ש.
היי!
קודם כל ממש תודה על המיזם הזה! אחלה דבר.
יש לי שאלה, אני לא יודע אם היא כל כך נוגעת לענייני אמונה אבל אין לי מישהו אחר לשאול.
לפני שנה היה לנו שיחה בישיבה. מי שהעביר את השיחה דיבר על ההבדל בין פמיניזם רדיקלי ותרבותי. בגדול זה היה אחלה שיחה ואפשר לומר שלקחתי חלק מהפמינזם התרבותי לחיים שלי. השאלה האמיתית שמעסיקה אותי כבר די הרבה זמן הוא איפה עובר הגבול?
ז"א ברור לנו שיש דברים שנשים וגברים מסוגלים לעשות, ואף טוב להם לעשות. אבל ישנם גם דברים שלא. ישנם דברים שלא טובים לנשים וכן טובים לגברים וכנ"ל גם הפוך. השאלה מי קובע מה מתאים לכולם ומה לא מתאים למין מסוים?התורה? הרי בתורה יש המון דעות.
המוסר האנושי? הרי המוסר הוא משתנה מאדם לאדם וגם משתנה מזמן לזמן. אם כך, מי קובע מה ההבדל הנכון בין המינים? והאם השיטה הזאת נכונה בכלל?
בן 16
ת.
שלום וברכה!
קודם כל שאלות כאלה הן חשובות מאוד! חשוב מאוד לברר את דעת התורה והיהדות במיוחד בנושאים ששומעים עליהם כל הזמן מהחדשות ומהתרבות הכללית. אני מקווה ומתפלל שאהיה שליח נאמן לענות לך. תשובתי כתובה בלשון בלשון זכר אך מכוונת גם לבנות.
היחס לנשים וגברים בתרבות המערבתרבות המערב שמה לה כדגל את ההישגיות והחיצוניות. כלומר, מה שהכי חשוב בעולם ובסדר העדיפות הכי גבוה הוא להרוויח הכי הרבה, לקבל הכי הרבה תארים, להיות הכי יפה, וכד'. במילים אחרות, תרבות המערב נותנת חשיבות עצומה לתוצאה ולא לדרך, למה שנראה טוב ולא למה שבאמת טוב ונכון. לגישה זו יש המון השלכות, וביניהן על היחס לנשים מול גברים.
אם מה שהכי חשוב זה תואר/ דוקטורט/ להרוויח כסף/ כבוד וכד' והכל נקבע ביחס לזה, אז מי שלא חותר כמה שיותר לדברים האלה הוא לא במשחק. הוא לא שווה. לכן אישה שהיא "רק" אמא או מורה, או מתלבשת צנוע ולא מוחצן וכד', היא לא "IN". היא לא נחשבת. ומשום שלאורך ההיסטוריה הדברים הנ"ל היו בעיקר העיסוק הגברי (לפחיתותם, נרחיב בהמשך) אז זה גרם לכך שנשים מרגישות שהן מופלות לרעה לעומת גברים. גישה עקומה זאת מסתכלת על גברים ונשים כעל אותו יצור עם אותם תפקידים, יכולות, תכונות וכישרונות. גישה זו מנסה כל הזמן להשוות אותם אל מול איזה סטנדרט מסוים (שכאמור גם הוא לא אמיתי ועמוק).
היחס של התורה והיהדות
לעומת כל זאת, התורה מלמדת אותנו שזאת טעות יסודית בכלל להשוות בין גברים ונשים. לכל מין יש תכונות, חוזקות וחולשות ייחודיות לו שמהן נגזר גם תפקידו. למשל, חז"ל מלמדים אותנו ש"גבר דרכו לכבוש" – כלומר לגבר יותר מתאים להתעסק ב"זבל" המעשי של החיים – מלחמות, דם, אינטרסים והורדות ידיים וכד'. לעומת זאת על האישה חז"ל אמרו "בינה יתרה היא לנשים" ו"נשים דמעתן מצויה" כלומר הצד הרגשי של הנשים, הצד הפנימי הצנוע הוא צד חזק יותר בהם ונוכח יותר. וכמובן שיש עוד הרבה דוגמאות ומה להעמיק בהבדלים המהותיים. אבל כשההבנה היא שלכל אחד יש את המסלול והתפקיד שלו, אז לא עסוקים בלהשוות ובלהתבכיין על ההבדלים, אלא בנתינת שוויון הזדמנויות מלא לשני המינים להוציא לפועל כל אחד את הכוחות המיוחדים לו.
