יש מישהו שאיך אומרים 'נמצא בראש שלי' כבר המון המון זמן, אני יודעת שזה רק מקשה עלי במחשבה ועושה לי לא טוב... אני מנסה לשחרר ולא לחשוב וזה פשוט לא מצליח לי, כל פעם שאני רואה אותו או מישהו מדבר עליו הכל חוזר...איך אני מצליחה לשחרר? ויותר מזה, אני מפחדת לשחרר ואז בסוף אני יגלה שבגלל ששחררתי הפסדתי...מה אני אמורה לעשות?
ש. אהלן, אתחיל ואגיד שאתם עושים עבודת קודש! אז אני שמיניסטית ונכנסתי למערכת יחסים יחסית בגיל די מוקדם.. נסינו להיפרד בגלל מספר סיבות כמה פעמים ושוב ושוב חזרנו. וכרגע החלטנו שאנחנו נפרדים לתקופה של כמה חודשים ולאחר מכן נחליט אם לחזור בצורה נכונה ושקולה או להיפרד. אני עוד בהתלבטויות מה הכי נכון בשבילי , אני מאד מאד אוהבת אותו!! אני ממש מרגישה שהוא מה שעוזר לי בחיים האלו. מה אני יכולה לעשות? איך אני אצליח לעבור את התקופה הגדולה הזאת בלעדיו, במיוחד שכרגע אנחנו בסגר וכל המחשבות שלי מופנות בעיקר אליו.
ש היי. יש לי שאלה בנוגע לייחוד. אני עובדת במאפייה, ואני מגיעה לעבודה בשש וחצי בבוקר ומי שנמצא שמה זה אני ועוד 2 עובדים בנים ערבים. המאפיה נפתחת בשעה 7 בבוקר (חצי שעה אחרי שאני מגיעה) ואנשים לא אמורים לבוא לפני הפתיחה. השאלה היא אם זה ייחוד שאני נמצאת רק עם שניהם שמה או לא. הדלת של המאפיה סגורה אבל יש דלת נוספת מאחורה שמובילה לתוך המפעל ששמה מכינים את כל המאפים וזה מקום די גדול ואז שמה יש דלת פתוחה אבל היא יחסית רחוקה מהחנות (זה בעצם 2 מבנים אחד בתוך השני) וזה חוזר על עצמו גם בשעת הסגירה שאני נשארת רק עם עובד אחד (יהודי) לבד במאפיה והדלתות סגורות (הסגירה היא באזור השנה 2 בצהריים) אני אשמח לדעת אם זה ייחוד או לא:) מקווה שהייתי ברורה ותודה על העזרה:) בת 16
ש.אהלן, מה הבעיה בעצם בחברה בגיל 15? לא שזה הדבר הנכון.. אבל זה כן כיףבן 15
ש.הי, קודם כל תודה רבה על ההזדמנות לשאול שאלות בצורה כזאת, זה ממש לא מובן באליו, מעריכה♡ ועכשיו לשאלתי, אני בכיתה ט, פעילה בלא מעט תנועות נוער דיי גדולות בארץ, ויוצא לי לעבוד ולהיות בקשר עם בנים..אני מאוד משתדלת לשים קווים אדומים איפה שצריך אבל, וזה אבל גדול, אני מאוד מהירה ולא נמרחת בדברים שאני עושה (לא בקטע מתנשא, אני פשוט רוצה שתבינו בצורה הכי מדוייקת) ולפעמים יוצא שאני קצת מתעצבנת, צועקת, (בשביל שדברים התקדמו יותר מהר) וכו.. האם בסופו של דבר כשאני אגדל וארצה להתחתן בעז"ה זה ישפיע על זה??(כי ככה הבנים מכירים אותי..)בת 14+ ואם אפשר לבקש שבן יענה על זה משתי סיבות.. א. לבנות יש תשובות רוחניות מדיי וקה לי לקבל אותם.. ב. אני רוצה לדעת באמת מה בנים חושבים על זה
ש.אני מרגישה כאילו אף אחד בעולם לא יכול להבין אותי. אני רוצה להתחתן עכשיו, אבל זה לא מקובל בימנו... וזה מרגיש לי כל כך לא נכון! כאילו אני מרגישה שאני מוכנה להקים בית, מוכנה לבעל וילדים, מוכנה להכללל. אבל רק בגלל שאני בת 16 אני לא יכולה לממש את זה. זה ממש מעצבן ולא הגיוני... כולן אצנו באולפנה מדברות על בנים, לחלק יש אפילו חבר, כולן רוצות את זה ואני בטוחה שגם אצל הבנים זה ככה, אז למה לא פשוט להתחתן ולגמור עם העניין??? זה ממש מטומטם שאנחנו מכאיבים לעצמנו סתם, מתאהבים סתם, והכל רק בגלל שאנחנו לא בני 18. פעם באמת הבינו עניין, גיל 16 ואפילו 13 היו גילאים אידיאלים לחתונה. למה שינו את זה??? במילא אין לנו יותר מידי מה לעשות עם הקטע של הבנים עד החתונה אז למה לא פשוט להתחתן מוקדם יותר? מרגיש לי שאנחנו מציבים לעצמנו מכשולים לחינם... העניין מציק לי מגיל 15 אני מפחדת מהתגובה של האנשים מסביבי כשאני אשאל את הדברים האלה אז קברתי את זה.. ממש אשמח אם תוכלו לענות ליבת 16
ש. שלום! תודה על כל העשייה הברוכה לעם ישראל, מדהים כמה אפשר ללמוד מכם, ומשאלות של נוער בכלל. אשמח לשאול, איך מכירים בציבור שלנו, הציוני דתי? (הכוונה לפגישות לצורך חתונה והקמת בית בע״ה) תודה!
