ש
שלום. אני בת 17.
אשמח להצעות/הדרכות איך להגיע ליראת שמיים. בדף היומי דובר הרבה על כמה שיראת שמיים חשובה, ושבלעדיה לימוד תורה "לא שווה", ואני חוששת שאין לי מספיק יראה...
תודה רבה!
ת
שלום לך!
קודם כל, כל הכבוד על הרצון הגבוה הזה! עצם השאלה מעידה על כך שאת נמצאת במקום גבוה ומיוחד.
כדי לדייק את עצמי כמה שאוכל אנסה לתת קווים כלליים של השאלה שציינת ואחר כך אשתדל לתת כלים פרקטיים.
חלקי התשובה:
א. מהי יראת שמיים?
ב. מי אני?
ג. מה מוצפה ממני?
ד. כלים פרקטיים
חלק א' - מהי יראת שמיים
כמו בכל דבר שאנחנו שואפים להגיע אליו - ישנו דבר אחד קודם לכל והוא: מטרה ברורה. לדעת מה אני מחפש.
פשוט אה? אז זהו, שלא. הרבה פעמים אנחנו שואפים למשהו מסוים אבל בפועל אנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב לא משיגים את היעד, לעיתים זה בגלל שלא עמדנו מספיק בדרישות (לא חקרנו, לא ביררנו) ולפעמים זה כי אנחנו פשוט לא מבינים מה אנחנו מחפשים.
בדיוק כמו שאבא יגיד לך 'תביאי לי את המפתח השוודי מהמחסן' - את יכולה להגיע עד למחסן, לראות אותו מול העיניים אבל להביא משהו אחר, ואז כשנעמוד מול אבא, נבין שכוונתו הייתה למשהו אחר.
מכל אחד ואחת יש צפייה מסוימת שמתאימה לו.
אז מה זו יראת שמיים?
באופן פשוט יראת שמיים היא תשומת לב, הבנה (שכלית וריגשית) של נוכחות ה' הכי קרוב אליי.
הבנה זו תחומה בצייוי האלוקי: "את ה' אלוקיך תירא". כך כותב הרמב״ם ''שהאל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו''. וכן ספר החינוך (ספר שמביא את המצוות) מנה מצווה זו.
תשומת הלב הזו שייכת בעיקר ל'סור מרע'. מה הכוונה? לקרבת ה' אצלנו יש שני פנים עיקריים: אהבה ויראה. אהבה היא הצד שקשור בפעולות של עשיית טוב - נתינה, לימוד, קירבה. יראה היא הצד הקשור במניעת רע - לימוד איך לא ליפול בדברים אסורים וקיום מעשי.
באופן ספציפי, יראה מתייחסת לצד הדין, כלומר לצד המוחלט של החיים. אדם שיקפוץ מהגג - יקבל את דינו, אין כאן 'מישהו' ספיצפי שעומד ומעניש אותנו אלא כך בנויה המציאות. כך בנויים החיים - אדם שיחתוך את צינור הנשימה שלו - ימות. כך אדם שיחטא יקבל עונשו (וכך מבואר במסכת מכות פרק ב' - שאלו לחכמה חוטא מה עונשו? וכן שאלו לנבואה ושתיהן ענו שהאדם יקבל עונשו. שאלו להקב"ה ואמר להם 'יעשו תשובה ויתכפר לו' - ה' בחסדיו יצר את מנגון התשובה כך שתהיה אפשרות לתיקון).
אם כך מצינו רובד אחד של יראה והיא קיום הדברים מתוך חשש ופחד שמא אקבל עונש והיא קרויה יראת העונש.
עם זאת קיים עוד רובד של קיום היראה והוא *יראת רוממות* - כלומר העלאת היראה למקום יותר גבוה: יראה מתוך כבודו של מלך. אני יודעת שיש דין ויש דיין אבל אני עושה את הדברים ועם זאת לא הפחד מפני העונש הוא המונע ממני מלעבור עבירות אלא ההבנה שאין לעשות דברים נגד רצון ה'.
נסי לדמיין לעצמך מפגש עם אדם מפורסם או לראות את הודו של רב גדול עם גלימה, משהו בכבוד שסובב אותו גורם ליראה, שאם ייבקש משהו נעשה אותו ולא בגלל פחד. אפשר לקרוא לזה יראת כבוד במילים שלנו.
יש עוד צד שחשבתי עליו של יראת הרוממות והוא קיום היראה מתוך הבנה של חשיבות החיים. אדם בוחר להישאר על הקרקע ולשים מעקה לגגו מתוך הבנה גבוהה יותר של ערך החיים (ולא רק מתוך פחד). אני סולד מהעבירות, הן לא שייכות אליי.
