ג'ובניק. משפחה קרבית, ישוב קרבי וישיבה קרבית. איך להתייחס לעובדה שמתייחסים אלי כמו אל מש"ק גריסה?
שלום צדיקים! אשמח לעזרה עם הבעיה שלי... אני שמה לב שאני קצת 'חולת שליטה' וממש קשה לי לשתף... זה פוגע בעבודת הצוות שלי בהדרכה, בבית ספר וכו'. מרגיש לי ילדותי ממש ממש אבל אני לא יודעת איך להפסיק. אשמח לעזרה (: תודה רבה
היי :) ב"ה יצא לי לאחרונה לקבל ציונים ממש טובים, והשאלה שלי היא האם מותר וכדאי לשתף את החברות בציונים.. מצד אחד אולי זו סתם גאווה ושחצנות מיותרת, מצד שני הן חברות שלי ואני משתפת אותן כמעט בכל דבר משמח שקרה לי- אז למה בציונים לא? תודה רבה לכםם! בת 15
2381 ב. אני בחורה אנרגטית וחופרת ש אני בן אדם מאוד אנרגטי, חברותי ,נקשרת לאנשים בשניות,טובה לכולם,דואגת שאף אחד לא ירגיש לבד. אבל יש בי מין אנרגיות כאלה ,שאני יכולה להיכנס ללופ של חפירה. זה קצת מצחיק,אבל אני מרגישה פשוט חופרת רוב הזמן, עם אנשים קרובים אליי זה לא באמת משנה אבל באופן כללי, יכולים לזרוק לי הערות חצי ציניות ואני מודעת לזה-אני פשוט בן אדם חופר. פשוט לא יודעת איך לקחת את זה כלפיי עצמי,איך עובדים על זה? לא תמיד בא לי לצאת חופרת בת 17 ת שלום לך! שמחתי מאוד לראות את השאלה שלך, כי גם אני באופן אישי ממש דומה לאופי שלך וגם אני מתמודד עם התחושות שלך, ואולי אוכל לעזור לך ע"י שאשתף אותך במחשבות שלי בעניין הזה (ועל הדרך גם אעזור קצת לעצמי 😉) אופי מיוחד לפעול בעולם הדבר הראשון שחשוב לי להגיד לך הוא שזכית באופי מדהים! לכל אחד יש יעוד בעולם. היעוד שלך הוא השביל המיוחד לך אל המטרה שלך פה בעולם ודרכו את צריכה לפעול בעולם, השביל הזה נוצר לאור הנתונים שה' העניק לך. המשפחה שאליה נולדת, בתקופה הזו, במקום המסוים הזה, עם הסיבוכים האלו והאלו ונסיבות החיים שלך וכל מה שהביא אותך לאיפה שאת כיום. כל אלו נקבעו בהשגחה אלוקית מדויקת להפליא כדי שאת תוכלי לקיים את המטרה שלך בעולם הזה. אני לא יודע איך בדיוק נוצר האופי הזה אצלך, וזה פחות העניין שלנו. העניין החשוב הוא שזהו האופי שלך כרגע. זה נתון, ועם הנתון הזה ה' מצפה ממך לפעול בעולם. ויותר מזה! לעניות דעתי אם יש לך אופי כזה ואת ממש פעלתנית- אז ה' מצפה ממך לפעול הרבה יותר בעולם משאר האנשים! לכן לדעתי אסור לך לדכא את האופי הזה בשום צורה! תשמחי בו! תאהבי אותו! כי זו את (ואין אחרות כמוך) וזו המתנה שה' נתן לך. חברה אחת מוכשרת, חברה אחת עמוקה, חברה אחת חכמה, ואת עם אנרגיות (ואני בטוח שיש לך עוד הרבה מעלות טובות בלי קשר). אל תתני לחברה להוציא לך את הרוח מהמפרשים בגלל כמה הערות ציניות... את לא סתם חופרת, את חופרת כי יש לך מלא אנרגיות, ובעולם שבו לצערנו רבים נופלים לדיכאון, להיות עם אנרגיות תמידיות זו מתנה אדירה! ובינינו, גם