כל השאלות שנשאלנו #בינו לבינה

שלום ! לפני כ3 שנים, היתה לי תקופה לא כל כך טובה, ועזר לי מאוד באותה תקופה לדבר עם בחור מהסניף בגילי. דברנו על החיים, משמעותם גם כשלא עושים עד הסוף. היו תקופות שהרגשתי חסרת תועלת , לא קריטית, והשאלות מול עצמי היו מאוד נוקבות. לעמוד מולן לבד היה בלתי נסבל. בירורים קשים עם עצמי, עם ה' , על המשימות, על השליחות, על ערך החיים בעצמם כחיים עוד לפני הכמות וההספקים. מה קורה כשלא הכל מושלם, וכשמגלים עוד ועוד מה שצריך לתקן ולשפר. ואין לזה סוף, איך עומדים מול זה חזקים.. ולא מעט נשברתי אז.מולו הצלחתי להעלות את השאלות, היה מותר לכעוס ולהתעצבן ולהיות חלשים. ואמיתיים. הוא היה המקום הזה שאפשר לשאול, וזה בסדר. מצליח בעין טובה לראות אותי "גדולה" , ולא מלאת חסרונות ונכשלת. אלא מה היופי כאן. ואיזה מעלה איפה שאני נמצאת. על אמת, לא בכאילו..המקום שלא נבהל מהמקומות היותר חלשים שלי, אלא מוצא בהם טוב, ומצליח לעודד בצורה אמיתית שיוצאים מזה גדולים, אבל מצד שני, לא רק סיסמאתי. מקשיב מאוד, מקום שלא מצאתי בהרבה סביבי. לצערי. אולי לא הייתי מסתבכת ככה. חשוב לציין שזה היה קשר חד צדדי. כלומר, אני הייתי מדברת , והוא היה עונה. זה הסדר. מעולם לא פנה אליי , צדיק שרצה לעזור לי, חשב שזה עוזר, וזה אכן עזר. הוא לא מהאלה שסתם ידבר עם בנות.אבל מאז זה הבחור לא עוזב לי את הראש. כלומר, זה כבר כמה שנים, שזה מדי פעם כשאני נדחקת לפינה, או שאני בתקופה לא משהו, אני יוצרת קשר איתו. בורחת למקום המוכר והידוע.דרכנו נפרדו מאז פיזית, אבל מדי פעם זה עולה, ואני רוצה להתחתן בע"ה וכל פעם הוא מופיע לי מול העיניים, ואף אחד לא דומה לו. ולא נותן לי להתקדם בהשתדלות האנושית.. הוא כמובן לא בעניין לצאת עדיין, שאלתי בשביל "מישהי" אבל זה לא מספיק לי. אני רוצה לקבל "לא" עליי. שאיתי הוא לא יצא.ולהגיד לו - תגיד, רוצה לצאת איתי, זה לא אפשרי.. אין סיכוי שעושה את זה. כי אז אאבד אותו. לא אוכל להחזיר את הדברים אחורה.וגם לצאת ולשכוח, זה קשה.. בלי כוונה כל הדיבורים האלה קישרו אותי אליו, ואני כעת תקועה בתוך דמיונות ורצונות שלי שאין להם שום בסיס.איך הסתבכתי (: אשמח לעזרה או כיוון מחשבה. אולי מכאן תבוא הישועה (:בת, 20

