ש
שלום, אין עליכם!! אתם פשוט מצילים נפשות! תודה ממש ממש!
השאלה שלי- יש לי הרבה פעמים עצב פנימי כזה שתוקף אותי, סתם, בלי שום סיבה מסויימת.. עצב ממש חזק שכזה משתלט על הלב, הוא ממש גורם להרגשה רעה ומחשבות לא טובות.. איך אפשר להתמודד איתו? איך יודעים בכלל ממה הוא נובע? והכי חשוב, איך אפשר להיות שמחים באמת, ברמה שגם הנפש תהיה בעצמה שמחה באמת?
נקבה 18, כ' שבט
ת
שלום לך!
כולי תפילה שאצליח למלא לכתוב תשובה אמיתית ונכונה שתיגע ותעורר משהו בנפש שלך.
אני אפתח שההרגשה שלך נורמאלית. זה קורה מידי פעם לכל אחד, ימים טובים וימים פחות טובים... גם אני חווה את העצבות הזו מידי פעם ולכן הזדהיתי מאוד עם השאלה שלך. אולי דעתי תישמע לך קצת חריפה אבל אני מאמין בה מאוד והיא עובדת. למדתי אותה מהרב מאיר בזק, ר"מ בישיבת ההסדר במעלות ומחבר הספר "בצל ידיך" (ממליץ לך מאוד לקרוא)
אחלק את השאלה שלך לכמה חלקים:
1. ממה העצב נובע?
2. איך מתמודדים איתו?
3. איך מגיעים לשמחה אמיתית?
כאב וסבל
אענה לשתי השאלות הראשונות ביחד.
עצב הוא הרגש הנגרם מחוויה רעה. ניתן לחלק את החוויות הרעות של החיים לכאב וסבל.
כאב הוא רגש נובע מהמקרה עצמו, כמו למשל אכזבות שחווינו, קשיים עם אחרים, קשיים ביני לבין עצמי, מצבים גופניים (בין אם מחלות ובין אם מצבים הורמונליים שונים) או סתם יום שקמנו בו על רגל שמאל כי השעון מעורר הבהיל אותנו. רצוי שכל פעם שאת עצובה תבררי מהו מקור הכאב. זהו עניין נקודתי שאין לי באמת איך לענות לך עליו, רק את יודעת... הכאב הוא אמיתי ונכון והדרך להתמודד איתו הוא קודם כל לקבל אותו ולתת לו מקום. כן, נפרדתי מחבר וזה כואב לי אז אני עצובה. כן, נכשלתי במבחן אז אני עצובה. זה לגיטימי ואין בזה דבר רע. אם היית שמחה על כישלון במבחן או פרידה מחבר זו הייתה בעיה...
איפה הבעיה מתחילה? כשאנחנו מתבוססים בסבל.
הסבל הוא הסיפור השקרי שאנחנו מספרים לעצמנו וככה אנחנו נשארים בתוך הבוץ של עצמנו. "זו הייתה פרידה כואבת, אני סובלת, אני לא יכולה לקום מהמיטה, תעזרו לי", זה לגיטימי בשלב של הכאב, אבל כשממשיכים וממשיכים זהו סתם סבל ורחמים עצמיים והוא פשוט לא נכון!
להרבה אנשים יש נטייה כזו לרצות להישאר בתוך הסבל והעצבות מעבר לגבול הנורמאלי. למה? כי זה נותן להם תחושת נוכחות, אני עצוב אז אני קיים, כאני עצוב שמים לב אליי ומתייחסים אלי, באמצעות הסבל אני מקבל תשומת לב מהסביבה ולכן אנחנו מנציחים את הסבל ולא דואגים להתחיל לקום ולהתגבר.
שמעתי מהרבנית אהובה צוקרמן שאצל אנשים דתיים לפעמים זה גרוע יותר! אנשים חושבים שאם אני סובל כנראה זהו רצון ה' וככה צריך להיות ואסור לשנות זאת. "אם ה' ירצה אני אהיה עצוב ואם הוא ירצה אהיה שמח". אני בובה בידי ה'.
זו מחשבה פטליסטית שמנוגדת ליהדות. יש לנו בחירה חופשית וצריכים לעשות השתדלות להרים את עצמנו. אנחנו צריכים לקחת אחריות על החיים שלנו ולקום מהסבל!
