ש
אהלן!
אני בשביעית, יצא לי בזמן האחרון להיות בתקופה קצת מוזרה מבחינה אישית. התנהגתי בדרך כלשהי, שקצת חששתי אם זאת הדרך שאני צריכה לנהוג בה, אחרכך הייתי שלמה עם עצמי בדרך שנהגתי, אחרכך הדחקתי את מה שעשיתי ועכשיו אני קצת כועסת על עצמי.. וכל זה בזמן קצר יחסית.
למרות שלכאורה לא עשיתי שום דבר רע ולא חטאתי חו"ח. כשאני מסתכלת על זה במבט לאחור אז ברור שיש דברים שהייתי משנה, אבל בסוף ההתנהגות שלי הייתה נורמאלית וגם דיי סבבה. אני מנסה להתנתק מהכעס על עצמי ולא כל כך מצליחה ואני לא מבינה למה:(
אשמח אם תפתחו לי כיוון למחשבה. תודה רבה!
ת
שלום לך!
כדי לענות על השאלה אני אקדים לדבר באופן כללי על השאלה החשובה ששאלת ועל החוויה שלנו כבני אדם במקרים דומים ואח''כ אנסה לתת כלים פרקטיים.
השאלה שאת שואלת קשורה בתחום עולם הנפש, עולם ענק ורחב. חוויות שעוברות עלינו ופוקדות אותנו יום יום מתווספות ל''תיק הגב'' שאנחנו סוחבים במסע שלנו. היעד? קדימה! לעיתים אנחנו חווים חוויה במשקל מסוים, כמו אמירה שלילית מחבר/ה, והיא קלה לנו, ולעיתים אנחנו נשברים ומרגישים ששום דבר לא הולך. כלומר הרבה דברים קשורים בחווית הטוב שלנו - כשטוב לי קל לי להתקדם, כשאני מרגישה פחות טוב אני יותר לוקחת דברים ללב.
*בנוסף*, כשאנחנו בהתקדמות אנחנו מחפשים את עצמנו. מה זה אומר? אם אנחנו נשב על מי מנוחות ולא נבדוק את עצמנו - לא נתקדם. לכן ברור שכדי להתקדם אנחנו צריכים לבחון את עצמנו - איפה לא היינו טובים, איפה יכולנו לשפר וכו'. האמירות האלו נועדו 'לקדם' אותנו ואכן זו מטרתם.
אלא ששימוש בהם לאורך זמן עלול ליצור את הפעולה ההפוכה והיא הלקאה (הכאה) עצמית. אנחנו מכאים על חטא (פספוס), על כל מיני פספוסים שעשינו: שלא כיבדנו את ההורים, שלא עמדנו בדיאטה, שיכולנו להתקדם בעוד כמה רצונות ובסוף לא עשינו כלום.
ההכרה בשגיאות היא טובה, היא מקדמת, אבל לעיתים אנחנו נשארים רק בה. במקום להגיד לעצמנו -'וואלה איזה טובה אני - שאני ככה משתדלת להתקדם ודורשת מעצמי יותר', במקום זה אני נשארת בבאסה, כי אנחנו מפריזים בהסתכלות הזו. עלינו להבין שהסתכלות כזו, מלכתחילה, יש לה זמנים שהיא מתאימה ויש זמנים שאנחנו צריכים לקבל את עצמנו כמו שאנחנו.
כמו שאני מבין מהשאלה שלך - את זה את כבר יודעת! וזה כבר פן חיובי.
הקושי שאת מציגה הוא קושי אמיתי שאכן צריך לתת עליו את הדעת. נכון, זמנית לדעתך הלכת בדרך שאולי היא לא נכונה מבחינה אידיאלית (ובנוסף היא לא 'חטא', כפי שציינת). אבל היי! אנחנו בני אדם! ככה אנחנו מתקדמים, אנחנו בוחנים דברים, בוחנים דרכים ורואים מה מתאים ונכון לנו. כמו שאמרת היו תקופות שחשבת שאת צודקת, אם כך ברור שהיה עליך לנהוג כך באותו הזמן!
האם יעלה על הדעת שבאותו הזמן היית עושה משהו שלא נכון בעינייך? אדרבה, מפה אנחנו רואים את הגדולה ואת הנכונות שלך ללכת עם היושרה הפנימית. ועוד יותר, רואים זאת כשאת אמיתית עם עצמך ובוחרת ללכת בדרך הזו ולהודות על העבר, להודות שהחכמת מהשגיאות הזעירות ואת שוב על דרך חדשה! אשריך!
אחרי ההקדמה הזו, עכשיו נעבור לכלים יותר פרקטיים:
כפי שציינתי בתחילה מדובר בעולם הנפש שהוא עולם רחב, נשמה אלוקית עם המון רצונות ועם המון רקע, משפחתי, חברים, סביבה בה גדלת ועוד ועוד משתנים , כמובן שלאור כל זה התשובה הכי טובה שנוכל להגיע אליה היא על ידיך בעיקר.
אז איך נעשה את זה?
אמרת שאת מנסה להתנתק מהכעס ולא מצליחה.
אני אציע דרך נוספת: להתחבר.
לנסות להבין מה נובע בי? מה הנשמה שלי אומרת?
איזה תהליך בירור עצמי עברתי בשלב שהעזתי ללכת בדרך שלי והייתי גיבורה מספיק לבחור שוב?
