים האדירה שהייתה לי וקצת מתחבאת עכשיו, נראה לי שכמו כל בת שנדלקת על מישהו ישר התחלתי לראות את העתיד שלנו יחד ועכשיו זה פשוט התרסק.אני רק רוצה שוב להיות שמחה, שוב להיות עם תקווה ועם רצון עמוק לקיים את התורה והמצוות, לשים את זה מאחורי, לגדול מזה ודי.אני לא מיואשת ח"ו משום דבר, אבל אני רוצה בכל ערב להרגיש שהיה לי יום מנוצל, כי זה פשוט שאב לי את כל הכח רצון, אני רוצה לב חופשי.תודה רבה רבה לכם:)
שלום לכם,קודם כל תודה על הפרויקט המדהים, נותן גם תשובות לשאלות שלא חשבת עליהם וזה תמיד ממש עוזר.ולשאלתי,בזמן האחרון יש לי קשר רציף בווצאפ עם בת שנה מתחתיי (שנינו מדריכים בסניף), רציתי לדעת, יש דרך לדעת האם היא "בקטע" שלי?או שאולי זה סתם קשר חברי? אולי איזשהם סימנים או משהו?שאוכל לדעת לכוון את הדברים לכיוון קצת יותר נכון מבחינתי ולא אגיע בטעות למצב שלא רציתי להגיע אליו....
איך מנהלים זוגיות בצורה בריאה וטובה? גם בלב החברות וגם וכנשואים.
יש לי שאלה שמעסיקה אותי הרבה זמן בתקופה האחרונה..יצא לי להרגיש רגשות חזקים מאוד למישהי שאני מכיר, רגשות לא כל כך הדדיים...אנחנו ידידים די טובים, מכירים מהנוער , בית כנסת, סניף..היא מאוד חשובה לי גם אם לא יצא מהקשר שלנו דבר רומנטי אבל הבנתי שבשביל שיהיה לה טוב באמת אני אצטרך לעבור הלאה. אז נובעת לי מפה שאלה:האם עצם זה שאני אצליח לעבור הלאה אומרת שלא אהבתי באמת?? האם מאהבת אמת לא מצליחים להשתחרר ושכשזה זה - זה זה?
אהלןן!!אני יודעת ששאלות על חבר וחברה חוזרות פה הרבה... אבל כן..אני שביעיסטית ואני בקשר עם מישהו שנתיים מעליי מהיישוב שלי, הוא בהסדר עכשיו, הכרנו בסניף וכבר תקופה די ארוכה אנחנו בקשר, קשר ממש טוב, הוא מבין אותי כמו שאף אחד בחיים שלי לא הבין, הוא המקום מפלט שלי מהעולם. קשר מדהים מדהים מדהים!זה שהוא בישיבה עכשיו לא מפריע לקשר שלנו, להפך.. בזכות זה שהוא בישיבה הקשר שלו איתי אפילו יותר חשוב לו (כל פעם שהוא חוזר אז אנחנו נקבע במקום שהוא יצא עם חברים או שאני אצטרף ליציאה עם החברים). אבל כן יש דבר אחד שנורא מפריע לי וזה שיש לו חברה אחת ממש טובה בגיל שלו, יש לנו חברה משותפת והחברה הזאת אמרה לי שהיא כל הזמן אומרת שאותו בחור שאני בקשר איתו חייב לנתק את הקשר איתי, שהוא צריך מישהי בוגרת יותר... ואני מרגישה ממש בוגרת לגילי!זה מתחיל לחלחל לי למוח כל האמירות האלה.. כדאי לנתק את הקשר איתו עכשיו (למרות שיש סיכוי שהוא לא יחזור להיות ככה) ולחכות קצת ואז לנסות לחזור לקשר כשאני אהיה "בוגרת יותר"?
