ש.
היי אני בת אולפנה, יש לי כישרון שירה והחלום שלי הוא בעיקר לשיר ..
אני מאוד רוצה להבין ולדעת באמת את הסיבה מדוע חל איסור על נשים לשיר בפני גברים, אני יודעת ששירת נשים יכולה לגרום למשיכה מהצד השני אבל זה גם יכול להיות ההפך גם בנות יכולות מאוד להתלהב וכו' משירת גברים. אשמח להסבר מפורט יותר.
בת 16
ת.
שלום לך.
קודם כל רוצה לחזק אותך על עצם השאלה. כתוב בספר במדבר "וזאת התורה אדם כי ימות באוהל", חז"ל לומדים מהפסוק הזה ש"אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה". הרב אברהם יצחק הכהן קוק מסביר את דברי חז"ל הללו ואומר שכוונתם היא המתת כוחות החיים, כלומר הכוונת כל כוחות האדם למטרת לימוד התורה, ואומר הרב קוק שבשביל שאדם יוכל להמית עצמו על התורה חייב שקודם יהיו לו כוחות חיים גדולים כדי שאותם הוא יוכל לתעל למטרה הנעלה. אין חכמה גדולה בזה שאדם חלש כובש את כוחותיו. עם ישראל לא מעוניין לפתח אנשים חלשים אלא אנשים עוצמתיים ונשים עוצמתיות שידעו לקחת את כוחותיהם ולכוון אותם בצורה הנכונה לקיום רצון ה' בעולמו.
עצם השאלה מעידה על כך שיש בך כוחות חיים שרוצים לבוא לידי ביטוי, אצלך זה מופיע בשירה ואצל כל אדם אחר בנקודת החוזק שלו, וממילא כשתיקחי את הכוח שלך ותכווני אותו בצורה הנכונה זה מה שיעשה נחת רוח גדולה לפני הקב"ה הרבה יותר מאשר אם סתם ככה לא היית שרה בפני גברים בלי שיהיה לך רצון גדול לעשות זאת. לגופה של שאלה: אני חייב להודות שמנקודת המבט שלך אני מאוד מזדהה עם השאלה, באמת נשמע מאוד מוזר שבגלל ששירה של נשים גורמת למשיכה אצל גברים נאסור על אישה לשיר בפני גברים, למה זה בעיה שלך?? ומה בעצם ההבדל בין גברים לנשים, למה עליהם לא אוסרים לשיר בפני אישה..?
אני חושב שכדי להבין את העניין חייבים להעמיק יותר בנושא הצניעות הנשית והצניעות בכלל. איסור שמיעת קול אישה כלול בהלכות צניעות וממילא עניינם משותף.
השאלה שלך מבוססת על הנחת היסוד שחיוב הצניעות אצל האישה נועד למנוע משיכה לא רצויה אצל הגבר. מבט זה באמת מעורר תמיהה, למה שנחמיר כל כך הרבה על האישה רק בשביל הגבר. אמנם נכון יהיה לומר שהמשיכה הנשית הגופנית על ידי הקול היא עוצמתית יותר מאשר הפעולה של קול האיש על האישה אך אני חושב שיש עומק גדול הרבה יותר בעניין צניעות האישה
אפשר לראות בקלות שאצל נשים יש דגש גדול בהרבה על עניין היופי ופעולת היופי שלהן על סביבתן היא עוצמתית בהרבה מפעולת מראהו של הגבר, גם התורה, כאשר היא מספרת לנו על האימהות הקדושות היא מדגישה לנו שהן היו יפות מאוד, הצד החיצוני הוא משמעותי בהרבה אצל הנשים מאשר אצל הגברים וזה לא לגנאי אלא לשבח! ב'אשת חיל' שאנו שרים כל ערב שבת ישנו פסוק: "שקר החן והבל היופי, אישה יראת השם היא תתהלל" לכאורה אפשר להבין מהפסוק שהיופי הוא דבר רע ופסול, אמנם מסביר לנו הגאון רבי אליהו מוילנא (שהיה אחד מגדולי הדורות בעם ישראל) שכוונת הפסוק היא כך: היופי והחן הם שקר והבל כאשר היופי הוא חיצוני בלבד ופנימיות הנפש היא רעה ומקולקלת. 'אישה יראת ה' היא תתהלל' שואל הגאון מוילנא: במה יהללו את האישה שהיא יראת ה'? ועונה: בחן וביופי שלה! יש ביופי הנשי קדושה מיוחדת וגדולה ובטח שלא נתייחס אליו כאל בעיה שצריך לכסות אותה ולהסתיר אותה, אלא שהתנאי לקדושת היופי הוא שהוא קשור להופעה חיצונית של היופי הפנימי של האישה, לתכונותיה ומידותיה הטובות. אך כאשר הוא בא בלי פנימיותה של האישה הוא מאבד את עניינו ונהיה דבר רע.
