היי ותודה רבה על כל הפרוייקט, אז ככה ב"ה אחותי הגדול התחתנה לפני כמה חודשים ולבעלה יש אח שככה עם כל ההכנות והשבע ברכות והכל יצא לנו ממש להתקרב, גם פעם אחת הלכתי לאיבוד בעיר שבו הם גרים והוא פשט עזב הכל ובא . לפני כמה זמן אחרי שלא התכתבנו או נפגשנו הוא כתב לי שהוא רוצה שניפגש ונדבר וזה.. נפגשנו והוא אמר לי שיש לו רגשות כלפי ושהוא רוצה שנהפוך את זה לקשר יותר רציני מסתם חברים/ידידים ות'אמת שגם לי יש רגשות כלפיו וגם אני חשבתי על זה אבל אני חושבת שזה מוקדם לשנינו ( הוא בשיעור א' ואני בשביעית) ואני גם לא בטוחה שבסוף יצא מזה משהו, איך אפשר להגיד לו מבלי יותר מדי לפגוע בו ושאולי בכל זאת נצליח להישאר חברים כזה כמו עכשיו?
אני נמצא בקשר כבר קרוב לשנה, לאחרונה הקשר התקדם. לקח לי יותר זמן ממנה אבל זה קרה בסוף, חשבתי שאני מוכן לזה ולכן ׳התקדמנו׳ אבל מסתבר שלא, היא בן אדם מדהים וחברה טובה מאוד אבל אני לא מרגיש שאני מוכן לקשר כזה, ואני לא בטוח שהרצון והרגשות באים ממקום אמיתי ולא בגלל לחץ מהסביבה ובעיקר ממנה מה עושים? איך מורידים הילוך בלי לפגוע בצד השני? תודה רבה מראש😉 בן 16
יש לי שאלה שפשוט מציקה לי ברמות בזמן האחרון. אני בכיתה י'א ב"ה מוקפת חברות- הבעיה העיקרית זה שתמיד תמיד המשפט שחוזר זה- בא לי חבר. במיוחד בתקופה הזאת של הקורונה זה מתגבר, זה בא מכל מקום ומכל חברה, פשוט נהיה רצון כזה של כולן, שיהיה להן חבר. זה נראה לי פשוט מבאס ברמות! חברות שלי לא מספיקות לי שאני רוצה חבר? חברות שלי לא מבינות אותי? או שאולי אני לא מבינה אותם? חברות שלי (וגם אני) פשוט אומרות בא לי חבר שיקשיב לי שיהיה שם בשבילי, הכי יבין אותי בעולם, לא ישפוט אותי. וזה כל כך מבאס הרי גם אני יכולה להיות פה בשבילך, וגם חברות שלי פה בשבילי, אז בשביל מה כל הכמיהה הזו? בת 17♡
שלום, האם מותר לי לא לשמור נגיעה מחבר שלי?(בקטע של סתם כיפים או חיבוקים וכזה) תודה מראש:)
ש. היי, יש לי שאלה בנוגע לחיפוש בת זוג מצד אחד שמעתי שבני הזוג הם כמו שני חלקים בפאזל-אי אפשר לחבר שני חלקים זהים,רק שני חלקים שונים יתחברו. מצד שני קראתי גם שלבני הזוג צריך להיות אותה(או לפחות דומה) השקפת עולם,דעות וכו וכאילו, אני גם לא רוצה לחיות עם מישהי ששונה ממני בתכלית...עזרה? מין וגיל: בן 19 תאריך: 6 בפבואר
היי! ב"ה הגעתי לגיל שאני רוצה להשלים את עצמי. אני חושבת שאני מוכנה להקים בית. לא בדיוק עכשיו, עוד חצי שנה, שנה. אני באמת רוצה! אני עוצרת את עצמי עוד קצת ועוד קצת כי אני לא מרגישה שבגיל הזה זה חכם, אבל בשלה אני כן. הדבר היחידי שעוצר אותי מלהתקדם עם הרצון הזה, זו המשפחה שלי. הם לא מתנגדים וכו', אבל הבית שלנו לא באמת מתפקד. אחים שלי כלום קטנים ויש לי אח אחד בגיל ההתבגרות, וכאן סוף סוף סיימתי את החפירה והגעתי לפאנצ', הכל נופל עליי. אני סופר אוהבת את המשפחה שלי, והכי רוצה שיהיה להם טוב ומושלם. לכן אני עוזרת ומנקה ומעדיפה משפחה על חברות ומנצלת כל דקה בבית. הכל בשביל שיהיה יותר טוב בבית. אני לא צריכה עצות על מה לעשות בנידון, כי אין עם מי לדבר. אבל איך אני מנתקת את זה ממני? אני רוצה להתקדם בחיים ולהתחתן בשנה הקרובה. אני לא מסוגלת להתחיל לצאת כשהבית שלי יתפרק. איך מנתקים??? איך עושים את ההפרדה??
