איך יכול להיות שהדרישה ביהדות היא להגיד "ברוך דיין האמת" מייד כששומעים על אסון או מוות של מישהו?התורה אמורה להיות מותאמת לחיים ולבני אדם. מילא אם היה צריך להגיד את זה שנה - שנתיים אחר כך. אבל באותו רגע?? בהיסטריה, בשוק, בכאב הבלתי נתפס? באותו רגע להגיד "אני מאמינה שזה מה שצריך לקרות. שזו האמת וזה מכוון מ- ה'". באותו רגע אי אפשר לחשוב בכלל. אז להגיד משפט כזה משמעותי שצריך להגיע מכוונה אמיתית?אסכם:1) ברוך דיין האמת זו אמרה שקשה להגיד בזמן כזה שבו הכל כואב, בגלל התוכן שלה. זה זמן שרוצים לצעוק - והאמירה מבטאת הכנעה.2) בהנחה שעניתם על 1... זו אמירה שמגיעה מאמונה מאוד עמוקה. זו אמירה גדולה. היא צריכה להיאמר בכוונה. אבל העת לומר אותה הוא עת בו כמעט בלתי אפשרי להתכוון או לחשוב באמת.
כתבתי את השאלה מהחוויה שלי. מן הסתם אחרים חווים בצורה שונה...תודה מראש על הזמן והמחשבה שאתם משקיעים!!!
שלום לך! 👋🏻וואו איזו שאלה גדולה שאלת! ליבי יוצא אלייך! 😍
לפני הכל בואי נבין מהי הדרישה? את אומרת שהדרישה ההלכתית היא להגיד מיד כששומעים על אסון "ברוך דיין האמת", אך בעצם זה לא מדויק. בימינו הנוהג (ושימי לב שזהו נוהג בלבד) הוא להגיד ברוך דיין האמת רק על מוות, או חורבן יישובים. נתמקד בעניין המוות- מרגע ששבעת הקרובים למת (שהם בעצם האנשים שחווים את מותו בצורה הכי קשה) שומעים על האובדן, הם במצב של "אוננים" (מלשון צער) והם פטורים ממצוות עשה (ובכללן ברכות). כך שגם אם הייתה מצווה (וזו לא מצווה) החיוב לא יכול להיות מיד ברגע קבלת הבשורה. ⏰ מתי מברכים? בהלוויה, כשקורעים את הבגד, ושאר הנוכחים אומרים "ברוך דיין האמת" בלא שם ומלכות. יוצא מכך כמה דברים:נותנים לאדם לעכל את הבשורה. מובן לגמרי שאי אפשר לחשוב על מצוות, או להתרכז בכל דבר אחר שהוא לא הפטירה מיד- לכן ישנה שהות של עיכול, והתעסקות במוות לפני הכל.
גם כשמברכים- מברכים תוך קריעה. כלומר לא מתעלמים מהכאב, אלא מתוכו- מברכים. זו לא כניעה אל מול הקב"ה והתעלמות מצערי האישי- יש כאן אפילו סוג של הפגנה- קשה לי, כואב לי. אבל , זה לא אומר שהכאב מחק ממני את האמונה בריבונו של עולם. גם כשמברכים מתוך הכאב- ישנם המונים שמשתתפים בצערך, ונותנים תמיכה בתוך הכאב הזה.
אמנם נכון, קשה להתכוון באמת כשאומרים אותה. רוב האנשים בכלל לא מאופסים בזמן הקריעה- הם במצב של טייס אוטומטי. אבל, הברכה באה להזכיר לנו במה אנחנו מאמינים, לאיזה מקום נפשי אנחנו עוד נגיע אחרי שהכאב ישקע.
יש בכך גם מעט נחמה. בזכות האמונה בקב"ה אנחנו יודעים שיש לנו משמעות בחיים. בלי האמונה – אנחנו סתם כמו החיות שמתנהלות בדרך כזו או אחרת עד למותם. כמו כן, אנחנו מאמינים שיש בכל אדם ניצוץ נצחי- שנשאר תמיד. הברכה באה להזכיר, דווקא בכאב, שמתוך האמונה הזאת שלחייו של האדם יש משמעות- כך גם למותו יש משמעות. זה לא סבל טיפשי ומיותר שנגרם ללא סיבה ומתוך רצון להתעללות. ויותר מזה- המוות הוא לא הסוף הסופי. יש המשך, ישנה השפעה נצחית שנשארת איתנו מהאדם ותלווה אותנו בתוך הכאב והגעגוע.
אז נכון זו אמירה גדולה, כנראה שרוב האנשים לא מכוונים בה לגמרי. אבל דווקא בתוך הכאב, דווקא ברגעים שהגבול בין הטוב לרע מטושטש, ואנחנו מבולבלים ולא מבחינים בכלום, דווקא אז אנחנו צריכים להזכיר לנו את הגבולות. להיזכר שיש טוב, ומתוך הכאב הזה אנחנו נתקדם הלאה. אנחנו לא מרגישים שזה לטובה, ולכן זו לא ידיעה. זו אמונה, שאחרי שהכאב ישקע- נרגיש שהכל היה לטובה.
✨נקודה נוספת שאולי תעזור- מילות הברכה הן "ברוך דיין האמת."⚖️ מה זה דין אמת? דין אובייקטיבי. בדרך כלל בדין כזה יש צד מפסיד שחווה קושי מהאמת. ובאופן כללי ביהדות הדין מבטא צד של קושי.לכן אדם לא אומר- תודה! איזה כיף שקשה לי! אלא הוא מבטא את הקושי- אני במצב של דין, צער. אבל אני יודע שהוא אלוקי ואמיתי, ולכן אני מודה שיום יבוא ואשמח עליו.
באהבה גדולה❣️אוריה