אם תנסי לדכא את האופי הזה, את פשוט לא תצליחי. זה חלק שטבוע בך עמוק מאוד, בדיוק בשביל מימוש המטרה שלך בעולם. לאזן את עצמי אבל...... מצד שני באמת חשוב להיות מאוזנים ולא להגיע לקיצוניות. כל מידה בצורה הקיצוניות שלה היא לא טובה. אפילו ענווה שהיא ראש המידות הטובות, עלולה בקיצוניות שלה להגיע לענווה פסולה... ולכן אם את מרגישה שאת חופרת יותר מידי, אז חשוב לתת מקום לתחושות שלך ולעבוד לעדן את העניין (שימי לב, לא לדכא אלא לעדן!!). לפעמים כשאת מרגישה חופרת תנסי לחשוב לאחר מעשה: מה היה בסיטואציה הזו? האם אמרתי דברים לא חשובים? האם התפרצתי לדברים של אנשים? האם באמת היה נצרך שאני אהיה הדוברת הראשית? האם היה קריטי שאעיר את ההערה הזו? אני מאמין שלאחר מחשבה קצרה תוכלי לשים אצבע על הנקודות שהיית בהם דיברת קצת יותר מידי ולהבא תוכלי להגיע לסיטואציה דומה בצורה מודעת כיצד נכון יותר להתנהג בה. במקום שיש אנשים- השתדלי להיות אישה הר"מ שלי בישיבה פעם אמר לי: "באמת נאמר 'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש', אם צריך אותך- תמיד תהייה נוכח ותפעל. אבל לפעמים יש אנשים לא פחות טובים מאיתנו שכבר נוכחים עושים את העבודה, ואז מה? התשובה היא 'במקום שיש אנשים- השתדל להיות אישה' " כמובן לא בקטע שוביניסטי או משהו כזה, אלא במהות של משפיע ומקבל. במקום שאין אנשים וצריך אותך באמת ראוי להיות בבחינת 'איש', כלומר בצד היותר משפיע, נוכח ומדבר. אבל במקום שיש אנשים והם כבר משפיעים ונוכחים- תשתדלי להיות 'אישה', כלומר להיות יותר מקבלת ופחות לתת מעצמך. זה לא תמיד פשוט, אבל זה ממש אפשרי, באופן מודע לשים את עצמי בצד לכמה דקות, לא לנסות להיות "מסמר הערב". (אם את נוכחת ומדברת זה לא אומר שאת גבר אלא זה רק משל של מהות גברית ונשית שמשתנה כל הזמן אצל כולם) מבחינה מעשית פשוט תמשיכי את חייך כרגיל, רק עם מודעות. מודעות למה שאת אומרת, מתי את אומרת, כמה את אומרת. ואם את מרגישה שאת מדברת יותר מידי אז תעדני את זה. אולי כדאי גם לקחת לעצמך כמה דקות בשקט לפני שאת נכנסת לשיחה ומתחילה לדבר, תנסי לא תמיד להיות הראשונה שמדברת. אל תדאגי, גם אם לא תדברי מיד העולם לא יקרוס. תשקיעי בלהקשיב לאחרים, לפעמים יש להם הרבה מה לומר לא פחות טוב ממך. תסמכי על התחושות שלך ותשני את מינון הדיבורים לפי זה. בנוסף, אולי כדאי לבקש מחברה טובה שתעיר לך בנחמדות כל פעם שלדעתה את מדברת יותר מידי. ככה גם תהיה לך אינדיקציה מבחוץ לסיכום: 👍🏼 האנרגיות שלך הם מתנה אדירה למימוש תפקידך בעולם, אל תדכאי אותם! 👍🏼 חשוב לא להגזים ופה ושם לעדן את כמות הדיבורים. 👍🏼 תבואי למפגשים חברתיים מתוך מודעות על כמות הדיבור שלך 👍🏼 במקום שיש אנשים- השתדלי להיות אישה (במהות של המקבלת ולא המשפיעה) בהצלחה! מאמין בך! 💪🏼 אלעד