עקרונות נצחיים, פרטים משתנים
ההבדל בין המוסר האנושי לתורה הוא שהמוסר האנושי משתנה כל הזמן והוא לעיתים קרובות פועל יוצא של היצרים, תאוות ואינטרסים של אנשים ותרבויות. לעומת זאת, התורה היא נצחית ואלוקית, ונותנת לנו עקרונות שאינם משתנים אף פעם. הפרטים משתנים בין דור לדור, אבל העקרונות לא. הם נצחיים.
אז איך קובעים מה נכון עכשיו?
בנושא הזה צריך זהירות, כי לא כל רב יכול לפסוק בנושאים כאלה. צריך הרבה עומק רעיוני, אמוני והלכתי, ניסיון בפסיקת הלכה והכרה עמוקה של הדור. לכן בנושאים אלה ברמה העקרונית שלהם הולכים לפי הדעה הרווחת של הרבנים בעלי שיעור קומה ולפי גדולי הדור. לא הולכים בנושאים אלה אחרי רבנים בשוליים (לשני הכיוונים) ובמיוחד אם הם ללא שיעור קומה משמעותי.
כל זה בשאלות עקרוניות, אבל בשאלות ספציפיות של התנהלות מסוימת במצבים מסוימים, כל אחד צריך שיהיה לו רב משלו שעל פיו הוא ילך.
דוגמא לדבר
לדוג', התורה מלמדת אותנו עיקרון לפיו האישה מטבעה היא פנימית יותר ובדרגה רוחנית טבעית גבוהה יותר משל הגבר, ובהתאם לכך גם חיצוניותה - יופייה גדול יותר. ובכדי שהמבט האנושי (של שני המינים) יופנה יותר אל העומק, הפנימיות וגדולתה של האישה, ולא יתקע רק על יופייה החיצוני (פרצוף פלקאט בלע"ז) , חז"ל הנחו את האישה לשמור על צניעות בחיצוניות ובהתנהלות הכללית יותר מאשר הגבר (שגם הוא כמובן חייב בצניעות).
מה זה אומר?
היו תקופות ומקומות שאם אישה הייתה עובדת בסופר אז זה היה נחשב חוסר צניעות – ואז זה היה נכון, ולעומת זאת היום זה לא מבטא חוסר צניעות.
כלומר, העיקרון נשאר אותו עיקרון, אבל הפירוט וההשלכה המעשית השתנו על פי המציאות והדור.
לסיום, חשוב להוסיף שיש שאלות שהן יותר קטנות ונקודתיות, והן לא סותרות איזה עיקרון אמוני או הלכתי, אז שם אם אדם מתבונן פנימה ומגיע למסקנה שהוא מתכוון לשם שמיים - אז כל אחד יכול ללכת אחרי נטיית ליבו ולפי מה שמתאים לו. אם יש ספק - חוזר למה שאמרנו קודם.
סיכום-
לסיכום, בשונה מההסתכלות ההישגית והחיצונית של תרבות המערב על העולם בכלל ועל היחס בין נשים וגברי בפרט, התורה מסתכלת על הפנימיות והעומק של העולם ועל היחס הנכון והאמיתי בין גברים ונשים והוא שלכל מין יש ייחודיות ותפקיד שונה ולכן אין מה להשוות ביניהם. לעומת המוסר האנושי שכולו משתנה ועראי, התורה שלנו, תורת אמת מלמדת אותנו עקרונות נצחיים שלא משתנים. ואיך יודעים?
את הפירוט של העקרונות וההתאמה שלהם למציאות העכשווית אנו עושים על ידי רוב בכמות ואיכות של הרבנים באותו דור, ובשאלות ספציפיות כל אחד הולך אחרי רבו. בנוסף, כשלא סותר עיקרון אמוני או הלכתי, אדם יכול לעשות חשבון נפש אם כוונותיו לשם שמיים ואז ללכת אחרי נטיית ליבו לפי מה שמתאים לו.
מקווה שעניתי לך על השאלה,
אריאל