ש.
עזבתי מקום שירות, התחלתי עכשיו במקום חדש אחרי הרבה בירורים וחשיבה עם עצמי ועם אנשים קרובים על מה יהיה לי הכי טוב. למרות שסגרתי והתחלתי, אני כל הזמן מרגישה ששום דבר לא מתאים לי, בשום תחום אני לא טובה, ובאופן כללי אני פשוט לא רוצה לעשות שירות לאומי. אני לא רוצה לגור לבד, לא בבית, לדאוג לעצמי כל הזמן, טוב לי עם החברות שהכרתי באולפנה, איתן אני מתפתחת ונהיית עצמי, מרגישה שחלק מהשיקולים שלי לבחירת מקום היו שאני אוכל להיפגש עם חברות שלי וגם זה לא ככ יקרה. אני פשוט רוצה שכבר תיגמר השנה הנוראית הזאת
ת.
יקרה, השאלה שלך נגעה לי בלב. קודם כל, חשוב לי להגיד לך שאת לא לבד. הרבה בנות חוות את היציאה לשירות לאומי כחוויה לא פשוטה בכלל, גם אם לפעמים נדמה שלכולן מסביבך הולך חלק וכ"כ כיף וטוב להן והן מצאו מקום שהן שמחות ותורמות בו – לא תמיד הכול נוצץ כמו שזה נראה מהצד. אני אומרת את זה לא כדי להוריד חס ושלום מהטוב של חברות שלך והאנשים סביבך, אלא כדי שתכניסי לעצמך לראש שאת בחורה נהדרת, וזה שקשה לך לא אומר עלייך כלום, חוץ מזה שאת אנושית ב"ה! שמחתי לקרוא שהיה לך את האומץ לקום ולעזוב מקום שלא טוב לך בו ולדייק ולבחור בעצמך מקום שיהיה לך טוב ונכון יותר, שאפו אמיתי על הבירור! שולחת לך כוחות ✨
שום דבר לא מתאים לי, בשום תחום אני לא טובה: 🤷♀️
האם באמת שום דבר לא מתאים לך? מהשאלה שלך את נשמעת בחורה חברותית, עמוקה וכנה ואני בטוחה שאם הייתי מכירה אותך, הייתי יכולה לומר לך עוד דברים טובים שיש בך ותחומים שאת טובה בהם. נסי לחשוב ולפתוח את הראש – את טובה עם אנשים? ילדים? עם נוער? קשישים? חולים? עולים? מתאימה לך קהילה? עבודה אירגונית? משרדית? חינוך פורמלי? בלתי פורמלי? הפקה של אירועים? ליווי רגשי? אולי בכלל משהו שדורש להפעיל את השכל? יש בך רגישות? את אוהבת להקשיב? את אחראית? חרוצה? מסורה? את יוזמת או צריכה מסגרת ברורה? מעדיפה עבודת צוות או לעבוד לבד? יותר מסתדרת עם אנשים שדומים לך או שונים ממך? מסגרת חילונית או דתית? עיר או ישוב? מקום קטן או גדול? ותיק או חדש?
קשה לי להאמין שאין אף תקן בעולם שמתאים לך, נשמע ממך שכבר עשית את הבירור הזה ומצאת מקום שכן מתאים לחוזקות וליכולות שלך. אל תחלישי את עצמך! את טובה! את נהדרת! 💖 זה שקשה לך לא הופך אותך לגרועה, זה שתקן אחד או שניים לא התאימו לך, לא אומר עלייך כלום ושום דבר. את מדהימה ומקסימה וחשוב מאוד שתזכרי את זה!! אין לי ספק שאת אלופה אמיתית 😍
אוקיי, אז למה בכל זאת קשה לי? 🧐
ציינת שקשה לך המרחק מהבית ומהחברות, ובאופן כללי – היציאה לעצמאות: להיות אחראית על עצמך, על הלו"ז שלך, להיות בעלת תפקיד שיש בו חובות ודרישות, לנהל דירה, להסתדר עם שותפות. זה באמת דברים לא קלים בכלל בכלל, עד כדי כך שאין לך רצון לעשות שירות לאומי ואת רק מחכה שהשנה כבר תיגמר. בואי וננסה לפרק את הדברים הללו אחד אחד:
חברות: 👸
זה בסדר גמור שחלק מהשיקולים היו שתוכלי לפגוש את חברות שלך ולהיות קרובה אליהן! זה אפילו מצויין! אני מכירה כמה בנות שהלכו ביחד לשירות, וזה ממש היה עוגן עבורן. הקרבה לחברות, לבקר בדירה אחת של השנייה, לנסוע לכותל, לגלידה או לים או סתם לקנות בגדים יחד. זה כ"כ חשוב לשמור על קשר עם חברות ושתהיה לך תמיכה בשנה מלאת השינויים הזו. ממש לא חושבת שזה משהו שצריך להתבייש בו, זה מעולה ומבורך אם זה עושה לך טוב. כתבת שאת חוששת שלא כ"כ תצליחי לפגוש את החברות בפועל גם בתקן החדש, אני רוצה להציע שתשקיעי בחברויות בכל זאת, אם זה ע"י טלפונים או להיפגש בסופ"שים וכדו'.