שלום, אין עליכם!! אתם פשוט מצילים נפשות! תודה ממש ממש! השאלה שלי- יש לי הרבה פעמים עצב פנימי כזה שתוקף אותי, סתם, בלי שום סיבה מסויימת.. עצב ממש חזק שכזה משתלט על הלב, הוא ממש גורם להרגשה רעה ומחשבות לא טובות.. איך אפשר להתמודד איתו? איך יודעים בכלל ממה הוא נובע? והכי חשוב, איך אפשר להיות שמחים באמת, ברמה שגם הנפש תהיה בעצמה שמחה באמת? נקבה 18, כ' שבט
שלום, אם אני לא זוכרת להגיד מודה אני כשאני מתעוררת בבוקר, מה אני יכולה לעשות ?בת, 15
אין לי שום דבר שמעניין אותי. דיברתי לא מזמן עם אחותי והבנתי שאין לי שום דבר שאני אוהב לעשות או שאני מתעניין בו. כל מי שאני מכיר אוהב לעשות או מתעניין לפחות במשהו אחד ולי אין כלום. איך אני מוצא מה מעניין אותי?זכר 16
ש. היי!!! קודם כל ממש ממש ממש תודה על הרעיון המדהים של המיזם, זה באמת פצצה. בזמן האחרון אני מרגישה ממש שאני מכורה לטלפון. זה לא שאני משחקת במשחקים או נמצאת ברשתות החברתיות כל היום. אני פשוט מרגישה שבלי הטלפון אני כלום. כאילו אני חייבת אותו לחיים שלי. יש לכם טיפ אולי איך לפתור את זה? אשמח! ושוב, תודה רבה!!! אתם תותחים!!!! בת 15
ש. שלום, אם אני לא זוכרת להגיד מודה אני כשאני מתעוררת בבוקר, מה אני יכולה לעשות ?בת, 15
אין לי שום דבר שמעניין אותי. דיברתי לא מזמן עם אחותי והבנתי שאין לי שום דבר שאני אוהב לעשות או שאני מתעניין בו. כל מי שאני מכיר אוהב לעשות או מתעניין לפחות במשהו אחד ולי אין כלום. איך אני מוצא מה מעניין אותי?זכר 16
אהלן, קודם כל תודה רבה על הפרויקט המבורך ועל ההשקעה בו. יש לי שאלה שאני לא יודע אם היא קשורה לפה וזה המקום לשאול אבל אני די מתבייש לשאול אנשים שמכירים אותי אז אני שואל כאן.. אני רוצה בע"ה להתגייס לסיירת או לקומנדו ולפני זה ללמוד בישיבה גבוהה או הסדר אז רציתי לשאול מתי אני אמור לגשת ליום סיירות וכל העניינים האלו(האם השנה,י"ב, או רק בשנה שלפני הגיוס, שזה אומר שאני כבר בישיבה) ובאיזה ישיבה זה יותר אפשרי/מתאים בגבוהה או בהסדר? אני פשוט ממש לא מבין בזה ואין לי ככ את מי לשאול ואני מאמין שיש חברס אצלכם שיודעים לענות מנסיון. תודה רבה מראש:) זכר, 17 וחצי כיתה י"ב
יש לי תחושה מעיקה ממש שהתורה יוצרת אצלי. לפעמים אני פשוט לא מבין למה היא חייבת להידחף לכל דבר שקיים. אני מרגיש כאילו לפני כל דבר שאני לומד או לוקח לחיים שלי היא תמיד חייבת לבוא לפני זה ולגרום לי לשאול את עצמי: "רגע, אבל למה? מה התורה חושבת על זה?" וגם על כל רגע פנוי שבו אני מרשה לעצמי לבזבז את הזמן אני ישר מרגיש תחושות אשם. אני בישיבה שבה לכולם נורא אכפת מה' ולי פשוט קצת נמאס. האם זה רע? איפה אני יכול לתת לעצמי להתפתח גם בלי התורה? האם אני רק בתחילת הדרך להיות דתל"ש? בן 16