ש.היי שלום. למה ה' צריך את העבודות ה' שלי?למה שלא פשוט יתן לחיות את החיים?
יש לי שאלה שמעסיקה אותי הרבה זמן בתקופה האחרונה..יצא לי להרגיש רגשות חזקים מאוד למישהי שאני מכיר, רגשות לא כל כך הדדיים...אנחנו ידידים די טובים, מכירים מהנוער , בית כנסת, סניף..היא מאוד חשובה לי גם אם לא יצא מהקשר שלנו דבר רומנטי אבל הבנתי שבשביל שיהיה לה טוב באמת אני אצטרך לעבור הלאה. אז נובעת לי מפה שאלה:האם עצם זה שאני אצליח לעבור הלאה אומרת שלא אהבתי באמת?? האם מאהבת אמת לא מצליחים להשתחרר ושכשזה זה - זה זה?
ש. קודם כל אתם תותחים ברמות מטורפות ואתם עוזרים לי כל כך הרבה ופשוט תודה רבה לכםם!!❤️ אז השאלה שלי היא כזאת, כל החיים הייתי בן אדם עקשן שמה שחשוב לו ושהוא רוצה הוא משיג... אם הייתי רוצה משהו הייתי עושה הכל כולל הכל בשביל להשיג אותו ורוב הפעמים גם הייתי משיגה אותו...כל הזמן אנשים תמכו בי, ואמרו לי שזה טוב וככה אני אתקדם בחיים שלי שאני חדורת מטרה ולא מתייאשת. אבל וזה אבל גדול... בזמן האחרון אני מרגישה קצת לא טוב לגבי זה... לא מזמן איבדתי אדם מאוד יקר בגלל ההתעקשות שלי ואני גם מרגישה שאני קצת נסחפת ומתעקשת על דברים שטותיים ואפילו אנשים נפגעים מזה... אשמח לעזרה לדעת מה הגבול שאני צריכה להתעקש עליו ואיך להתעקש בלי שאני פוגעת באף אחד ומרוויחה מזה:) תודה מראש..
אשמח אם תוכלו להסביר לי קצת על ארץ ישראל, אני בכללי מאוד מחוברת לטבע אבל נראה לי שארץ ישראל זה משהו מיוחד, משהו שאני עוד צריכה לגלות ואז אני אהיה גם מחוברת למולדת המדהימה הזאת, אשמח אם תוכלו לחבב עלי את הארץ;) מין וגיל בת 15
כל הזמן אומרים כמה שתפילת עמידה היא הכי חשובה.. אבל היא בסוף התפילה והרבה פעמים כבר קשה לי להתרכז בה ואני אומר אותה כדי לסיים... מה אפשר לעשות?
ש לא יודעת ככ מאיפה להתחיל אבל ככה:כשמסתכלים עליי או מדברים איתי אנשים מגדירים אותי כ״דוסית״. אבל אני ממש מרגישה בתוכי רצון להתחזק. אבל לא סתם בדברים קטנים, יש לי ממש חלום להיות צדיקה אמיתית. לא בקטע של להיות ידועה/מפורסמת אבל בקטע של ממש לחיות ולנשום את התורה תמיד. כל יום וכל היום. האנשים שאני הכי מעריצה בעולם הם לא אנשים מפורסמים או אנשים עשירים או זמרים או שחקנים. אני הכי מעריצה את הצדיקים הגדולים, את הרבנים ואת הרבניות שפשוט מקדישים את כל חייהם למען התורה. אני באמת רוצה להיות כמוהם אבל אני ככ רחוקה משם!! אין לי מושג מאיפה בכלל להתחיל והאם יש לי בכלל סיכוי להגיע להיות צדיקה באמת?
רציתי להבין למה אנחנו מתפללים בבוקר שלא תביאני לידי ניסיון אם למדנו מאברהם שטמון בניסיון המון עוצמות למנוסה עצמו להוציא מהכוח לפועל את הכוחות הטובים שבו. והניסיון טוב גם לסביבה שמשקיפה את המנוסה, שתלמד ממנו. הגעתי למחשבה הזאת בעקבות התלבטות אם להתגייס או לעשות שירות לאומי:) להתגייס זה לקחת סיכון של להיות בחברה מעורבת, וזה בהחלט ניסיון לבת דתייה. אבל מצד שני אני יכולה גם להוציא ממני כוחות שלא הכרתי, להשפיע על האווירה הדתית ולחזק חילונים. לצאת מהבועה, להשפיע. אבא שלי התחזק בזכות חברים שלו מהצבא וזה ממש מדהים בעיניי.