בתרבות המערב שהיא בעצם התרבות השולטת גם במדינת ישראל ישנו ניסיון ליצור איזו אשליה, כאילו היא מכבדת את האישה בכך שהיא נלחמת בכל דבר שקשור לצניעות. אמנם במבט יותר עמוק אפשר לראות שבעצם התרבות הזאת מזלזלת מאוד בכל מה שקשור לנשיות ומעריצה מאוד את התכונות הגבריות (לכאורה) מצד אחד כדי שאישה תחשב כאחת שהצליחה בחיים היא חייבת להתעסק בתחומים שנחשבים יותר גבריים. ואילו האישה מצד עצמה הופכת בחברה לאובייקט שתלוי על שלטי חוצות ויכול לעזור לעסקים, מסתכלים עליה רק מצד גופה ויופייה, אין שום הערכה בתרבות זמננו לתכונות הנשיות אלא רק ניצול של גופן לכל מיני מטרות או דרישה מהן להיות חיקוי של גברים.
כשאישה שומרת על צניעותה, בין בלבוש ובין בשמירת קולה שלא ישמע, יש בזה שתי אמירות:
א. האישה מול החברה - האישה בעצם משדרת לסביבתה שלא תסתכל עליה כחפץ אלא תבין שיש בה תכונות גדולות וקדושות שטבעיות דווקא לה, תכונות שמוערכות בעם ישראל הרבה יותר מאשר מצליחנות גברית, כמו למשל, לב טוב, סבלנות וכו' ושיש בה נשמה קדושה ונפש טהורה שבשביל שיהיה אפשר לראות אותן חייבים להסתיר את החיצוניות שיכולה להטעות את הסביבה לחשוב שזה כל מה שיש בה. כך גם קולה של האישה מעורר את הסביבה לשים לב רק לחיצוניותה.
ב. האישה מול עצמה - הבעיה הגדולה של התרבות ברחובות היא שלא רק שהחברה מסתכלת רק על גוף האישה וממילא הופכת אותו לדבר קטן ורדוד אלא שזה מביא את האישה עצמה להאמין לחברה ולחשוב שכל מה שיש בה זה רק גוף יפה! כאשר האישה מרגילה את עצמה להתלבש בצניעות היא בעצם קובעת בעצמה את הידיעה שהגוף שלה הוא דבר בעל ערך עצום אך כל זה רק בתור שיקוף של פנימיותה הגדולה, בפעולת ההסתרה האישה בעצם שמה דגש לעצמה על פנימיותה, וכך גם כאשר היא לא משמיעה את קולה היא עושה זאת כחלק מכך שהיא רוצה למנוע מהסביבה להתרכז בצדדיה החיצוניים על ידי המשיכה הגדולה שיוצר הקול.
אצל הגבר לעומת זאת יש דגש קטן בהרבה על החיצוניות ואין את אותם חששות שיש לנו לגבי יחס החברה לאיש ויחס האיש לעצמו מתוך החברה, אמנם חשוב לדעת שגם לאיש יש הלכות צניעות שהן אכן הרבה פחות מחמירות מהאישה אך גם הן קיימות.
רבי יהודה הלוי (היה מגדולי תקופת הראשונים וגם משורר גדול) כותב באחד משיריו "עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי". באמת לפעמים אנחנו מרגישים שההלכה חונקת אותנו ואוסרת אותנו אך באמת עבד ה' הוא לבדו חופשי כי ההלכה והתורה בעצם מכוונות אותנו להשתחרר מהפיתויים החיצוניים שמושכים אותנו לכל הכיוונים העיקר שלא נהיה אנחנו באמת. האדם היחיד החופשי הוא האדם שחי את אישיותו בצורה שלמה בלי דברים חיצוניים שכובלים אותו. באמת בלי ההלכה אין מה שיתווה לאדם את הכיוון, יש לנו הרבה רצונות שנראים לנו כדבר שיעשה לנו הכי טוב אך באמת יכול להיות שהם הרסניים לנו, ההלכה היא זאת שנותנת את הגבולות.
הגיוני שכאשר את רואה את האיסור על שירת נשים כדבר שחוסם אותך ממשהו שטבעי לך, זה מאוד מעצים את התמיהה וגם מגדיל את תחושת החיסרון שהאיסור יוצר, אך כשמסתכלים על ההלכה כדבר שמכוון אותי להיות אני באמת, ורק רוצה את טובתי אפילו אם אני לא מבינה את האיסור הספציפי, זה או אחר, ממילא זה יכניס את החוסר לפרופורציה. החיים שלי ושמחת החיים שלי לא תלויים בכך שאשיר בפני גברים אלא שאחיה את עצמי בצורה האמיתית והחופשית והבריאה ביותר, מה גם שאני לא צריכה לחסום את עצמי, אוכל להופיע בפני נשים, יש זמרות רבות שעושות כך ולא מרגישות שזה חוסם אותן אלא הן שמחות בעצמן ומצליחות לבטא את כוחותיהן בגבולות שבאו לטובתן. לדעתי מבט כזה יתן לך שמחה אמיתית וגדולה פי כמה וכמה
מקווה שעזרתי, אפילו קצת.
יאיר