1 דקות קריאה
13 Apr


ש.
הבנתי שהעיקר בכיבוד הורים זה היחס ולא העזרה עצמה. אבל מה עם מקרה שאני כלפי חוץ מכבדת את אמא שלי ועוזרת לה בשמחה וכו' אבל בתכלס בפנים אני עצבנית על זה ולא עוזרת משמחה בכלל.. זה נחשב כיבוד הורים? או שעדיף לא לעשות בכלל? תודה על הפרויקט המדהים הזה!

ת.
לשואלת היקרה שלום!🙂 קודם כל, אשרייך שחשוב לך ככה לברר את הנושא ולקיים את מצוות כיבוד הורים בצורה הכי טובה! זוהי בהחלט מצווה חשובה ויקרה מאוד, שאפילו נבחרה להיות אחת מעשר הדיברות - מה שמראה על החשיבות הגדולה שלה.
הזכרת שני דברים שקיימים במצוות כיבוד הורים: היחס אליהם, והעזרה עצמה. וכמו בהרבה דברים אחרים, גם כאן שני המרכיבים הם חשובים ונצרכים, ולכל אחד מהם יש חשיבות בפני עצמו.
בגמרא (קידושין דף ל, ורש''י שם) מובא סיפור על אדם שהיה נותן לאביו הזקן אוכל משובח🍔, אבל התייחס אליו בזלזול - כדוגמה לצורה שלילית של כיבוד הורים; ובאמת כמו שציינת, העיקר הוא היחס האוהב והמכבד שאנחנו משדרים כלפי ההורים - ולא רק העזרה הטכנית. אבל שימי לב שהדוגמה הזו שונה מאוד מהמקרה שאת תיארת - את כן מנסה כלפי חוץ לשדר שמחה ורצון, ובוודאי יותר נעים להורים שלך לקבל ממך עזרה בצורה כזו, למרות שבפנים את אולי מרגישה אחרת.
אז בואי נעשה רגע סדר. יש לנו פה בעצם שלושה דברים:א. המעשה - מה שאת בפועל עוזרת להורים ועושה מה שהם מבקשים.ב. היחס החיצוני - מה שאת משדרת כלפי חוץ כשאת עושה את זה.ג. ההרגשה - מה שאת מרגישה בלב באותו זמן.
עכשיו נעבור אחד אחד:
א. המעשה - כמו שאמרתי קודם, גם לו בפני עצמו יש חשיבות. נכון שהעיקר הוא היחס ולא רק העזרה הטכנית - אבל במצוות אין כלל של ''הכל או לא כלום'' - גם אם אפשר לקיים רק בצורה חלקית - הולכים על זה! גם אם כרגע את מרגישה שאת לא יכולה לקיים את המצווה בצורה שלימה - זו לא סיבה לוותר עליה לגמרי. זה נכון כאן - וגם בדברים אחרים.
ב. היחס החיצוני - לפי מה שכתבת, את משדרת כלפי חוץ שאת עושה את זה בשמחה וברצון, וזה מעולה! אפילו אם את לא מרגישה ככה בלב, חשוב לתת להורים את ההרגשה שאת שמחה לעזור להם (ובאמת את שמחה לעשות את זה - רק שעכשיו אין לך כ''כ חשק...), ולעשות הכל במאור פנים. כשאת נוהגת ככה למרות שזה לא משקף את ההרגשה שלך באותו זמן, זה אפילו דורש יותר מאמץ - ו"לפום צערא אגרא" - לפי המאמץ, כך השכר!💪
ג. פה אולי אנחנו מגיעים לנקודה העיקרית - איך באמת להיות שמחה כשאת עוזרת להורים, למרות שממש לא בא לך עכשיו לעשות את מה שהם ביקשו, או שבדיוק רצית לעשות עכשיו משהו אחר, או כל סיבה אחרת? כשתרגישי ככה, גם היחס שתשדרי כלפי חוץ יהיה בהתאם, וגם תהיה לך הרגשה יותר טובה. אז בשביל זה כדאי לחשוב קצת על המשמעות של המצווה הזאת:
