ש.
תודה רבה על היוזמה המדהימה המדהימה הזאת!
שאלה קצת מוזרה... אני לומד בישיבה עם פנימייה ולפעמים אנחנו הולכים לישון די מאוחר וחלקינו לא ממש בקטע של להתקלח.
חשוב לי להבהיר שאני לא איסטניסט או משהו כזה פשוט גבר (במיוחד בגיל ההתבגרות) זה יצור מזיע ומסריח.
איך אני משכנע את החברים שלי להתקלח (גם כשעייפים) בלי לפדח את עצמי ואותם?
(עוד משהו חשוב- מדובר בכמות קטנה 2-3 ילדים)
ת.
שאלה נהדרת! בתנאי פנימייה אדם קצת מוותר על ה"לבד" והופך את חבריו למשפחתו, לטוב ולרע.
שניים-שלושה בחדר אחד זה אינטנסיבי וצפוף, אבל מבחינה אנושית זו קבוצה קטנה שיהיה יותר קל לדבר איתם, וזה כבר יתרון ששווה להעריך בתחילת הדברים.
הרבה פעמים כדי להימנע ממבוכה יש אפשרות "להצניע" את האמירה הפרטית שלך בתור אמירה כללית, לְמַה אני מתכוון? במקום שתחכה למקרה ספציפי בו מישהו חוזר מסריח בשעה מאוחרת ואז הוא יבין שאתה רומז בדבריך אליו, תעשה את האמירה שלך כללית, תאסוף את החבר'ה (בקטע טוב, לא רשמי מדי) ואולי תדבר משהו בסגנון: "חברים בואו נתחזק בעניין הזה של מקלחות, שיהיה נעים יותר וריח טוב בחדר וכו' וכו'".
זו סתם דוגמה הניסוח שהבאתי, אבל יש בו כמה עקרונות שכדאי לך ליישם בדברים שלך אליהם:
א. דַבֵּר בגוף ראשון רבים, "אנחנו", "בואו ננסה כולנו לשמור על ריח טוב בחדר..." כי כך אתה כולל את עצמך בדברים והופך את זה למאמץ משותף ולא להאשמה שלך.
ב. פנייה כללית ולא משהו ספציפי, אתה לא אומר "תתקלחו", אלא "מקלחות, ריח טוב, שיהיה נעים בחדר". אם אתה מרגיש שזה הולך יותר מדי סחור-סחור והם לא יבינו את הרמז אז בכל זאת תהיה קצת ממוקד יותר על עניין המקלחות.
ג. שים לב שאתה לא מדבר על מה שהיה עד עכשיו אלא רק מציע תכנית לעתיד.
לא "הסרחנו עד עכשיו, ננסה להשתפר" אלא יותר "בואו נשתדל מעתה והלאה...", אני מניח שהם יבינו את הרמז לבד. ואם גם פה אתה חושב שהם לא יבינו את הרמז, אז בכל-זאת תוסיף משהו שמסביר שעד עכשיו זה הפריע לך, משהו כמו "כי וואלה זה טיפה הפריע לי עד עכשיו".
ברכת ה' עליך,
יאיר.