ש. אני מאוהבת באחי החורג וזה משגע אותי משהו לא בסדר איתי?בת 17
אני בת ** ומאז גיל 10/12 בערך רציתי חבר . כמובן שאז זה היה במובן השיטחי יותר ועם הזמן הרצון הלך וניהיה יותר רצון של לבנות בית ,לאהוב מישהוא ושיאהב אותי בחזרה. ובזמן האחרון אני כבר ממש מרגישה מוכנה לזה ובשלה .הבעייה שזה פשוט לא קןרה לי אני לא מסתובבת בחברת בנים ואין לי ידידים כך שגם הסיכוי שזה יקרה קטן . אני מאמינה שה ישלח לי את האחד .אבל הראש שלי לא מפסיק לדאוג ולשאול למה זה לא קןרה לי כבר . כל חיי חשבתי שבגיל 16/17 כבר יהיהנלי בן זוג וניהיה ביחד ואחרי כמה שנים נתחתן . השאלה שלי היא איך יכול להיות שמשהו שאני רוצה ככ ומרגישה כבר מוכנה אליו לא קןרה לי . ולאחרים זה קורה ככ בקלות . למה הם כן ואני לא . הרי שנינו בני נער
. הי:)לאחרונה קיבלתי הצעה על בחור (בפעם השניה, משני אנשים שונים) אני אישית מכירה אותו ומעריכה אותו מאד וחושבת שהשידוך יכול ללכת ממש טוב. מבחינתי זה עדיין לא הזמן ברמה הטכנית (אני מרגישה מוכנה לחתונה אך קודם אני רוצה קודם לסיים שנת שירות). אני ממש מתלבטת איפה גובל פה ההשתדלות לצד הביטחון (כבר פעם שניה, זה לא איזה מסר?) והאם נכון לענות תשובה חיובית למרות הידיעה שהחתונה תחכה עוד זמן?בת 18
ש. היי, אני בקשר עם מישהו שגדול ממני בשנה, הוא בשיעור א ואני שמיניסטית. כשהוא היה שמיניסט הוא התלבט בין 2 ישיבות ואחרי שסגר בישיבה אחת הוא שיתף אותי שאני אחת מהסיבות שהוא סגר שם כי הוא רצה להיות קרוב אליי כדי שנוכל להיפגש הרבה. זה קצת הלחיץ אותי כשהוא עשה את זה כי אני לא בראש של להתחתן עכשיו אני רוצה קודם לעשות שירות לאומי וכו' וגם מפחיד אותי קצת שהוא קיבל החלטה כזאת שמי אמר שבכלל נישאר ביחד, אבל לא אמרתי כלום כי הוא כבר החליט. עכשיו אני מתחילה את החיפוש לקראת שירות לאומי ואני לא יודעת מה לעשות. עוד אין לי כיוון כ"כ לתקן שאני רוצה אבל מפחדת שאני ארצה ללכת למקום רחוק יחסית ואז זה יהיה אולי קצת לא בסדר מצידי אחרי שהוא סגר קרוב אלי. אני יודעת שזה לא אמור להשפיע ושאני יכולה להתייעץ איתו על זה ולדבר איתו על זה אבל זה ממש יושב עלי ואני אשמח לעצה:) ממש תודה! בת 17