שלום צדיקים! אשמח לעזרה עם הבעיה שלי... אני שמה לב שאני קצת 'חולת שליטה' וממש קשה לי לשתף... זה פוגע בעבודת הצוות שלי בהדרכה, בבית ספר וכו'. מרגיש לי ילדותי ממש ממש אבל אני לא יודעת איך להפסיק. אשמח לעזרה (: תודה רבה
שלום לך! דבר ראשון זה ממש מדהים שאת יודעת לשים את האצבע על הבעיה, זה כבר פותר חלק גדול מהעניין. לפעמים אני מזהה את הבעיה הזו גם אצלי, לכן הזדהיתי עם השאלה, אנסה להביא את נקודת המבט שעוזרת לי להתגבר על העניין.
הדבר הכי חשוב הוא להבין שניחנת עם מוטיבציה של עשייה, זה מדהים וחשוב לשמר את זה! זו יכולת מיוחדת לפעול ולקדם את העולם שלנו! אסור לך לדכא את הכוחות שלך!אך מצד שני עדיין צריך לעדן את הבעיה... אני חושב שהדרך לשנות את ההרגל הזה צריך לעבוד ב- 3 שלבים: הבנה בשכל, חיזוק הרצון ועבודה פרקטית.
הבנה בשכל
השלב הראשון הוא להבין מה בדיוק הבעיה בכך שאת לא משתפת ותופסת שליטה בכל מקום ואיפה זה פוגע בך. אנסה להיות הכי אמיתי שיש, לפעמים קצת חריף, אבל זה בסיס חשוב להבנה.את תופסת פיקוד ולוקחת אחריות בלעדית על הכל ומשום כך חברות שלך נדחקות הצידה. את אולי רואה את עצמך כמובילה חברתית ואחראית, אבל הן עלולות לתפוס אותך כשתלטנית מעצבנת. הם עלולים לקלוט שדר שאת מזלזלת ביכולות שלהן. זה עלול לגרום לריחוק ממך, הרי לא תמיד נעים להיות בחברת אדם שתלטן...
אני אהיה קצת ישיר, אבל זו נקודה שעזרה לי להתמודד עם המציאות הזו.נגיד ולקחת על עצמך אחריות, אבל באותו בוקר היית חולה גמורה. מה יקרה? האם הכל יקרוס?התשובה החד משמעית היא שהכל יהיה בסדר. את אמנם עושה עבודה טובה וחשובה, אבל את לא אטלס שמחזיקה את העולם על הכתפיים שלך. הכל יהיה בסדר גם אם אחרים יעשו את העבודה, היא תהייה ממש טובה גם ככה. אני לא אומר את זה כדי להחליש אותך חס וחלילה, חשוב שתמשיכי בעשייה המבורכת שלך, פשוט לפעמים צריך להתמלא בענווה ולקבל את העובדה שגם אם אני לא אהיה ולא אשלוט על המצב- עדיין הכל יסתדר. אפילו די טוב.הבנה כזו מורידה מעמסה מהנפש שלנו. לא נועדנו לנהל את העולם, לא נועדנו לפעול בו לבד, לא רק אנחנו יודעים מה טוב. "הרבה שלוחים יש לו למקום" וכל אחד מאיר את האור שלו בעולם, וחשוב לתת לאחרים להאיר את האור שלהם.וגם בצורה הכי טכנית, את לא תמיד תוכל לעשות הכל לבד, את בן אדם עם מוגבלות רגילה של בן אדם... לכן את תהיי זקוקה לחברות שלך.
זה דורש ענווה. והרבה, אבל זה עניין שלוקח לו זמן להיבנות ולכן חשוב לעשות את הצעד הראשון. אני יודע, זה היה קצת חריף, אבל המטרה שלי היא להעלות לך למודעות את העניין.
תפילה לחיזוק הרצון
כדי שהדבר יהיה בלב שלך ותרצי ממש לשנות את המידה הזו- ממליץ לך להתפלל על זה. התפילה מחזקת בנו את הרצון לעבודה על הדבר. התפילה מעבירה את ההבנות השכליות את הלב. לאחר הרבה תפילות את תרגישי שהדבר הזה בוער בך. זה בלב שלך! ותהיי הרבה יותר חדורת מוטיבציה לעבוד על העניין.
מעשים
בשלב זה העיקרון זה רק לתרגל את העניין, אפילו בצורה מלאכותית. פעם הבאה שמתקיים פרויקט או משימה כיתתית או משהו דומה, ממש תכפי על עצמך להיות הפעם בצד ולתת לאחרים לעשות את העבודה. תראי איך את מרגישה עם זה, איך את מסתדרת עם המציאות שחברות שלך עושות ואת לא מנהלת את המצב. בהתחלה זה יהיה קשה, ברור.אך אני מאמין שלאט לאט, לאחר עבודה בשכל ובתפילה, זה יהיה לך יותר קל.
במקום שיש אנשים- השתדלי להיות אישה
עוד נקודה נחמדה בעניין:הר"מ שלי בישיבה פעם אמר לי: "באמת נאמר 'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש', אם צריך אותך- תמיד תהייה נוכח, תפעל ותיקח אחריות. אבל לפעמים יש אנשים לא פחות טובים מאיתנו שכבר נוכחים עושים את העבודה, ואז מה? התשובה היא 'במקום שיש אנשים- השתדל להיות אישה' " כמובן לא בקטע שוביניסטי או משהו כזה, אלא במהות של משפיע ומקבל, כל אחד הוא לפעמים איש ולפעמים אישה, לפעמים משפיע ולפעמים מקבל. במקום שאין אנשים וצריך אותך- באמת ראוי להיות בבחינת 'איש', כלומר בצד היותר משפיע, נוכח ותופס פיקוד ושליטה. אבל במקום שיש אנשים והם כבר משפיעים ונוכחים ועושים עבודה טובה- תשתדלי להיות 'אישה', כלומר להיות יותר מקבלת ופחות לתת מעצמך. להיות סבילה.זה לא תמיד פשוט, אבל זה ממש אפשרי, באופן מודע לשים את עצמי בצד לכמה דקות ולתת לאחרים לבטא את עצמם.
בהצלחה! מאמין בך! 💪🏼אלעד