*ש*
אם בעל ואישה נמנעים מלגעת אחד בשני במשך שבועיים בחודש בשביל לקרב את האהבה וכדי ליצור מעין געגוע בשביל שכשיחזרו, יהיה לזה יותר משמעות.
למה את הקב"ה אנחנו כל הזמן מזכירים 'בכל דרכיך דעהו' ? זה לא הופך את המפגשים שלנו עם הקב"ה למשהו יותר פשוט, אם יש אותו כל הזמן?
נגיד יש ממתק שאבא מאפשר רק בשבתות, ברור שאני ארצה אותו יותר מאשר אם הייתי יכולה לאכול אותו בכל השבוע... למה לא ככה היחסים שלנו עם הקב"ה. געגוע וחיבור אלא חיבור מתמיד.
*ת:*
שלום לך
שאלה יפה שאלת:)
ה' הוא אינסוף.
(תכלס, אי אפשר באמת להגדיר אותו ויש עוד הרבה להרחיב אבל נסתפק בזה כרגע).
לשם הדוגמה תארי לך שאת "הממתק של שבת" היית מקבלת כל יום, ובכל יום מחדש הטעם של הממתק היה הופך לטעים יותר ויותר, והיית מגלה עוד ועוד גוונים של הטעמים, וכל פעם הגוון החדש היה יותר טעים ויותר מדוייק לך, היית רוצה לעצור את הטוב הזה?
אני הייתי רוצה כל הזמן להנות ולגלות עוד ועוד טעמים, לקבל את הסוכרייה כמה שיותר פעמים, הרי יש בסוכרייה הזו אינסוף אפשרויות ואני רוצה להספיק כמה שיותר.
החשש שיימאס לי מהסוכרייה פשוט לא קיים, כי היא אינסופית.
כך גם בקשר עם ה', אנחנו לא יוצרים בכוונה ריחוק ממנו פשוט כי זה טוב כ"כ גדול ואינסופי שאנחנו לא רוצים להפסיד.
(במהלך החיים אנחנו חווים באופן טבעי עליות וירידות בקשר עם ה' וזה מצויין כי זה מראה על שינויים, צמיחה- על חיים!)
בקשר שלנו עם דברים חומריים (להלן הסוכרייה) יש חשש שיימאס לנו כי היא חומרית, מוגבלת, ולכן אנחנו שומרים אותה רק לשבתות כדי שלא נמצה אותה והיא תהיה מיוחדת עבורנו.
גם קשר עם בנאדם (שיש בו מימד אינסופי ותמיד יש עוד עומקים שאפשר לגלות בו) צריך לאזן בין המקום שלו ובין המקום והמרחב שלי כדי להגיע לקשר בריא בו לכל אחד יש מקום שנוח לו.
אנחנו מבינים שהקשר עם ה' הוא אינסופי, הוא לא יימצה את עצמו לעולם ורק ימתק יותר ככל שנעמיק בו.
שנזכה להרגיש מתיקות גדלה בעבודת ה' שלנו!
מוזמנת בשמחה לכל שאלה
תודיה- 0552237810