ש.אני לא מבינה. באמת שאני משתדלת. קשה לי ואני לא אדבר על זה עם אף אחד. אני רוצה להיות יותר דתייה, אני רוצה שלצניעות שלי תהיה משמעות אמיתית. אבל אז, אני שמה חצאית מתחת לברך , מרגישה שאני גאה בעצמי, עוד יום אני עוברת את האתגר הזה, ואז אני שואלת את עצמי - בשביל מה? למה אני עושה את זה? איפה האמונה נכנסת פה? ושלא יהיה לא ברור - אני מאמינה בקב''ה, מאמינה באמונה שלמה. פשוט לא מצליחה להבין. לא מצליחה להבין. איך אני מתלבשת בצניעות - כי אני באמת רוצה לשמור על עצמי - מתוך אמונה? ולא מתוך אידיאל או מתוך רצון לדבוק במשהו? מסביב, יש לי סביבה קשה. פה אחות שלא בדיוק בקו הדתיות, פה אח דוס ממש, שלא ברור מה עובר עליו בחיים, פה אחות שחשבתי שהיא משהו שאני ארצה להסתכל עליו בתור דוגמא, והיא גמרה את האולפנה ואני רואה שמשם היא יצאה בכלל עם מכנסיים. ועוד היא אומרת לי לא להיות כמוה. פה אחות קטנה, שאני רואה שמחקה אותן, ומתפתה כמובן להיות עם מכנסיים ולא לדאוג לגבי התפילה. איך בסביבה הזו, אני אמורה להרגיש שאני רוצה שהאמונה שלי תתחזק? ומה, להיות שונה מהאחיות שלי? מעבר לזה, איפה שאני גרה, כל החברות שלי - עם חצאיות מעל הברך. מה מונע ממני בעצם לא להרים את החצאית שלי כמה סנטימטרים כדי להיות כמותן ולהפוך חלק מהן?
שלום לך ! ☺ מה שלומך ?תודה רבה על השאלה המשמעותית ששאלת ! הרצון להתקדם, להשתפר, לברר ולהעמיק- פשוט מדהים ולא ברור מאליו ! אשרייך כל כך ♥
מכירה את זה, שאת אומרת לעצמך- זהו, ממחר אני מתחילה * (השלימי את החסר 😊).מגיע מחר, באמת התחלת את * ! אין ספק שאת מסופקת ושמחה (:עוברים יומיים- את עדיין עושה את *, אבל האמת ? קצת פחות בחשק.. עובר שבוע- ואיך לומר.. איפה את ואיפה ההחלטה 🤷🏻♀️
אם את מכירה את התחושה, אז דעי לך, שזאת תחושה שכולם חווים בשלב כזה או אחר בחיים. לכולם יש מטרות שהם מציבים לעצמם- מגיעים אליהן בחשק רב, ואז פתאום- ההתלהבות צונחת. משהו במפגש של המטרה עם המציאות הממשית- קצת שוחק, קצת פחות קוסם מכפי שהוא נראה.
ובפשטות~ כדי להחליט החלטות ולעמוד בהן, נדרשת גבורה. 💪🏻כן, מידת הגבורה- היא היכולת שלנו להחליט החלטה, ולהתמיד בה. בלי קשר לתוצאות, למה יהיה אחר כך, למה יהיה בסוף- פשוט, ללכת יד ביד עם ההחלטה 🤝🏻👈🏻 למה הרבה פעמים אנחנו מרפים מהחלטות שלנו ? כי המתיקות שאנחנו מכוונים אליה- היא המתיקות של הסוף, כשנגיע למטרה שהצבנו לעצמנו. אנחנו מסתכלים על התוצאה הסופית, אבל לא על הדרך אליה. ואז הדרך עצמה- היא עם טעם מר, ולהמשיך בדרך מרירה, זה באמת קשה.
לכן, קודם כל, חשוב להבין שיש משמעות רחבה לדרך- וצריך להנות ממנה ולחוות אותה 👣כמובן שהדרך מתלווה למטרה- שהרי אם נתמקד רק בדרך, בלי לזכור את המטרה- נגלה שאין שום משמעות להתקדמות שלנו.. אבל הדרך עצמה משמעותית לא פחות.
כשמבינים שהדרך חשובה- אז כשאת מתגברת על צניעות למשל, אפילו רק ליום אחד, זה לא סתם עוד יום. היום הזה משנה מאד, אפילו שהוא רק אחד 📆למה ? כי במשמעות של 'דרך'- הצלחת לעשות צעד נוסף, להתקדם."לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר" (מסכת אבות)- הקב"ה לא מחפש ש'תגמרי', שתהיי מושלמת. הוא מחפש את התהליך, את ההשתדלות בהתאם למסוגלות שלך.