אחד הדברים הכי טובים, שעזרו לי ואני עד היום משתמש בהם: דף ועט. טכנולוגיה פשוטה שמקדמת המון. מה אני עושה? אני יושב וכותב פשוט על דף בשתי דרכים:
1. (יכול להיעשות גם ע''י מחשב/פלאפון) : לרשום לעצמי את כל מה שאני חווה ומרגיש, לדוג' '' לפני כמה וכך זמן עשיתי את הדברים האלו והתנהגתי בצורה הזאתי, זה גרם לי להרגיש נוראי כי אני לא אחת ש.. כי לא חשבתי על עצמי.. כי ההורים... ''
זו דרך של הנפש שלנו לבטא את עצמה. כמו שהדרך הכי טובה היא הדיבור כי זה המטבע העולמי שמייחד אותנו - 'האדם הוא המדבר'.
למה כוונתי? טיב המסר משתנה לפי הכלי שבו אנחנו משתמשים. לדוגמא - לא דומה שיחת נפש עם חברה פנים אל פנים לשיחה בהודעות איתה. המסר והאיכות משתנים. כשכותבים ומדברים זה נותן לדברים לפרוק את עצמם, להוציא את המתח. אם תרצי - ''דאגה בלב איש ישיחנה'', הדיבור הוא הביטוי של הנשמה.
2. דרך שנייה, גם היא בכתיבה אלא שפה זה חייב להיות על מחברת. זו שיטה טובה להבין 'למה אני מרגישה'. ככה נכנסים באמת לעצמנו, כשנבין באמת למה דברים קורים נוכל לשנות את המציאות. העקרון הוא לדעת את מה שקורה בפנים ולכן על כל תשובה לשאלות 'למה' :
'''אני כועסת על עצמי''
-למה?
- כי ההורים עצובים
- כי החברה תסתכל עליי אחרת
- כי לא ציפיתי מעצמי להתנהג כך
(תכתבי את כל הסיבות שיש לך)
ושוב שואלים 'למה', שואלים את זה על כל תשובה שנתנו. למה שההורים שלי יהיו עצובים? למה זה משנה לי? ואז יכולים לחדור יותר לפנימיות של הדברים וכשזה כתוב מול העיניים זה נותן סיפוק עושה סדר ( הרבה פעמים אנחנו מגיעים להבנה שרוב הסיבות שנתנו מקורם בשורש אחד או שניים, מניסיון, ואז אח''כ פשוט לשבת מול השורש של הדברים ולנסות למצוא פתרון. לדוג' אם השורש של הכול הוא ששמתי לב שחשוב לי מה אומרים עליי אז למצוא דרכים להמעיט בזה או לעבוד על זה).
3. בקשר להתקדמות אישית - לרשום לעצמי כל יום שני דברים טובים עליי, ודבר אחד שטעון שיפור - ולקדם אותו.
4. לחזק את עצמי שאני טובה ולראות את עצמי גם באור חיובי.
5. להבין שאנחנו בני אדם וברור שיהיו דרכים ושנכשל. לדעת לקבל את עצמנו, ולחלחל את זה פנימה בכתיבה, דיבור וכו'.
6. להשתדל לא להיגרר אחרי מחשבות ודמיונות מאכזבים כאלה. למלא את היום ביצירה חיובית - קריאת ספרים, כתיבה, עזרה, לימוד, משחק, ניגון (אפשר ללמוד לנגן ואפשר לעשות מסיבה), לטייל בטבע (אחרי הקורונה :) ויש עוד המון רעיונות, אפשר גם לחפש באינטרנט..
עזרה מהרבי
פעם קראתי תשובה של הרבי מליובאוויטש שענה שאנחנו צריכים להיות כמו הסוחרים הגדולים.
כיצד? אם הסוחר רק ימכור מבלי להסתכל כמה הוא מרוויח וכמה הוא מפסיד - ודאי הוא שלא יצליח, שהרי הוא לא יידע היכן לשפר, ומה נמכר יותר והיכן הוא מפסיד וכו'. ואם הוא כל הזמן יישב מול הדפים לבדוק שוב ושוב - הרי שהוא לא ימכור שום דבר ויפסיד את לקוחותיו.
אלא מה? יקבע לו זמן קבוע פעם בשבוע לבדוק כל עסקיו.
ככה גם אנחנו, כשאנחנו באים בביקורת עלינו לעשות זאת בזמן קבוע, מול דף ועט וכו'. (כמובן להשתדל.. בתקווה לה' שאכן הבירור שעשינו על הדף יביא אותנו לנחת שהמחשבות לא יטרדו אותנו כל הזמן)
יש עוד דברים נוספים שהם לכל השגת מטרות, כמו להציב לעצמי יעד, ולכתוב על לוח שנה ולראות את ההתקדמות עם הזמנים וכו'. אבל אני חושב שהעיקר היה בבירור הפנים וחיזוק העצמי.
תזכרי את הכוחות שיש לך, תסתכלי יותר על הטוב, ותשמחי!!
בעיקר לשתף, לשתף, לשתף, ולזכור שאת אף פעם לא לבד! ה' אוהב אותך כמו שאת! 👍🏻👍🏻
מקווה שעזרתי,
חנן גויטע 0502245624