שלום ותודה!יש לי פחד,הפחד שאני ישאר לבד:(אני שומעת על המון אנשים שהם מבוגרים כיום בלי אישה/בעל או ילדיםזה מפחיד אותי ממשבעקבות הפחד הזה אני נכנסת להמון קבוצות סתמיות רק כי אני אומרת לעצמי אולי האחד שלי שם או כל בן שני אני מדברת איתו או פותחת שיחה:// אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות ואיך להדחיק את הפחד הזהתודה רבה! בת 16
תשלום:)ראשית אני חייב לציין שצריך אומץ גדול כדי לשתף פחדים ורגשות שקרובים לליבנו ואכן ברוב המקרים רק השיתוף החוצה מועיל להתמודדות עם מה שמפריע לנו, אז קודם כל ממש מעריך זאת! ועבר לזה שאצא מנקודת הנחה בתשובה שלי שזה הכי לגיטימי להרגיש כמו שאת מרגישה, הצורך בחבר הוא נכון וחשוב ונדבר על זה:)
נראה לי שאענה תשובה בשני חלקים:א. להבין את הפחד של להישאר לבד.ב. להתמודד עם הפחד ולנצח אותו.
לגבי החלק הראשון:▪️ העתיד: נראה לי שתמיד העתיד יכול להפחיד אותנו, וכל מה שהוא טומן בו, גם בן הזוג שלעתיד חתן, אבל המרכיב שמפחיד בו הוא חוסר הוודאות, שאי אפשר לדעת מה יקרה.▪️ הצורך בחבר (שותף): בן זוג ולאחר מכן הוא שותף.לא סתם אנשים מתחתנים, ולא סתם התורה מדברת על המציאות הזו של חתונה ומדריכה אותנו איך לעשות זאת בצורה נכונה.אנשים צריכים שותף לחיים ובתקופת הנערות, שאנחנו מבינים את הצורך הזה, לפעמים החסרון הזה בלי בן זוג מפריע לנו. מעין בדידות כזאת שמרגישים צורך בשותף, לכן גם ההווה עצמו מלחיץ אותנו חוץ מהלחץ שאולי לא יהיה כזה.כמו שאמרת יש רווקים ורווקות בעולם. זה גורם לנו לרצות להשיג אחד כזה, ואולי בגלל זה נוצר אצלך צורך לחפש אחד, אפילו בקבוצות וואטספ.
אם כן, בעיקר מפריעים לנו חוסר הוודאות, והבנה שיש לנו צורך בשותף וכאשר אין לנו כזה חוששים ומנסים להשיג כזה.
אז לגבי החלק השני:יש בו 3 שלבים -
1. הדחקה במשפט האחרון כתבת שאת לא יודעת איך להדחיק את הפחד, אני רוצה להציע לך דרך אחרת, לא להתעלם ולדחוק את הפחד מעבר לפינה, כדי לא להרגיש אותו, אלא להתמודד איתו ולנצח אותו, כדי שהוא לא יחזור ולא יפחיד יותר!
2. ההתמודדות: כדי להתמודד עם הפחד צריך את האומץ שדיברנו עליו בהתחלה, להבין שזה בסדר לרצות לדבר עם מישהו למשל, לנסות להתחבר אל מישהו, ליצור קשר משותף, אך באותה העת לא צריך לדחוף את עצמנו לקצה לא להתחיל שיחה עם כל אחד, כי נראה לי שבוחרים את האחד, אבל נדבר על זה עוד שנייה.
אחרי האומץ חשובה מאוד האמונה. הקב''ה מסדר הכל בעולם, גם עם המציאות לא צפויה, ואנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד, אנחנו צריכים לסמוך על הקב''ה שיזמן לנו את העת הנכונה לקשר שגם יוביל לחתונה.
האם זה אומר שלא צריך להתאמץ? וודאי שצריך רק לדעת שיש עת כזאת, ויגיע זמנה.
אם יש לנו גם אומץ וגם אמונה כל מה שנשאר לנו זהו להבין את העת. הכוונה שלי היא להכין את עצמנו, לגדול להתפתח, להיות בוגרים יותר!
אני לדוגמא יודע שהשתנתי מאוד בגיל 16, וגם ב17 וגם ב18 וכו', פתאום גם חיפשתי דברים אחרים בשותפה לעתיד, שיש לה תכונות חדשות שחשובות לי שיהיו לה וכו'...
3. השלמה: עכשיו זה זמן לגדול ולהבין מה אנחנו רוצים, שגדלים יותר ויותר מבינים שיש לנו דרישות מסוימות, אנחנו רוצים ששותפנו יהיה כמה שיותר מתאים לנו. לכן אם נחזור לשלב של החיפוש בקבוצות, אני חושב שאם נבין שבעז''ה יגיע האחד, וגם נתאמץ כדי למצוא אותו אבל בנחת.
כבר לא נרגיש את הצורך להכניס את עצמנו לקשר בכח, נבין שאפשר לבדוק ולחפש אבל בע''ה זה יגיע ויותר חשוב בעת שגדלים, לגדול!
אם יגיע מישהו מוקדם מהצפוי, אז אפילו בעת שגדלים אולי זה מתאים, אבל זה כבר לא דחוף ומפחיד, זה יכול רק לעזור:)
חוסר הוודאות ייפתר עם הזמן, שתגיע העת רוב האנשים ב''ה מתחתנים וצריך לסמוך על הקב''ה שזה יגיע, ולגבי הצורך בשותף, זה יכול להגיע ואפילו לחפש אבל לא צריך לאבד עשתונות, עכשיו זו עת להבין מה אנחנו רוצים להתפתח, ובסוף שמסיימים לגדול אז גם לחפש, באומץ ואפילו מתי שהוא גם במאמץ.
נסכם בקצרה: כוונתי היא שהדרך של החיפוש המאומץ עוד לפני שגדלים, לא אידיאלי. (אם מגיע מישהו במקרה, או אפילו חיפוש קטן הוא לגיטימי ובסדר.)השאיפה היא לגדול, להבין מה אני רוצה ולהתעצם, ולבסוף לצאת החוצה בעת שמוכנים.
זהו, מעריך מאוד את התעוזה שלך, ובטוח שיגיע היום, והאחד שלך יגיע (או שתמצאי אותו בעצמך😉:)
חושן