ש.
קשה לי בצורה מוגזמת עם בל תשחית, אם מישהו מהמשפחה משאיר אוכל בצלחת אני פשוט אוכל את זה כדי שזה לא יזרק לפח, לא משנה אם אני כבר מפוצצת או משהו אחר...
ת.
שלום לך🙂, אשרייך שככה חשוב לך להקפיד על ההלכה החשובה הזו! אני מניח שמה שהביא אותך לפנות אלינו זה שאת מרגישה שהמציאות הנוכחית היא לא מה שאמור להיות – וזה נכון. אז בואי ננסה לברר קצת את הנושא, ולראות מה הצורה הנכונה ליישם את העיקרון של ההלכה.
איסור השחתה נלמד מהפסוק "לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ"🌳 (דברים כ יט). התורה מדריכה אותנו לא לקלקל דברים טובים שהקב''ה ברא בעולם – לאו דווקא עצים, אלא כל דבר טוב שאפשר ליהנות ממנו ולהפיק ממנו תועלת☘️. ההלכה הזו מחנכת אותנו להתייחס בכבוד לדברים שהקב''ה העניק לנו כדי שנוכל לחיות בבריאות ושלא יחסר לנו דבר.
אני רוצה להביא כאן מדרש שיעזור לנו להבין את הרציונל של ההלכה הזו (קהלת רבה ז יג): "בשעה שברא הקב”ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשַי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי – בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי!". כלומר, כל העולם ומלואו🌏 נבראו בעבור האדם, כדי שישתמש בהם בצורה נכונה והם יעזרו לו לחיות כראוי ולעבוד את ה'; לפיכך, מוטל עליו לשמור עליהם ולא לקלקל אותם. אבל שימי לב – בסופו של דבר המטרה היא האדם👤, ולא האמצעים שסביבו. ואם נתמקד במקרה שלך – האוכל נועד בשבילך, ולא את בשבילו. לזרוק אוכל שיוכל לשמש כמזון משביע ומבריא למישהו🍞 – זו אכן השחתה; אבל אם שתי האפשרויות הן לזרוק את האוכל לפח, או 'לזרוק' אותו לגוף, במצב שבו הגוף אינו זקוק לו, אין שום עדיפות לאפשרות השנייה על פני הראשונה – בשתיהן האוכל לא ממלא את הייעוד שלו. במקרה כזה, עדיף לזרוק את האוכל לפח מאשר להזיק לגוף שלנו באכילה מיותרת. או בלשון הגמרא (שבת קמ ע''ב): "בל תשחית דגופא עדיף" – בל תשחית של הגוף, חמור יותר.
לסיכום, צריך לשמור על איזון ולזכור שהאוכל נועד עבורנו ולא אנחנו עבורו, ואין עניין להכריח את עצמנו לאכול משהו רק כדי שהוא לא ייזרק. כמובן, יש להיות מחושבים ולנסות למנוע מראש מצבים שיישאר אוכל שנאלץ לזרוק.
מוזמנת תמיד לשאול עוד!😊
שאי ברכה, שלמה