קודם כל, תודה על הזמן שמוקדש עבורי ועבור השאלה, מוערך מאוד. לפני כמה זמן יצאתי מזוגיות ארוכה, כשמי שבחר לסיים את הקשר זה לא אני. הקשר עצמו היה בושרי מאוד, ילדותי ולא מספיק בנוי, מה שהוביל להמון מריבות, ויכוחים ופשוט בניה לא נכונה של הקשר ותקשורת לקויה. שנינו התחלנו השנה במקומות חדשים שמאוד בונים אישיותית, אני חשבתי שהדבר ימנף את הקשר ויקדם אותו למקום טוב יותר, אך לצד השני היתה עדיפות לבניה אישית בלי הפרעות חיצוניות. דיברנו עוד מספר פעמים לאחר הפרידה, כשהיה ברור לשנינו שהרגש עדיין קיים, ורמיזות מהצד שלי לחזור ולנסות לבנות קשר טוב יותר, כי לדעתי יש לזוגיות הזאת פוטנציאל. לאחרונה השיח התפתח והיה באמת דיבור וכיוון על לחזור, אפילו בעוד מספר חודשים כשהתהליך האישי יותר יתבסס.עכשיו כשהאופציה עלתה הבנתי שלאו דווקא ברור לי הלחזור.קודם כל, מאוד לא נעים לעבור פרידה חד צדדית, הפגיעה היא עמוקה. לחזור לקשר כזה גורם לאמון להשחק, ול"ענן שחור" לרחף מעלינו. אולי אפילו גם "להוזיל" אותי בקשר, כאילו זה לגיטימי ובסדר לזרוק-ולחזור אלי. בנוסף, הרבה מהקושי של הפרידה יכול לחלוף עם הזמן ובדיעבד להיות לבד דווקא עושה טוב לתהליך שלי.וכמובן יש את הפחד לחזור לקשר רדוד כפי שהיה לפני, ולא להצליח להתקדם ולהביא אותו לרמה אחרת.. מצד שני, האהבה קיימת ללא ספק, ויש הרבה אמון שהקשר כן יכול להגיע רחוק ואם נהיה יותר בוגרים נוכל לבנות בית נהדר. יש פחד גדול לוותר על משהו שהרגיש טוב, אמיתי ועוצמתי, למרות הקשיים שהיו.סליחה על האורך, הרבה היה כדי לעשות לעצמי סדר בראש, ובעיקר להבהיר את הקושי המטורף שיש לי כעת. מקווה שהצלחתי להעביר את המצב שלי כמו שצריך, ואשמח לתשובה כנה, שאולי תעזור לעשות סדר בראש ובלב.כמעט 20

אני חושבת שאני בדיכאון...לאחרונה הפסקתי קשר עם מישהו (זוגי) והוא התייחס אליי בצורה לא יפה ומאז אני פשוט עצובה גם על הקשר שנגמר וגם על הדרך שבה הוא התנהג אליי אני מרגישה כאילו החיים לא בצבע ואני לא נהנית מכלום אפילו לאכול אני לא רואה טעם וגם מרגיש שאף אחד לא מבין אותי וזה פשוט נורא אני יודעת שאני הירידה מה אני עושה כדי להרגיש טוב יותר

שלום לכם(: תודה רבה על המקום לשאול שאלות!ב"ה אני יוצאת עם מישהו, והאמת הולך ממש טוב(: כמובן שהקשר מיועד לחתונה.אחד מהדברים שאני מבררת עם עצמי לגביו זה השוני בין הרצון שלי לבין המציאות איתו- פערים שאני לא יודעת אם אפשר לחיות איתם באמת. (לא בהרגשה שאני עושה לו טובה/התפשרות שתציק לי כל יום).חלמתי להיכנס לתוך משפחה נעימה ועוטפת, ובוא נגיד- זה לא התיאור של המשפחה שלו😅הם מאוד קרים באופי שלהם, כל אחד עם עצמן וכו'..הגעתי אליהם הביתה ולא ממש התייחסו לקיומי.. אני לא מרגישה שזו אהבה שתלויה בדבר(=במשפחה), אלא אחד מהרצונות שחשובים לי בבניית הזוגיות- שהמשפחה שלו תכיל ותקבל אותי ותהיה אוירה משפחתית וחמה.מצד אחד-הוא באמת מדהים ולא באלי לפספס ומצד שני- זה יושב לי כמו עצם בגרון..כמובן שזה שהנושא עלה לשיח ביננו.בת 18

שלום ותודה!יש לי פחד,הפחד שאני ישאר לבד:(אני שומעת על המון אנשים שהם מבוגרים כיום בלי אישה/בעל או ילדיםזה מפחיד אותי ממשבעקבות הפחד הזה אני נכנסת להמון קבוצות סתמיות רק כי אני אומרת לעצמי אולי האחד שלי שם או כל בן שני אני מדברת איתו או פותחת שיחה:// אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות ואיך להדחיק את הפחד הזהתודה רבה! בת 16

שלום.יש מנהג שאחרי שהזוג מתארס - באותו יום שהגבר מציע נישואין, שולחים תמונה של הזוג המאורס.מה העניין הזה? כי כשאני אתחתן אז אני אעדיף לשמור את אישתי לעצמי ולא להפיץ תמונה שלנו וזה יעבור בין כל מי שמכיר אותנו. למה צריך את התמונה הזאת? לא מספיק הודעה שהם התארסו?

