ש
אהלן
אני עוברת דיכאון, וזה הדיכאון הראשון שלי בחיים.
המציאות החדשה עושה לי יותר מידי רע. אני בנאדם שמח ברמות. בוכה רק במקרים קיצוניים והכרחיים.
ואני לא מפסיקה לבכות. לפחות פעם ביום. המצב הזה נוראי בשבילי.
המצב בבית לא עוזר, אני בכורה וכל היום צועקים עליי.
ולא צועקים בצורה של פשוט הרמת קול.
יש טון של שנאה בקול שלהם.
אני יודעת שזה לא נכון, אבל הם רק צועקים עליי כל הזמן ורק מקטינים אותי.
אני לא יודעת מה לעשות. וממש קשה לי לעשות כיבוד הורים ככה.
השאלה שלי האם זה בעצם הגיוני שיהיה לי קשה נורא לכבד אותם ומה אפשר לעשות
ועוד שאלה, זה איך אפשר לצאת מהדיכאון הזה.
אני לא יכולה לראות את חברות שלי, זום עושה לי יותר רע כי זה מרגיש שכולם בכלא ואני גם לא כל היום בפלאפון, אני נכנסת לשיעורים של מדרשות וישיבות, אבל זה לא עושה הבדל....
אני חייבת עזרהה מהררר😓💗
ת
היי יקרה!
קודם כל אני מבינה אותך כלכך ובטח את חוסר האונים אותו את חווה, אל דאגה, אני פה ובע"ה ננסה יחד ליישב את שעל ליבך.
לפני הכל אני רוצה רק לספר לך, שלעבור דיכאון זה נורמלי לחלוטין! שגרת החיים שלנו נלקחה מאיתנו והכניסה אותנו למצב שלא התכוננו אליו, וזה מבאס, אך עם כל הבאסה צריך לזכור שבורא עולם מנהל את העולם ועושה הכי טוב עבורנו "כל דעביד רחמנא לטב עביד" כלומר כל מה שה' עושה, לטובה הוא עושה.
בקשר לחלק של כיבוד ההורים. מובן לי כלכך הקושי שלך! מצוות כיבוד הורים ידועה כאחת המצוות הקשות שיש, ולכן יש עליהן שכר עצום. מצוות כיבוד הורים זוהי מצווה שלכאורה מאוד מובנת- לכבד את האנשים שהביאו אותנו לעולם וטרחו, טורחים, ועוד יטרחו המון בשבילנו, אבל מצד שני, זה אומר לקבל מרות יומיומית, לפעמים בלי להרגיש שהצד שלנו נלקח בחשבון. כבני אדם עם יכולת הסקת מסקנות, ובחירה, זה מאוד קשה לפעמים. ובכל זאת, מה שאני יכולה לומר לך בוודאות, זה שההורים שלך אוהבים אותך אהבת נפש מטורפת, ודואגים לך בגלוי ובנסתר והם יהיו הראשונחם להיות לך שם בעת צרה ח"ו. נכון שיש לכם זווית ראייה שונה על מה הוא הטוב עבורך, אך אין זה סותר את העובדה שהם מנסים להיטיב איתך עד כמה שהם יכולים. כשיוצאים מנקודת הנחה כזאת, מצוות כיבוד ההורים נראת ונעשת אחרת והיא כן מתיישבת בלב יותר. ככל שנבין יותר מבינים מדוע אנו עושים- קל לנו יותר להתחבר ולעשות, לכן מה שאני ממליצה לך זה ללמוד כמה שאפשר על נושא כיבוד ההורים (מ"פניני הלכה" למשל), להעמיק את הידע שלך ובזכות כך להצליח עם יותר שמחה.
בנוסף, עצה מועילה אבל קשה לביצוע, לנסות לנתח את הדברים מהצד שלהם (להיכנס לנעליים). כי את לא חייבת להסכים עם מה שהם אמרו או עשו, אבל אם תביני מדוע- זה יקל עלייך המוןצ(כמו למשל לחץ הפרנסה ועוד...).
חשוב לזכור, שגם ההורים שלנו הם בני אדם! גם הם כועסים או מתעצבנים ובטח עכשיו שאין עבודה, הכל לחוץ, תחשבי שהם בבית, עם כל הילדים ופסח... אבל זה ממש לא גורע אפילו טיפה מגודל אהבתם אליך!
(לא חייבים לשלול את האופציה לנהל שיחה עם אבא ואמא. להסביר מה הולך איתך, מה את מרגישה... ולפעמים זה אף מעויל יותר)
בהצלחה רבה אלופה🥰
בעניין הדיכאון... בימים האלה באמת יכול להיות קצת קשה לשמור על מצב הרוח, בטח אם את קרובה מאוד לחברות שלך ומתגעגעת למפגשים היומיומיים, אבל אין סיבה לבהלה ואכזבה בע"ה הכל ישוב לקדמותו...זה המצב כרגע ועלינו לשמור עליו למען בריאותך.
עכשיו מה שנשאר לנו לעשות זה לראות איך אנחנו לוקחים את הנתון שמולנו, ומנצלים אותו בדרך החיובית ביותר! אם אנחנו כבר תקועים בבית, אולי ננצל את הזמן להנות עם האחים, להרוויח קצת זמן איכות? או להשלים חומרי לימוד? לעצב מחדש את החדר ולהיפתר ממה שאנחנו לא צריכים וסתם יושב שם? או לקרוא ספר מעניין שיושב בבית ואף פעם לא יצא לנו? אפשר לעשות באמת מלא דברים! רעיון שממש עוזר, זה לעשות רשימה של דברים להספיק ביום, גם מועיל נגד האפשרות שהיום יעבור בלי שנשים לב, וגם בסוף היום עוברים ורואים כמה נעשה, מספק בהחלט!
ושוב, זה לא המצב האידיאלי. אבל זה לא אומר שהמצב כולו רע ושאין מה להפיק ממנו! בקשר לבאסה מהזום, מובן לחלוטין נראלי לכולם כבר נמאס ממנו. אבל שיחות טלפון עדיין קיימות, ומניסיון אישי, גם אם זה לא אותו הדבר- זה בהחלט משפר את ההרגשה לשבת לדבר עם חברה אפילו לזמן מועט.
(ואם את מרגישה שבאמת כלום לא עוזר, אין שום בושה להיעזר באיש מקצוע!)
ואת מוזמנת בשמחה אפילו אלי לכל דבר כמו שאלות, או סתם מחפשת עם מי לדבר, אני כאן לחלוטין לכל דבר ועניין! תרגישי חופשיה לשלוח הודעה או להתקשר!!😊
אודיה- 0543091318
ואלעד שרוני