קראתי עכשיו את התשובה לשאלה 92 (ששאלה האם כדאי להיות בקשר של חברות בגיל צעיר).
מה אם אנחנו כבר בקשר? מה לעשות?? וממש קשה לנו להתנתק ניסינו כבר כמה פעמים..
ואנחנו יודעים ומאמינים שזה לא טוב כרגע ושעדיף לחכות. אבל...
כל הכבוד על השאלה הכנה. עם מוכנות אמתית להתקדם, אפשר להגיע רחוק.
באופן כללי, אפשר להסתכל על התורה והמצוות כחוקים שכתובים בספר שה' מחייב אותי לשמוע אליו, כך שאם אזכה לצלוח את קשיי העולם הזה ואקיים את כל החוקים, אזכה לגן עדן, ואם לא- אלך למשרפות הכואבות של גיהינום.
זה לא שיש טעות בעובדות. יש גן עדן ויש גיהנום. אבל כדאי להסתכל על זה קצת אחרת...
הקב"ה רוצה שנתקרב אליו, שנדבק בו, בעולם הזה, וגם בעולם הבא. בשביל זה הוא נתן לנו חוקים- כדי שנוכל להתקרב. כך שלמען האמת, וכפי שההיגיון מחייב, החוקים הם בשבילנו, לא בשבילו.
ההנחה הזאת צריכה להביא אותנו להתבוננות, מה בעצם עומד מאחורי המצוות. יש רצון, יש דרך, שאותה הקב"ה מנחיל לנו דרכן. והרצון הזה יותר חשוב מהפרט מהמצווה הספציפית...
כך שאם קשה לנו מאוד במצווה מסויימת, אנו צריכים לשאול את עצמינו: רגע, אולי אני לא בכיוון הנכון? אולי פספסתי את הרעיון, שהוא הוא העיקר, של מה שמאחוריה?
קשר בין גבר לאישה הוא דבר עצום וגדול, ובו בעצם טמון היסוד של העולם: ההמשך.
על כן התורה, וחכמים אחריה, חקקו חוקים, המבטאים את הרעיון הזה, שקשר אינטימי בין איש לאישה צריך להיות רק על ידי מחוייבות לבניית בית- חופה וקידושין, וזה העניין בשמירת נגיעה, ועניין של 'שמירת המרחק' מנשים- שמותרות רק אחרי החתונה.
כך שבאופן כללי, הרעיון של חברות הוא בעייתי מאוד, שכן בגיל הנעורים כמעט ואין אפשרות להתחתן, בין מבחינת הבשלות, בין מהבחינה הכלכלית, ועוד המון סיבות.
אנו לפעמים חושבים שאם נחסום את היצר, אז הוא יתפרץ יותר חזק. אך חז"ל למדו אותנו הפוך: "איבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו שבע, משביעו רעב". ככל שנותנים לו יותר חופש, הוא רק מתעצם יותר.
כך שעם כל הקושי, חברות בגיל הנעורים היא דבר לא מומלץ. אם אתם מרגישים שאתם בטוחים לגמרי בקשר הזה- אפשר לקבוע שאחרי השמינית או שנה אחר כך תפגשו ותתחתנו, ובינתיים תנתקו קשר, וכל אחד ימשיך להתפתח ולהעצים את עצמו לקראת הפגישה המרגשת הבאה 😃 אני אישית מכיר כמה זוגות שעשו ועושים את זה, וברוך ה' היום הם חיים באושר ועושר 🥰 מצד שני אני מכיר זוג שהחליטו להמשיך בקשר, והוא נחתך אחרי השמינית.
אם היא באמת שלך, ה' ידאג שהיא תישאר שלך.
בסופו של דבר זאת שאלה של מה הדבר שחשוב בחיים. אם מה שחשוב הוא הקרבה לה' ולעשות את השליחות שלשמה אנו פה, או ההנאה של הרגע. והדרך להתקרב אליו היא על ידי המצוות. "אהבת עולם עמך ישראל אהבת, תורה ומצוות... אותנו למדת".
אני מבין שזה מהלך לא פשוט, אבל הדברים הקשים הם אלה שהכי בונים ומקדמים את האישיות שלנו מבחינה נפשית ורוחנית. וכמובן, אבא שבשמים יודע בדיוק איפה אנחנו נמצאים, אוהב אותנו אהבה אינסופית, ויעזור לנו בכל צעד שנעשה. "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת".
איך עושים את זה בפועל? אם אתה רוצה לעשות את המהלך ומפחד שזה קשה, מוזמן לפנות אלי לפרטי.
להרחבה, התייעצות או שאלות:
טל לביא 😃