אני לא יודעת איך לדבר עם בנים🤷♀️ אני תמיד מתפדחת ושותקת ומתביישת לדבר. זה אפילו יכול לבוא לידי ביטוי בזה שאני אשב רגע ביחד עם חברות אצחק ואזרום ואז שנייה אחרי שבנים יגיעו אני פתאום משתתקת ואז חושבים עליי ושופטים מראש שאני ביישנית ומופנמת אבל זה ממש לא ככה. אולי זה בגלל שאין לי אחים בנים שגדולים ממני?אולי זה בגלל שאני כמעט ולא בקשר ובסביבה עם בנים? אני יודעת שזה לא דבר רע ושזה לגיטימי להרגיש ככה אבל באלי כבר שזה יעבור את השלב ההתחלתי הזה והכל יהיה יותר פתוח. חברות שלי באות ומדברות איתם רגיל כמו שהם מדברות איתי אבל לי לוקח זמן להיפתח לאנשים. איך אוכל להיות יותר פתוחה?
ש הוא נפרד ממני אחרי שנתיים שהיינו לא סגורים על עצמנו, לקראת הסוף הייתה ממש תחושה טובה שזה הולך למקום טוב ואז הוא חתך. החלטנו שאנחנו לא ממשיכים לדבר אבל אנחנו לא מצליחים, אכשהו בסוף תמיד יוצא שניפגש ונדבר ואני לא מצליחה ככה להמשיך הלאה אבל אני גם לא מצליחה לעצור את עצמי מלדבר איתו. מה עושים? בת 18
מה אם אני אהיה רווקה? תמיד אומרים שחיים שלמים זה רק אם בונים בית. מה אם אני לא אמצא? מין וגיל * בת 16 תאריך * טו בשבט
טוב כותבת שאלה בעקבות שאלה ששלחתם. השאלה ששאלו- "איך לדבר עם בנות בלי שזה יראה הטרדה" אז קודם כל, לבחור החמודד ששאל, אתה פשוט מתוקק!! באמת שיירבו כמותך!! והשאלה שלי בדיוק על זה. רוב הפעמים כשאני מדברת עם בן מעבר לטכני (נגיד מוכרים בחנויות) ישר מתעורר אצלי איזה אינסטינקט לקטוע תשיחה. ממש מרגישה שפוגעים לי בפרטיות. חשוב לי להגיד- אני בבנע.. חיה עם בנים. אבל כשזה בא מבן לא מוכר, או לא בקשר תדיר, ישר מרגיש לי כאלו הוא מתחיל איתי אם הוא מדבר מעבר. וזה גורם לי ממש ממש לאי נוחות.. זה סבבה? אמורים להרגיש ככה? או שאני סתם מגזימה? טיפים?
אני שומרת נגיעה ובטעות נגעתי מתוך אינסטינקט במישהו מהצוות שלי ואני מרגישה נורא! אני יודעת שה' יסלח לי אבל אני מפחדת שזה יקרה שוב ואז זה כבר יתדרדר לדברים גרועים, אשמח שתעזרו לי.
אם אני רוצה שבעלי יהיה צדיק ושיהיה לנו בית שעובד את ה' בשמחה ואמונה, אני צריכה להתלבש ממש צנוע? (לפחות- חצאית אחרי הברך, חולצה אחרי המרפק פתח סגור וכו) רוצה עוד מעט להתחיל לצאת.. וממש קשה לי עם הקטע של צניעות בבגדים.