היי, אולי זה קצת מבייש להגיד את זה, אבל כשאני מגיעה לאולפנה ומגיע זמן של תפילה, אני פשוט מתבאסת ואומרת שאין לי כח, ומעדיפה לגמור עם זה כבר. ואני יודעת שעם כל מה שהקב"ה עושה הכי צריך להודות לו ובכל זאת אני מעדיפה לדבר עם חברות מאשר להתפלל. אשמח אם תעזרו לי.
אני מתה מפחד מההכנסה להדרכה. זה מעסיק אותי מלא למרות שזה רק עוד איזה חצי שנה🥵 כל פעם שיש מפגש עם הקומונרית אני מפחדת שאני ניראת מתאמצת (היא זאת שעומדת להכניס אותנו) גם בסניף שלנו ההכנסה להדרכה בכלל לא תלויה בדוסיות או בבנות איכותיות אלא יותר למי יש קשרים ומי יותר פייבוריטית אצל הקומונרית וזה ממש מבאס אותי כי אני רוצה באמת להכנס להדרכה בשביל ההדרכה עצמה (ופחות בשביל הצוות המעורב כמו חלק מהחברות שלי🥴) אני גם מאוד משפיעה ומארגנת, גם בסניף וגם בנוער בכללי וממש משתדלת לפלס את דרכי להדרכה ובכללי להיות מארגנת ואחראית על דברים.. אבל אני מרגישה שלא משנה מה אני יעשה הסיכוי שלי הוא ממש כמעט אפסי כי בסופו של דבר הבנות שנכנסות אלה בנות ממשפחות יותר מקובלות בישוב.. אולי יש לכם עצות איך מורידים מהלחץ הזה?? או אולי מה אני יכולה לעשות שאולי יהיה לי יותר סיכוי להיכנס??
היי ותודה רבה! אני בת 16 וברוך ה עובדת את ה ומשתדלת להתקדם כמה שיותר.. הבעיה הגדולה שלי היא שאני לא מצליחה לעשות את זה מאהבה, את הכל אני עושה מפחד או מהרגל. למשל, אני מתפללת בבוקר כי אני מפחדת שאם לא, הקב"ה יעניש אותי ויהיה לי יום גרוע... אני כל בוקר מבקשת לעבוד את הקבה מתוך אהבה יראה ורצון אבל זה באמת לא מצליח לי... מה אפשר לעשות??
שלום! מי היה הגרי''ד מבוסטון? מה הייתה התרומה שלו לציבור הדתי? למה הוא לא מוזכר כמעט?
איך לבחור במה להתקדם ולהשתפר ומה לקחת על עצמי? יש ככ הרבה דברים שאני רוצה להתחזק בהם אבל אני יודעת שאם אקח על עצמי יותר מידי דברים בו זמנית אז לא אצליח כלום.. אז איך לבחור במה להשקיע ועל מה לוותר ולא להתקדם בו?? תודה גדולה לכם!!
היי, כל הכבוד על מה שאתם עושים!! יש לי שאלה שהעסיקה אותי כל פסח.. למה כתוב "בשנה הבאה בירושלים הבנויה"?, ז"א למה לא כתוב 'השנה בירושלים הבנויה'?
