יש לי שאלה שמעסיקה אותי הרבה זמן בתקופה האחרונה..יצא לי להרגיש רגשות חזקים מאוד למישהי שאני מכיר, רגשות לא כל כך הדדיים...אנחנו ידידים די טובים, מכירים מהנוער , בית כנסת, סניף..היא מאוד חשובה לי גם אם לא יצא מהקשר שלנו דבר רומנטי אבל הבנתי שבשביל שיהיה לה טוב באמת אני אצטרך לעבור הלאה. אז נובעת לי מפה שאלה:האם עצם זה שאני אצליח לעבור הלאה אומרת שלא אהבתי באמת?? האם מאהבת אמת לא מצליחים להשתחרר ושכשזה זה - זה זה?
שלום לך!אתחיל ואומר שזו התחבטות מאוד קשה ואשריך שאתה שם את הצרכים של ידידה שלך לפניך, אתה כנראה באמת אוהב אותה 😉
אנסה לענות לך תשובה מסיפור די מוכר שקרה. תלמיד אחד בא לרבו שבור לב. הוא סיפר שהוא מאוהב בבחורה מסוימת תקופת זמן ארוכה, הוא כל פעם מנסה להציע לה לצאת איתו והיא כבר כמה פעמים דחתה אותו. אתמול היא אמרה לו שזה לא יקרה סופית והוא (אותו שבור לב) בא לרב להתייעץ מה לעשות.הרב שואל אותו - האם אתה אוהב אותה?עונה לו הבחור - בטח שאני אוהב אותה, אוהב הכי בעולם.אז שואל אותו הרב - אז מה הבעיה שלך?עונה הבחור - השנייה הסברתי לרב.עונה לו הרב - אם אתה באמת אוהב אותה, לך תמצא לה חתן.
כדי להבין את משמעות הסיפור צריך לחלק בין 2 מושגים. אוהב, ומאוהב. (לא צריך להיכנס לחקירה מבחינה לשונית, העניין פה בשני סוגי 'אהבה').
כשאני אוהב מישהי- אכפת לי רק שיהיה לה טוב. אם הכי טוב לה עם מישהו אחר, מצוין. ולכן זה לא משנה איך ועם מי יהיה לה טוב העיקר שיהיה לה טוב. ולכן אני פחות שייך בעניין.
לעומת זאת, כשאני מאוהב במישהי אכפת לי מאיך שהיא עושה לי טוב ולכן, אם זה לא איתי - מה עשינו פה, לא הרווחתי כלום.ואולי ככה אפשר להסביר את המשנה באבות:
"כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן "
אמנון רצה בתמר סיפוק פיזי בשבילו - ברגע שזה הסתיים מתואר לנו בתנ"ך שאמנון התחיל לשנוא את תמר אחרי כל האהבה שקדמה לזה.לעומת זאת אצל דוד ויונתן - יונתן היה מוכן להקריב מעצמו את המלוכה ורב עם אביו בשביל דוד. האהבה הזו היא רצון שיהיה טוב לדוד ולכן שום דבר לא הרס אותה.
כיום לענ"ד החינוך לאהבה היא מהסוג השני שתיארתי (אהבה עצמית שבאה מתוך איך הקשר תורם לי ולא איך אני תורם לקשר).לצערנו אנחנו כל הזמן מחפשים איך הקשר יתרום לנו מאשר איך אנחנו נתרום לקשר. היהדות מביאה בשורה שונה לעולם בפירוש המילה אהבה.
ולשאלתך, לפי דעתי אתה באמת באמת אוהב אותה - אכפת לך מהטוב שלה, לא מעצמך. ואני חושב ש'אהבת אמת' היא ששניכם מרגישים שזה מה שיהיה הכי טוב בשביל השני וגם בשבילי. איזה רצון בלתי פוסק לחפש טוב בשביל האחר.
לכן אני שוב משבח אותך ואומר אשריך שהגעת למדרגות כאלו.ולכן אם הבנת שזה לא טוב ואתה מוכן כביכול "לפגוע" בעצמך בשבילה - אין דבר גדול מזה.אני מאחל לך בעז"ה למצוא זיווג הגון משורש נשמתך - אשריך!
מקווה שהועלתי, אליה כאפי.