בין השורות, אפשר ממש להרגיש את הלב שלך, את הרצון שלך 💓 ללכת עם חצאית קצרה- אבל נשמע לי, שזה לא באמת ישקף את הרצון שלך.. קול פנימי אומר לך, שלמרות שזה כל כך קורץ, עדיין יש בך את ההתלבטות מה להחליט ⚖️
👈🏻 כשמחוברים למה שבאמת רוצים- ונצמדים לעשייה חיובית שתקדם את הרצון שלנו, זה בהחלט הופך את התהליך למספק יותר. זה לא בהכרח הופך אותו לקל יותר- אבל כשמזכירים לעצמנו שיש סיבה ל'התעקשות' על מה שחשוב לנו באמת, זה יכול למלא אותנו מאד.אושר אמיתי טמון דווקא ביכולת שלנו לצמצם את הפער בין הרצוי למצוי- בין איפה שאנחנו עכשיו, לאיפה שאנחנו רוצים להיות, בלי לוותר לעצמנו.
וככה, לאט לאט, דבר ועוד דבר, זה מה שבונה את המילה- אמונה.אמונה בנויה מפרטים קטנים, מעבודת חיים, מהשגרה היומיומית שלנו בהחלטות הפשוטות ביותר.לכן, להתכוון בעוד מילה בתפילה בבוקר, או להאריך את החצאית בעוד כמה סנטימטרים, זה לא (רק) הבדל טכני- אלא זה הבדל מהותי, שכמובן משפיע פנימה ומחבר אותנו בצורה הרבה יותר עמוקה למקור האלוקי שבנו. אלו ההבדלים שבונים את האמונה שלנו 🧱אנחנו רק רוצים לתת 'דחיפה קלה' לאמונה הפנימית שלנו, שתתבטא החוצה (:
ולסיום, אני חושבת שכדאי לך לעשות את ההפרדה בין התהליך האישי שלך, לבין הסביבה שלך ⛔נכון, נשמע שהכיוון שאת מכוונת אליו- הוא כיוון שונה מחברותייך או אפילו מהמשפחה שלך, אבל אין תלות בין הדברים.מותר לך לבחור בדרך אחת, ולמשפחה ולחברות לבחור בדרך אחרת.
זה לא אומר להתנתק, זה לא אומר לזלזל בבחירות שאחרים עשו, אלא זה בסך הכל אומר שכל אחד מכם בחר דרך שונה- וזה בסדר. לאנשים שונים, יש מסלולים שונים (:לכן- את בהחלט יכולה ומסוגלת ללכת בדרך שונה מהדרך שאחיות שלך בחרו ! כי הדרך שלך לא חייבת להיות הדרך שלהן.להפך, דווקא כשדברים נעשים מתוך חיבור פנימי- כי את זאת שרוצה, מתוך אמונה במקום שלך, הסביבה רק תעריך זאת יותר.
ההשוואה שלך ביחס לאיפה את עומדת, צריכה להיות מול עצמך 🪞אל תחפשי מטרה חיצונית להגיע אליה- להיות כמוה, תקבעי את היעדים שלך ביחס למה שנכון לך.וכמו שמאטי מולינס אמר זאת יפה- "האדם היחיד שאתה צריך לנסות להיות טוב ממנו, הוא האדם שהיית אתמול".
🗒️ אז לסיכום~
📌 לזכור שהדרך משמעותית, ולנסות להפוך אותה למהנה.בין אם זה בלפרגן לעצמך על ההצלחות הקטנות ביותר, להעמיק וללמוד את הנושא בו את רוצה להתחזק או אפילו להתחבר לאנשים בעלי אותה תכונה שעושים לך טוב בלב 🙂כמובן שגם אתגרים הם חלק מהתהליך, וצריך לדעת לקבל גם אותם כחלק מהדרך שלנו (:
📌 שאלי את עצמך- למה אני רוצה לעשות את מה שאני עושה? למה חשוב לי להתמיד? ברגעים מאתגרים, כשמזכירים לעצמנו את הסיבה- התהליך יכול להפוך למספק וממלא יותר.
📌 אמונה זה דבר גדול, שנבנה בדיוק מהפרטים הקטנים האלו. ההשתדלות שלנו היא לא טכנית- אלא מהותית, שמשפיעה עלינו פנימה.
📌 לעשות את ההפרדה ביני לבין הסביבה. התהליך שלי הוא אישי שלי. מותר לי לבחור אחרת. לא כהתרסה- אלא מתוך מקום שרוצה להתקדם ולצמוח יותר 🌱
מאחלת לנו המון הצלחה ! אני מאמינה בך מאד ! הלב שלך מונח במקום מיוחד ומדהים ! 💕מוזמנת תמיד לשאול שאלות נוספות 😇מקווה שעזרתי,הילה.