בהקשר של הזמן שלנו - בליל הסדר יש שלב שנקרא 'יחץ' שלב שבו אנחנו חוצים את המצה לשני חלקים.
החלק הקטן, נאכל באכילה הראשונה, אכילת הכרח. יש לנו חובה (אם נרצה - חובה קיומית, כדי לזון את עצמנו, לאכול כדי לשרוד).
החלק הגדול, נשמר לסוף הארוחה והוא האפיקומן. מדובר באכילה מתוך רווחה, אכילה על השובע. אנחנו לא אוכלים בגלל צורך הישרדותי (שכולנו מתים מרעב ;) אלא אנחנו אוכלים כבני מלכים, שאוכלים לשם האכילה ובכך אנחנו מבטאים את החירות, את החופש ממגבלות הטבע, את הערך הגבוה של האכילה.
(כלומר ההקבלה כאן הייתה מיראת הפחד-יראת רוממות לאכילת הכרח-אכילת בן חורין)
נמצא לנו שני סוגי יראה:
1. עונש (וחטא)
2. רוממות
• מצויין בחז''ל כי יראת העונש היא יראה נמוכה והיא מתאימה לעמי הארץ. היראה הגבוהה היא יראת הרוממות (מסילת ישרים). עם זאת חשוב לזכור שעדיין אנחנו רק בתחילת הדרך וגם יראת העונש היא מרכיב חזק שמכוון אותנו אל המטרה.
חלק ב' - מי אני
זהו מרכיב חשוב בכל בחירה בחיים ובפרט כשאנחנו מקבלים על עצמנו דרך חיים. זאת משום שבעתיד אנחנו עלולים להתחרט על צעדים מסוימים. קודם לכל, אנחנו צריכים לזכור תמיד לקבל את עצמנו כמו שאנחנו, כי מה שהחלטנו בעבר זה מה שאנחנו ראינו לנכון באותו זמן ולכן ברור היה שנעשה את זה.
צריכה להיות לנו הכרה ברורה עם עצמנו, ממש לשבת ולכתוב לעצמי באיזה מקום אני עומדת. לברר לעצמי - למה אני רוצה יראת שמיים (האם זה לחץ חברתי/חינוך של ההורים או רצון שלי אישי. חשוב להדגיש שיכול להיות שזה רצון שלי שנבע מחינוך של ההורים וזה בסדר גמור. העיקר הוא שלדעת שאני שלמה עם הבחירות שלי, גם אם הן לעיתים לא הכי נוחות).
חלק ג - הצפייה ממני
זהו אחד החלקים הכי חשובים!! הבנה נכונה של הצפייה מאיתנו תשפיע עלינו רבות. כמובן שזה יוצא מתוך חלק ב', אני מבינה מי אני - אז אני יודעת להתאים את הדרך שבחרתי אליי. אין הכוונה להוריד את הדברים אלא הבנה איפה אני נמצאת ואילו חלקים מתאימים לי עכשיו.
הרבה פעמים אנחנו חיים 'או הכול או כלום', לוקחים דרך חדשה, מחמירים על עצמנו הרבה ואז אחרי כמה זמן לא מסוגלים לשאת נפשית ופורקים הכול מעלינו. חז''ל אומרים 'תפסת מרובה - לא תפסת, תפסת מועט- תפסת', בהקבלה אלינו - עלינו לצעוד לפי הצעדים שלנו ולא לפי הצעדים של אדם אחר. פשוט לזכור - כולנו נגיע בסוף אל היעד!
לימוד מר' זושא
רבי זושא מאניפולי, אחד מגדולי עולם התורה, אמר: "אם יאמרו לי בעולם האמת זושא, למה לא היית כמו משה רבנו? לא אתיירא כלל, וכי אפשר לדמות אותי למשה רבנו? ממה אני כן מתיירא - כשיאמרו לי זושא, למה לא היית זושא?"
מסיפור זה אנחנו למדים שהצפייה מאיתנו היא לא להיות גדול הדור או הרבנית, הצפייה מאיתנו היא שנתבונן בכוחות שלנו, ונתאים את עצמנו אל הדרך שאנחנו רוצים ללכת בה. שלב אחר שלב, לתת זמן לכל דבר ועת לכל חפץ, ובע''ה עם התבוננות אישית והתמדה - נגיע רחוק.
*חלק ד - כלים פרקטיים:*
1. טהרה - כמו בכל שלב מקדים לקבלת דבר גדול עלינו לטהר את עצמנו. זהו ההסבר המתומצת לדגש הגדול של החסידות על הטהרה (בטבילות במקווה, בהתבודדות, שיח עם ה' ועוד מאפיינים שמטרתם טהרה) לקראת קידוש/כניסה אל החומר.
