בטוח שמעתם כבר המון פעמים על כמה שהפרויקט הזה מבורך ועוזר לאנשים, אז אני לא אכביר במילים על זה ואני אגש ישר לשאלה: בכל פעם כשמתקרב חג, בעיקר כשפסח מתקרב, אז אני נכנסת למין לופ כזה של אני-לא-יודעת-מה-לעשות-עם-עצמי-עכשיו כי מצד אחד אני רוצה (וצריכה) לעזור, מצד שני אני לא יודעת במה ומצד שלישי אני לא רוצה להסתובב בין הרגליים ולהפריע למי שכן עוזר. ובעקבות זה שאני לא מוצאת את המקום שבו אני יכולה לעזור אני מתמלאת תסכול שגורם ל"פתיל" שלי להתקצר ולי להתעצבן על כל מי שסביבי וזה לא נעים לא לי ולא למשפחה שלי. ובגלל העצבנות אני גם מרגישה שאני עוד יותר לא מסוגלת לעזור (מבחינה מנטלית) כי אני פשוט לא רגועה מספיק ואז התסכול מתגבר והמעגל והלופ ממשיכים ומתגברים וזה מתסכל. חשוב לציין, אני הבכורה במשפחה אז ההתנהגות שלי בעקבות הלופ הזה גם משמשת דוגמה לא טובה לאחיות שלי, גם מגבירה את העצבנות עלי (מצידן ומצד ההורים), וגם מגדילה את חוסר המוטיבציה שלהן לעזור וגם זה מגביר את רגשות האשם שלי על זה שאני לא עוזרת (שזה מגביר את המעגל). אז אני ממש אשמח אם יש לכם אולי רעיונות ועצות איך להצליח לא להיכנס למעגל התסכול הזה ואיך להצליח לעזור כשצריך למרות התסכול שגואה. (אני מניחה שאתם תגידו לי ללכת לפינה שקטה ולנשום עמוק ולהירגע, אבל איכשהו זה לא עוזר לי וברגע שפונים אלי מחדש הכל חוזר ואני ממשיכה להיות לא מועילה, אז אני אשמח אם תקחו גם את זה בחשבון)
שלום וברכה!
את מתארת שאת מתוסכלת מעצמך, כי את לא מצליחה לעזור, וזה גורם להרבה כעסים שלך על עצמך וממילא גם מסביבך.
ננסה לגעת בכניסה ללופ שתיארת, ובהתמודדות איתו כשהוא כבר התחיל להתגלגל.
איך לא להכנסאת רוצה מאוד לעזור, וזו כבר התחלה טובה מאוד!. זה נשמע גם שזה לא שאת לא יודעת איך לעשות את הדברים, אלא את פשוט לא יודעת מה צריך לעשות עכשיו.זה נשמע שאת צריכה קצת סדר בראש מה בדיוק יש לעשות, וככה יהיה לך קל יותר להשתלב.אני לא יודע איך זה עובד אצלכם בבית – האם יש רשימת משימות וכל אחד כותב את עצמו במה שמתאים לו, או שאמא פשוט מחלקת משימות, אבל אני חושב שהכי פשוט זה לגשת לאמא שלך בנחת ולומר לה – "אמא, אני ממש רוצה לעזור, אבל אני צריכה שתתני לי משימות ברורות מראש, אחרת אני לא יודעת מה לעשות, וזה מקשה עליי לעזור".ואז היא פשוט תתן לך משימה, ועכשיו את יודעת מה את צריכה לעשות, ואפשר להתחיל לעבוד.🙃כדאי לעשות את השיחה הזאת כבר ערב לפני - ככה זה לא יהיה בזמן שאמא כבר בלחץ, וגם תוכלי לארגן את הלוז שלך, ולהתחיל כבר בבוקר ביום נקי מתסכולים.😎
את יכולה גם לנסות לחשוב עם עצמך מה בגדול צריך, ולחשוב מה היית מעדיפה לעשות, שיהיה לך נעים וכיף יותר לעשות. ואז כשאת שואלת את אמא שלך מה יש לעשות – לבקש לעשות את זה.
מה קורה כשכבר נכנסתי?
כתבת שכשהתסכול גואה, לשבת בצד להרגע לא עוזר כ"כ. אנסה לתת כמה כיוונים:
🤯 אולי את פשוט לא נותנת לזה מספיק זמן, ואז זה היה עוזר?
🤯 מה את עושה כדי להרגיע את עצמך – רק נשימות? אני מציע לעשות גם בירור פנימי קצר מה את מרגישה, ולנסות לחשוב מה נכון לעשות – האם העובדה שאת מתוסכלת זה סיבה להוציא את זה על מישהו אחר? כנראה שלא. אז תסבירי את זה לעצמך!. תזכירי לעצמך שאת רוצה לעזור, ואת כרגע לא מצליחה, וזה בסדר!. עוד רגע את תחזירי ותתחילי לעזור. לא להאשים את עצמך, וגם לא להאשים את העולם. מחשבות מהסוג הזה מרגיעות, משחררות את התסכול, ומפנה את הכוחות לעבודה.
🤯 דבר נוסף שכדאי לדעתי לעשות הוא לנסות ל'אפס את המערכת' – נכנסת לעבודה ואת פתאום לא מוצאת את עצמך – צאי רגע מהאזור, תתאוררי שניה – תקשיבי לשיר טוב, תאכלי משהו מתוק וכד' – ועכשיו תחזרי פנימה, ותתחלי מההתחלה כמו שדברנו קודם – לבקש משימה קונקרטית, ולהתחיל לעבוד בשמחה.
בהצלחה רבה! שיהיה חג חירות כשר ובעיקר שמח!😊יוחאי