אני מרגיש ממש טיפש שאני שולח תשאלה הזאת, כי חשבתי שדבר כזה כבר לא יקרה לי ושבניתי את עצמי בחלק הזה כבר מספיק בשביל שזה לא יחזור שוב,אבל זה כן חזר... התחלתי לדבר עם מישהי, בקטנה ממש,כאילו לא דיברנו קצת אבל פשוט זה רק איזה חודש וחצי כזה וזה לא עכשיו דיבורים כל היום וזה.. וכאילו מרגיש לי כאילו חזרתי עכשיו שנתיים אחורה שהיא לא יוצאת לי מהראש והכל, ואני לא רוצה חברה עכשיו,אני לא מוכן ובשל לזה כרגע, ואני פשוט לא יודע איך להפסיק עם זה, אולי היא נכנסה לי חזק לראש כי היא בכלל לא מהחברה שאיתי(היא מדריכה איתי בסניף(לא מדשים) וכאילו אף חבר שלי לא מדבר איתה,אנחנו פשוט לא בחברה שהיא מסתובב איתם וכנל היא לגבינו ולכן אולי זה נכנס אליי חזק כי כאילו זה מיוחד כזה, אבל אני פשוט לא יודע איך להוציא אותה מהראש שלי, עכשיו תבינו,אני לא פוסל את האופציה שיקרה בינינו משהו בעתיד,אני גם לא רוצה לפסול,אבל פשוט כרגע זה לא מתאים אשמח לעזרה בדחיפותתת תודה רבה אין עליכם מין וגיל: * זכר 17
היי, קודם כל פרוייקט מדהים, באמת! ואוו. אתם עוזרים בטירוףף! לא מובן מאליו בכלל. אז ככה, רציתי ממש לדעת- מה הקטע של צניעות לנשים? באמת אני לא מבינה. למה אסור להתלבש ככה, לשיר ככה, לדבר ככה, לשבת ככה? באמת אני לא מבינה את זה, למה אי אפשר לתת קצת חופש? בנים עושים מה שהם רוצים, שרים, רוקדים.. למה בנות צריכות כל הזמן להישמר, לחשוב, איך יראו אותי, זה מכבד או לא? וגם, אף פעם לא הבנתי מה עובר על בנים שהם יראו אותי ככה, כי הם רואים נשים חילוניות כל הזמן ברחוב, אז מה ההבדל? אשמח אם מישהו יענה לי, תודה. אני מנסה ממש לחפש תשובות לזה ולא מוצאת.. לאף אחד אין תשובה שמספיק מספקת אותי..
ראשית אתם מדהימים ועוזרים מאוד.. וגם אם לא רלונטי לגביי סתם נחמד לקרוא! זו שאלה מוזרה מאוד ולא נראלי שנתקלתם בה אבל בכל זאץ אנסה יש מישהו מהישוב שלי שכל הזמן במחשבות שלי וזה נורא מפריע לי. יוצא מצב שאני חושבת עליו הרבה ואני ממש לא רוצה בכך. אין לי ממש אינטרקציה איתו מה שאומר שהקשר לא רלוונטי עבורי מה שעוד יותר מחדד לי את הרצון להפסיק לחשוב עליו. הנוכות שלו מעסיקה אותי הרבה. אני מרגישה כאילו זה הורס לי את הנפש והופך אותי ללא בסדר בתור בת אדם. אני מרגישה כאילו זה שאני חושבת עליו הרבה בלי סיבה ואני באמת לא מצליחה להפסיק הורס לי את הנשמה וכאילו הופך אותי לפחות טובה מבחינה רוחנית. זו לא שאלה מה לעשות איתו אלא איך להפסיק לחשוב עליו והאם זה באמת נכונה הטענה שלי שזה לא בסדר תודב רבה רבה תזכו למצוות
שלום! אני כתבתי את שאלה 3056 ד.. תודה רבה על התשובה, ההתכוונתי למצב שהוא בן ואני בת, ובשביל לשמור על ילדים בשבט אני כן חייבת לדבר איתם במקרה שרק הם מגיעים כי אחרת הם לא יבואו יותר מהסיבה הפשוטה שהמדש שלי לא עושה את זה... אני לא ממש מחפשת תשובה הלכתית כזה לשמור על ייחוד ולדבר לעניין וזהו בלי שחנש.. אלא יותר בקטע בכללי אם יש לגיטימציה לשבת לדבר איתו על החיים כדי לא לאבד את אותו חניך (כמובן שיש קצת דיסטנס בכל מקרה...). ובכלל, קשר אישי זה נורא חשוב עם חניכים.. אם המדש שלי לא עושה את זה עם החניכים הבנים, יש לי מקום לנסות בעצמי? אני אנסה לסכם תרגישו בנוח להכניס רק את זה לשאלה: בתור מדריכה לבנים, ועם מדש שלא תמיד מגיע לפעולות, שייך שאני אשב עם חניך בן אחד ואדבר איתו סתם על החיים על ספסל אם אף חניך אחר לא מגיע? כי זה קורה לא פעם אחת שרק הוא מגיע אז הגיוני להשאיר אותו רק כדי שירגיש שלא הגיע לחינם ויבוא גם בפעמים הבאות? או בכללי בשביל לשמור על סוג של קשר אישי עם החניך בגלל שהמדש שלי לא עושה את זה..