יש לציין שטבילות זה צד פרקטי לבנים בלבד, ולבנות רק אחרי חתונה. לכן: א. שיח עם ה'. ב. כתיבה - בכל יום שני דברים טובים שיש לי מה' (משפחה, חברה וכדומה. לכתוב את המקרה הספציפי. טוב לי עם זה שחברה שלי הקשיבה לי, ולפרט).
2. לימוד - הבנה מה טוב בעיני ה' ומה הרע שאותו עלינו להרחיק. אם לא נדע מה רע לא נדע כיצד להרחיקו. כמו שאדם ילמד כל הזמן על החשיבות של שמירת שבת אבל לא ילמד הלכות שבת - בוודאי שהוא יחלל שבת (הקדמה לספר משנה ברורה)
קחי לעצמך תחום אחד שבו תתקדמי. תבחרי נושא אחד מכל הנושאים, משהו שבאלך ללמוד וכל יום תלמדי הלכה או שתיים. כמובן שהכול לפי הנוחות שלך, יש כאלה שמתאים להם יותר פעמיים בשבוע, מה שבא לך, לפי הקצב שלך. העיקר שזה יהיה קבוע.
• אחרי כמה זמן את תראי כמה התקדמת ותרגישי סיפוק.
3. צריך לדעת שיש עול מלכות שמיים ויש עול מצוות - אדם יכול לקיים את כל התורה ולא להיות מחובר אליה. הבעת את החשש מחוסר ביראת שמים. שבי עם עצמך וכתבי לך - מה הרצונות שלי? כמה אני מרגישה קרובה אל ה'? ככל שתעמיקי בזה תתחזק אצלך תשומת הלב (שהיא היראה באופן הכללי שלה, כמו שראינו) ובע''ה עם התקדמות אישית צעד אחר צעד נוכל להגיע ליישום הפרקטי באופן גדול יותר.
4. קיום מצוות - זה הצד הפרקטי של סור מרע ועשה טוב.
5. התבוננות בטוב ה' בעולם כמו נפלאות הבריאה והסדר המופתי שקיים. מראה יפה, או השילוב המדהים שבין בני אדם (הצורכים חמצן ופולטים פד''ח) לצומח (הצורך פד''ח ופולט חמצן). (רמב''ם, הלכות יסודי התורה פרק ב, הלכה ב. - חשוב לעיין!)
6. מידת הענווה - ''עקב ענווה יראת ה'' (איגרת הרמב"ן מסביר את הכללים. חשוב לציין שגם אם אנחנו לומדים מידה מסוימת זה לא אומר שאנחנו שם עדיין ולכן יש לנהוג בהדרגה ולא לנסות לקיים הכול ברגע). ללמוד על מידת הענווה, מהי כוללת ומה הם פרטי הקיום, ולהשתדל לקיימה בהתאמה אליי ואחרי שאני מבססת את עצמי בדרגה מסוימת - להתקדם עוד קצת.
7. המלצה - ללמוד מסילת ישרים! ספר נפלא עם סדר מופתי.
8. לעולם לא להתייאש - אם אנחנו מגיעים לקושי נפשי שגרם לנו לפרוק את הכול. להבין את עצמנו, לא להלקאות אלא לקבל. להסתכל איפה נפלנו ולתקן.
• בהקשר הזה, חבר טוב סיפר לי על מישהי תורנית מאוד שהחליטה לקבל על עצמה כל מיני התקדמויות כמו אכילה רק לצורך, תמיד ללכת עם גרביים וכו'. זה מראה על רצון טוב, אבל לפעמים הוא עלול להיות מוגזם ומנותק. כמו במקרה שלה שהיא הייתה מלקה את עצמה אם היא אכלה שוקולד ואדרבה במקום לשאוף גבוה היא העמיסה על עצמה אמירות כמו 'אני לא בסדר', וחיה בקושי נפשי.
בקיצור - כל התקדמות צריכה להיות מותאמת אלינו, לקבל על עצמנו דברים שיתאימו לנו (גם אם זה אכילה לצורך ולשים גרביים.. כל אחד ואחת לפי מה שמתאים לו!)
המבדק האמיתי לדעת שאנחנו בכיוון הנכון הוא שככל שאנחנו מחוברים יותר לה' כך אנחנו יותר שמחים, האמונה מאשרת אותנו.
כוונתם הדברים היא שתמיד נהיה בהתקדמות ונלך בדרך בה בחרנו גם אם לא נוח זמנית ובע''ה נראה את פירות האושר. עם זאת קושי נפשי מהותי מראה שאותה בחירה/הדרכה/קיום מעשי אינו נכון לנו (לפחות זמנית)
והכי חשוב - תמיד להיות בשמחה! ואף פעם לא להתייאש כי זה המפתח הגדול להתקדמות.
מקווה שעזרתי. המון בהצלחה!!
חנן גויטע 0502245624