זה היה קצת חריף, אבל זה עניין שחשוב מאוד לברר אותו עם עצמך. כמובן בצורה רכה ועדינה, אחרת את לא תיפתחי לעצמך. האם אני חווה כאב? או שאני ממציאה לעצמי סבל?
ליפול לתוך הסבל זה נורמאלי, וזו עבודת חיים לדעת איך לקום משם. אבל זה לא אומר שנוותר 💪🏼
לעשות עם עצמי משהו
הגילוי הגדול הוא שיש לך שליטה על מצב הרוח שלך!
אם תחליטי להיות עצובה- את תישארי ככה. ועצבות מביאה אותנו למקומות נמוכים מאוד... מזמין אותך לקחת אחריות על חייך ולפעול!
1. תחייכי. רק תזוזת הפנים לחיוך כבר משחרר הורמונים טובים בגוף.
2. תזיזי את עצמך. אפילו לעשות כושר. להישאר במיטה או לקרוס על ספה לא ישמחו אותך. קומי צאי לריצה, תעשי התעמלות, או אפילו רק תרימי ידיים ותורידי. תזוזות הגוף ישחררו הורמונים טובים שיביאו לשמחה.
3. תמצאי משהו לעשות. כשיש זמן פנוי לחשוב- העצבות יכולה להיכנס, אך כשעסוקים היא לא באה. תמלאי את הראש שלך בעשייה. אם אין לך כוח אז אפילו אפשר לראות איזו סדרה שתמחק לך את המוח, רק לא לשבת ריקה ממחשבות ולהרהר בעצבות.
בכללי כדאי ליצור חיים שיש בהם עשייה. להיות תמיד בחברה. וכמובן ללמוד הרבה אמונה ולהבין שכל מה שעושה ה' הוא לטובה ולהשתדל לעמוד בניסיונות שה' נותן לנו.
שמחה- תודה ובבקשה
ולגבי השאלה איך מגיעים לשמחה, כיום לאנשים יש כל כך הרבה שפע ועדיין מיליוני אנשים נכנסים לדיכאון... למה זה קורה? כי אנחנו מסתכלים לא נכון על העולם...
הדרך לשמחה תלויה בשתי מילים: תודה ובבקשה.
תודה
ממליץ לך להתחיל לתרגל אמירת תודה. תודה לה' על כל מה שהוא נותן לי, תודה להורים שלי, תודה על המצב הכלכלי שלי, תודה על כל חברות שלי, תודה על הכל!
אני אישית הקדשתי מחברת קטנה, וכל יום אני כותב לפחות 5 דברים שעליהם אני אומר תודה לה'. תתרגלי את העין הטובה שלך להסתכל על העולם באור חיובי. אם תרצי יכולה לכתוב מכתב תודה להורים כל כמה חודשים זה גם מדהים!
בבקשה
אנשים כיום חיים בתחושה שהכל מגיע לי, אנשים דורשים ומצפים. ואם לא מגיע הם כועסים. עלינו לשנות את הגישה, אף אחד לא חייב לנו כלום, לא אנשים וקל וחומר לא הקב"ה. להוריד ציפיות ולהתחיל לבקש. באמצעות התודה, נראה שבאמת אנחנו מקבלים כל הזמן והרבה! ואז אנחנו מבינים כמה חסד הקב"ה עושה איתנו וזה גורם לנו לשמוח.
יש לחדד- מורידים ציפיות אך לא מורידים שאיפות. שואפים גבוה אך לא מצפים שהעולם ישרת אותי.
לבקש עזרה
נקודה חשובה נוספת היא שאם אחרי הכל עדיין יש עצב או דיכאון- כדאי לפנות לאנשי מקצוע. הם ידעו לסייע ולא יבהלו. בנוסף כדאי לשתף את ההורים שלך, אולי יש להם ניסיון במצבים כאלו ויוכלו לעזור לך.
בעזרת ה' מאמין שעל ידי תובנות אלו תוכלי להשתחרר מהעצבות ולהגיע לשמחה.
בהצלחה! מאמין בך! 💪🏽
אלעד