אני בת ** ומאז גיל 10/12 בערך רציתי חבר . כמובן שאז זה היה במובן השיטחי יותר ועם הזמן הרצון הלך וניהיה יותר רצון של לבנות בית ,לאהוב מישהוא ושיאהב אותי בחזרה. ובזמן האחרון אני כבר ממש מרגישה מוכנה לזה ובשלה .הבעייה שזה פשוט לא קןרה לי אני לא מסתובבת בחברת בנים ואין לי ידידים כך שגם הסיכוי שזה יקרה קטן . אני מאמינה שה ישלח לי את האחד .אבל הראש שלי לא מפסיק לדאוג ולשאול למה זה לא קןרה לי כבר . כל חיי חשבתי שבגיל 16/17 כבר יהיהנלי בן זוג וניהיה ביחד ואחרי כמה שנים נתחתן . השאלה שלי היא איך יכול להיות שמשהו שאני רוצה ככ ומרגישה כבר מוכנה אליו לא קןרה לי . ולאחרים זה קורה ככ בקלות . למה הם כן ואני לא . הרי שנינו בני נער

קודם כל תודה ענקית!! בכלל לא מובן מאליו העשייה שלכם. בשאלה 1023 על קשר עם מד"ש, היה כתוב שהמחשבות על האם הוא האחד ושתהיה אפשרות כזאת הן יוצרות לפעמים בעיה, פגיעה או מצב מורכב. אני מדריכה עם אותו מד"ש כבר שנה שלישית ואנחנו מכירים כמעט מאז שנולדנו. תמיד בצחוק היו אומרים שאנחנו מתאימים אבל עכשיו זה נהיה קצת יותר רציני. מישהו מהשבט חשב שאנחנו חברים(לא היה ולא נברא) וחברה טובה מאוד שלי גם אמרה לי שהיא חושבת שאנחנו מתאימים אחד לשנייה. גם מבחינת המשפחות, אפשר להגיד ששתי המשפחות שלנו קצת דומות. חשוב לי לציין שעד עכשיו היינו בקשר טוב של מדשים וחברים לשבט ולא ממש יותר מזה. אבל פתאום גם מהייחס שלו אליי אני חושבת שאולי משהו קצת השתנה ונהיה קצת יותר רציני או מתאים כמו שאומרים לי. אשמח לשמוע איך תוכלי לעזור לי. תודה!

היי קודם כל תודה ממש על המיזם הזה באמת שאפו ענק!אני גרה בקיבוץ דתי(כבר לא ככ קיבוץ יותר יישוב) אני מדברת עם הרבה בנים תמיד היה לי קשר עם בנים עד היום אני כבר בשלב שכבר מציעים לי שידוך ואני ממש מפחדת לצאת לדייט כי אני לא יודעת איך להתנהג אשמח ממש לעצה:) ושוב תודה רבה על המקום לשאול;)

שלום לכם, תודה רבה על היוזמה המבורכת כ''כ! יש לי בעיה קטנה... לא מזמן אחותי התחתנה ב''ה עם בחור ממשפחה מצוינת, אנחנו כל המשפחה בקשר מצוין עם המשפחה השניה, הם גם גרים קרוב אלינו ואנחנו נמצאים אצלם הרבה... הקטע הוא שאחד מהאחים של החתן גדול ממני בשנתיים, ואחרי שהיינו אצלם כל כך הרבה ועברנו כל מיני חוויות ביחד שקשורות לחתונה וכו' אני מתחילה להרגיש שאנחנו מתחילים להרגיש חיבור שהוא מעבר לידידים ואח/אחות של הגיס/ה.... ואני מתלבטת אם זה בסדר בגיל הזה, כי אני יודעת שאם נסחף עם זה רחוק זה גם יכול לקחת לי מקום בלב על חשבון דברים אחרים... מה לעשות? לומר לו משהו?

אני מאוהבת באחי החורג וזה משגע אותי משהו לא בסדר איתי? בת 17

טוב אולי זה קצת הזוי אבל כל הזמן סתם אנשים שאני לא מכירה (מגיעים אליי מקבוצות משותפות) שולחים לי הודעות, עכשיו רוב הזמן אני חוסמת או מסננת אבל אז אני שואלת את עצמי ואם אני יענה מה יקרה? אולי יהיה משהו? *זה אנשים שאני לא מכירה בכלל. מה אפשר לעשות? תודה רבה