יחד עם זאת – חשוב לנסות להשתדל לבוא עם לב פתוח 💓 להכיר בנות חדשות וליצור חברויות חדשות. נכון שהכןל חדש וקשה להשקיע אנרגיות גם בזה, אבל זה יכול כ"כ לתרום לך, לעשות שיהיה לך יותר נעים ובנוח ויהיו גם בנות שאת פוגשת ביומיום ועוברת איתן דברים ביחד שגם איתן אפשר להינות, להתייעץ ולשתף 😇
מרחק מהבית: 🏡
נשמע שהתחלת תקן חדש ומקווה שעד שהתשובה תגיע אלייך (סליחה על העיכוב, אנחנו עמוסים ב"ה) כבר יעברו חלק מהקשיים של ההתחלה וכבר יותר טוב לך במקום החדש. אבל אם את חושבת על ש"ל גם שנה הבאה, מותר להכניס את המרחק מהבית בסל השיקולים. הנסיעות מאוד מתישות פיזית, וטוב גם בקטע הנפשי שאפשר "לקפוץ הביתה" באמצע שבוע קשוח, זה מצוין שטוב לך בבית.
מוסיפה אם רלוונטי לך – אפשר לעשות תקן בית. אני לא חושבת שזה גורע מהשירות המשמעותי שלך בכלל, ואם זה מה שנכון לך – אולי שווה לשקול את זה, גם אם זה פחות מקובל בחברה ממנה את מגיעה. העלתי את זה בתור אופציה, אבל ממש לא צריך לרוץ ולעשות את זה. הגיוני מאוד שזה קשיי הסתגלות של התחלה שלאט לאט יעברו בעז"ה.
לא יודעת האם למדת בפנימייה וכמה קרובה הייתה האולפנה שלך לבית, אבל בתור אחת שלמדה באולפנה ללא פנימייה זה היה אחד הקשיים הכי גדולים של חברותיי ושלי בהתחלה. זה הכי טבעי בעולם, קחי לעצמך את הזמן להתרגל, תעשי בדירה תחושה נעימה של בית. אפשר ע"י חפצים ורהיטים כמו שטיח מפנק, כריות נוי, שלט לדלת, ואפשר לתלות תמונות של משפחה וחברות על הקיר – כדי להגביר את תחושת השייכות 🥰
עומס ועצמאות: 🗒️
ברוכה הבאה לעולם המבוגרים! זו חתיכת קפיצה למים, אין ספק. אבל במשך כל החיים נצטרך להסתדר עם אנשים, לנהל דירה ואח"כ בעז"ה בית. לומדים את זה לאט לאט ועם הזמן זה נהיה יותר קל. כדאי לעשות סדר בראש, רשימת קניות ומשימות על המקרר או ביומן או בטלפון, לא צריך לחכות לדקה ה99 ולהיתקע בלי נייר טואלט או חלב, גם לא צריך לחכות שהמקלחת תיסתם משערות כדי לנקות אותה 😉
בד"כ יש שותפות בדירה – אפשר לחלק אחראיות, מי קונה מה השבוע, מי מבשלת באיזה יום ומי שוטפת את הדירה ביום חמישי. אצלנו הייתה תורנות וקופת דירה לדברים בסיסיים וזה מאוד מאוד מקל שלא כל האחריות עלייך, אלא מתחלקים בה. בנוסף, זה נותן תחושה נעימה של שותפות. גם בתקן, כדאי לכתוב על דף או משהו בסגנון את כל המשימות שיש לך להספיק, זה עושה סדר ממש, ולסמן וי ועוד וי – נותן תחושת סיפוק 😎 אם זה עוזר לך – אולי כדאי ממש לתכנן לוז יומי/ שבועי כדי שתדעי מה את עושה מתי ותצליחי להספיק הכול בעז"ה.