בטוח שמעתם כבר המון פעמים על כמה שהפרויקט הזה מבורך ועוזר לאנשים, אז אני לא אכביר במילים על זה ואני אגש ישר לשאלה: בכל פעם כשמתקרב חג, בעיקר כשפסח מתקרב, אז אני נכנסת למין לופ כזה של אני-לא-יודעת-מה-לעשות-עם-עצמי-עכשיו כי מצד אחד אני רוצה (וצריכה) לעזור, מצד שני אני לא יודעת במה ומצד שלישי אני לא רוצה להסתובב בין הרגליים ולהפריע למי שכן עוזר. ובעקבות זה שאני לא מוצאת את המקום שבו אני יכולה לעזור אני מתמלאת תסכול שגורם ל"פתיל" שלי להתקצר ולי להתעצבן על כל מי שסביבי וזה לא נעים לא לי ולא למשפחה שלי. ובגלל העצבנות אני גם מרגישה שאני עוד יותר לא מסוגלת לעזור (מבחינה מנטלית) כי אני פשוט לא רגועה מספיק ואז התסכול מתגבר והמעגל והלופ ממשיכים ומתגברים וזה מתסכל. חשוב לציין, אני הבכורה במשפחה אז ההתנהגות שלי בעקבות הלופ הזה גם משמשת דוגמה לא טובה לאחיות שלי, גם מגבירה את העצבנות עלי (מצידן ומצד ההורים), וגם מגדילה את חוסר המוטיבציה שלהן לעזור וגם זה מגביר את רגשות האשם שלי על זה שאני לא עוזרת (שזה מגביר את המעגל). אז אני ממש אשמח אם יש לכם אולי רעיונות ועצות איך להצליח לא להיכנס למעגל התסכול הזה ואיך להצליח לעזור כשצריך למרות התסכול שגואה. (אני מניחה שאתם תגידו לי ללכת לפינה שקטה ולנשום עמוק ולהירגע, אבל איכשהו זה לא עוזר לי וברגע שפונים אלי מחדש הכל חוזר ואני ממשיכה להיות לא מועילה, אז אני אשמח אם תקחו גם את זה בחשבון)
שבוע טוב, פסח זה החג הכי משפחתי.. איך אפשר לחגוג ליל הסדר בכיף ב..בידוד? יש לכם רעיונות איך להתכונן לחג?
ש.היי, בעז"ה שנה הבאה אהיה שמינסטית וכבר מעכשיו אני בלחץ מלהחליט. מצד אחד אני יודעת מה התחומים שמעניינים אותי אבל מצד שני אני לא בטוחה שאפשר הכול ומפחדת שלא אדע איך להחליט. אני יודעת שבשלוש שנים, אולי אפילו ארבע, אני רוצה להספיק ללמוד תורה בצורה משמעותית, להדריך טיולים ולעשות משהו שקשור לחינוך (סגנון קומונה וכאלה...). אם במקרה יש מסלול שמשלב את שלושתם זה יהיה מעולה! אבל אני לא בטוחה שזה קיים וממש קשה לי לראות את עצמי לא עושה משהו מהם... לא חושבת שאצליח להחליט על מה לוותר. איך עושים את זה? וגם איך מרגיעים את הלחץ כבר מעכשיו על שנה הבאה?
מדריכה של שבט חמודד!! בזמן האחרון אני מרגישה שאני מחוברת אליהן יותר מלשבט שלי עצמי.. של חברות שלי. מרגישה יותר בנוח לשתף אותן, אם יהיה לי משו של החברות על זמן של חניכות אז חד משמעית החניכות! לא מאידיאל.. פשוט כיף לי יותר איתן. אני חוזרת אחרי מפגשים איתן באורות!! הקטע ההזוי והמצחיק, שחניכות שלי בכיתה ד.. אז זה קצת מוזר שככה אני מרגישה. ותכלס בסופשנה הבאה זה נגמר איתן יחסית.. אז אני אשאר חסרת חברות? אשמח לטיפים..
אני מכיר מישהו שהתחיל להיות לו דעות לגבי זה שאין אלוקים וכשאנחנו מתווכחים (במובן של לשמוע גם את האחר) אני מרגיש שאני לא יכול עליו (זה לא שחס וחלילה השתנה לי משהו בדעה) ואני רוצה לדעת איך לענות לו ולחזק אותו.
ש.התמכרתי לגיטרה בצורה פסיכית יכולה לשבת ולנגן שעות ולא ללמוד בכלל או לא להקשיב כי אני בגיטרה. איך אפשר לקחת את זה בצורה יותר טובה?