תחשבי שחברה שלך עשתה לך טובה, במשהו שדרש ממנה הרבה מאוד מאמץ, ולך הוא עזר ממש. אחרי כמה ימים היא מרימה אלייך טלפון ומבקשת שתבואי לעזור לה במשהו - ברור שתשמחי על ההזדמנות להחזיר לה טובה, גם אם הדבר הזה לא בדיוק מסתדר לך עם הלו'''ז; כי שאת מרגישה ורואה את הערך של זה וכמה שזה מתבקש - כל שאר הרצונות נהיים קטנים לידו. עכשיו תכפילי את זה פי מליון - ותקבלי את מה שאת צריכה להרגיש כלפי ההורים שלך: כמה דאגה, מסירות, ומאמצים, הם השקיעו בשבילך, בכל יום ובכל לילה, בכל כך הרבה דברים - וכמה את צריכה ורוצה להכיר להם טובה! רק מה, אנחנו כבר התרגלנו לזה, ומבחינתנו זה נהיה מובן מאליו - עד שאנחנו כבר לא שמים לב וכאילו לא סופרים את הכל הטובות שקיבלנו מההורים. אבל אם תחשבי על זה מדי פעם - תרגישי מעצמך רצון לעשות בשבילם כל מה שאת יכולה, וממילא תהיי שמחה באמת לעשות את זה (ואפילו בלי שהם יבקשו!) כי זה לא יבוא עלייך מתוך הכרח, אלא כי את באמת תרצי את זה - ומה שעושים מתוך רצון ולא בכפייה עצמית או חיצונית - ממילא עושים אותו בשמחה.😁
בכל אדם יש רצון פנימי מאוד טבעי וחזק של הכרת הטוב, וכשהוא מביא אותו לידי מימוש, גם אם זה דבר מאוד קטן ביחס לטוב שהוא רוצה להחזיר - זה ממלא אותו בשמחה גדולה, וכל הרצונות הפחות חשובים שצריכים לפנות בשביל זה את המקום שלהם - כבר פחות מפריעים.
מלבד העניין של הכרת הטוב, יש משהו מיוחד במצוות כיבוד הורים. כשאנחנו מכבדים את ההורים שלנו אנחנו בעצם מכבדים את דור העבר, את המקום שממנו באנו. אנחנו מכירים בכך שאיננו עומדים לעצמנו, אלא חלק ממשהו גדול – כל הדורות שהיו בעם ישראל; אנחנו מהווים המשך לכל הדורות שעברו, ומתייחסים אליהם בכבוד.
נקודה נוספת שיכולה לעזור לך יותר להתחבר למצווה הזו היא, שחז''ל השוו בין כיבוד אב ואם לכיבוד הקב''ה; מי שמכבד את ההורים שלו, מכבד בכך את הקב''ה בעצמו, שציווה לכבד אותם. כך אומרת הגמרא (בסוגיה שהזכרתי קודם): "שלושה שותפין הן באדם: הקב''ה, אביו ואימו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אימו, אומר הקב''ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני". הגמרא גם מספרת על האמורא רב יוסף, שכבר כששמע שאימו מתקרבת, נעמד לכבודה ואמר "אקום מלפני השכינה שבאה''. גם אם אנחנו לא מבינים עד הסוף את המשמעות של ההשוואה הזו, היא בהחלט מרוממת לגובה חדש את כל ההסתכלות שלנו על מצוות כיבוד הורים.
ונקודה נוספת - כשאת לוקחת חלק במטלות של הבית, את בעצם נהיית שותפה עם ההורים בתפעול של הבית, שגם את גרה בו! אל תראי את זה כעניין 'שלהם' שהם סינג'רו אותך לעשות בשבילם, אלא כביצוע החלק שלך. אם תבואי בגישה כזו, תעשי דברים מעצמך אפילו בלי שאמא תבקש – כי לא מדובר כאן על משימות שהיא מטילה עלייך, אלא על אחריות אישית ושותפות טבעית שלך. זה יתן לך הרגשה הרבה יותר טובה, של בגרות ואחריות. 😇
אז לסיכום - תנסי לחשוב על הנקודה שהזכרתי, שתעורר בך את הרצון להשיב טובה להורים כמה שתהיי יכולה, מתוך שמחה פנימית והזדהות עם מה שאת עושה; ומעבר לזה, גם בזמנים שאת לא מרגישה ככה בפנים, אל תפספסי את המצווה היקרה ותקיימי את החלק של ה'מעשה', ותנסי לשדר אז שמחה ורצון - שכמו שאמרנו זה גם מאוד חשוב.✨
מקווה שעזרתי, ומוזמנת לשאול עוד!😊
בהצלחה, שלמה

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.