רצון: 🙌
את באמת לא רוצה לעשות שירות לאומי? אז למה הלכת מלכתחילה? הרי אף אחד לא מכריח... הלכת רק בגלל לחץ חברתי? אני מקווה שלא. מאמינה שאת רואה את הערך והחשיבות בלתרום לעמ"י ולמדינת ישראל 🇮🇱 יכול להיות שהקושי גורם לזה שאת שוכחת את הרצון האמיתי שלך? תדעי לך, שרצון זה דבר שנותן המון המון כוח, לכן הייתי ממליצה לך לחשוב למה את רוצה לעשות שירות לאומי, למה בחרת דווקא את התקן הזה, איזה עוצמות יש דווקא בך, באישיות ובנשמה המיוחדת שלך שאיתן את יכולה לתרום ולקדם את עמ"י בתקן הספציפי שבחרת 💪
אין לי מושג באיזה תקן את נמצאת, אבל אולי כדאי להכניס עוד מסגרת שתחיה אותך, חוג, ספורט, שיעור תורה או כל דבר שאפשרי להכניס בלו"ז וישמח אותך וייתן לך אנרגיות 💃. כשאדם שמח ומלא, ממילא הנתינה שלו יותר טובה ומשמעותית. אסור שחס ושלום נגיע למצב שאנחנו מתרוקנים בגלל העשייה שלנו, מותר שזה יקרה מדיי פעם בימים קשים, אבל אם זו התחושה היומיומית – באמת קשה מאוד לעשות משהו משמעותי.
אולי כדאי לנסות לראות כמה אנשים טובים יש סביבך, איך את משפיעה ותורמת, כמה מדויק התקן שבחרת לעצמך, מה את לומדת ומקבלת ומה את מביאה כדי באמת להתחזק ולתת לעמ"י בשמחה! ולא מתוך הרגשה שלך הכרח ותקווה שיסתיים כמה שיותר מהר... וברגעים קשים, וללא ספק יש כאלו, בטח בשירות לאומי – תמלאי את עצמך באנרגיות – מה מרומם אותך? שיר מקפיץ? שחנ"ש עם חברה? לדבר עם אמא? מקלחת טובה? שוקולד? 🍫אל תשכחי את עצמך בתוך השירות הלאומי, חשוב שתתרמי, וחשוב שיהיה לך טוב ותשמחי במה שאת עושה 🤩
אחרי כל זה: 🐾
למרות כל מה שאמרתי, לפעמים גם אם נותנים צ'אנס ומחכים ועוברים את ההתחלה ואת קשיי ההסתגלות – עדיין לא קל, ואפילו קשה. כדאי לזכור שקושי זה דבר בונה ומצמיח, שאפשר ממש לגדול ולהבנות ממנו, גם אם זה לא הכי נחמד ונעים – אני בטוחה שאת צומחת מכל מה שעובר עלייך ושה' כיוון אותך למקום מדויק שבו תעברי מה שאת צריכה לעבור 🌱
אסיים בציטוט: "כשאתה נותן ומתרוקן זו הקרבה, כשאתה נותן ומתמלא זו אהבה". (נורית גוילי).
מאחלת לך שתמצאי בעצמך את הכוחות, שתתני, תתמלאי ותאהבי 😃
שתצליחי לשמור על קשר עם החברות מהאולפנה ועם הבית והמשפחה, ויחד עם זאת תכירי אנשים חדשים שיהיה לך כיף וטוב איתם 🙃
אל תשכחי שה' תמיד איתך, תתפללי אליו שהמצב ישתפר :)
מקווה שעזרתי,
תמיד מוזמנת לחזור ולשאול!
רֵעוּת.