ש.היי, בעז"ה שנה הבאה אהיה שמינסטית וכבר מעכשיו אני בלחץ מלהחליט. מצד אחד אני יודעת מה התחומים שמעניינים אותי אבל מצד שני אני לא בטוחה שאפשר הכול ומפחדת שלא אדע איך להחליט. אני יודעת שבשלוש שנים, אולי אפילו ארבע, אני רוצה להספיק ללמוד תורה בצורה משמעותית, להדריך טיולים ולעשות משהו שקשור לחינוך (סגנון קומונה וכאלה...). אם במקרה יש מסלול שמשלב את שלושתם זה יהיה מעולה! אבל אני לא בטוחה שזה קיים וממש קשה לי לראות את עצמי לא עושה משהו מהם... לא חושבת שאצליח להחליט על מה לוותר. איך עושים את זה? וגם איך מרגיעים את הלחץ כבר מעכשיו על שנה הבאה?
שלום!
מיוחד מאוד שיש לך חלומות מגוונים!
כתבת שלוש חלומות, וכתבת שאת מוכנה להקדיש להם לפחות 3 שנים, כך שאני לא ממש רואה סתירה בין הרצונות לאפשרויות, וזה אומר שלא תצטרכי להתאמץ מאוד כדי להגשים את החלומות האלו:
את יכולה ללכת לשרות בהדרכת טיולים – זה כבר שנתיים. שנה שלישית למצוא עבודה כרכזת נוער ביישוב, ואז עוד שנה של מדרשה מלאה, או לשלב תוך כדי מדרשה. וייתכן גם שבמקום שתדריכי יהיה מדרשה, אז תוכלי כבר בשנה הראשונה ללמוד.
אפשרות נוספת - לעשות שנת שירות כקומורנית, ללכת לקורס הדרכת טיולים ולשלב אח"כ עבודה בזה עם מדרשה, או במקביל לקורס ללמוד במדרשה.
🪢 מבחינת השילובים בפועל – הייתי ממליץ לדבר עם בנות שאת מכירה שעשו הדרכת טיולים, עם המחנכת, או כל דמות בסביבה שיש לה ידע מתאים, או ידע איך להגיע לאנשים שיודעים. ככה תוכלי להבין מהן מה השילובים האפשריים, והאם בכלל מומלץ לשלב – אולי קצת מזה וקצת מזה פוגע באיכות השלימה של הדברים.
לגבי לימוד תורה - יש הרבה מדרשות שאפשר לבוא ליום לימודים מרוכז פעם בשבוע, ככה שאת יכולה ללמוד בצורה משמעותי גם בלי ללכת שנה שלימה למדרשה, או להתחיל כבר בשנה הראשונה של השרות, אם מתאפשר. יש גם מדרשות ערב. בנוסף – את יכולה להמשיך ללמוד במסגרת יומית גם אחרי ה3 שנים שהקצבת – יום בשבוע או מדרשת אלול, וככה לא לוותר על לימוד משמעותי, למרות שזה כביכול חורג מהזמן שהקצבת, אבל את כן מרוויחה את הלימוד.
לסיכום – לא פירטתי עד הסוף את כל המסלולים, נסיתי להראות שסך הכל זה אפשרי, אז הכל בסדר!
וזה כבר מתחיל לענות על הנקודה האחרונה שהעלת – איך מרגיעים עכשיו את הלחץ על שנה הבאה?
🐤 דבר ראשון - אור בהירות הדרך - כשיש לנו בהירות, כשהדברים ברורים לנו, אז זה מרגיע אותנו. חושך מלחיץ כי יש בו צד לא נודע. עכשיו, כשאת יודעת שהתוכנית שלך היא סך הכל סבירה, הגיונית ודי קלה למימוש – הבהירות תרגיע אותך.
🐤 דבר שני – חוץ מלברר מה אפשר לעשות ואיך בדיוק לארגן את זה, נראה לי שאין לך כל כך איך לקדם את הדברים. יותר מזה – יש לפעמים לחץ כזה, רצון כביכול להיות אחרי ה3-4 שנים האלו, אחרי כל המשימות האלו, להיות רגועה שהצלחת לעמוד בזה. במובן מסויים זה לדלג על כל החוויה עצמה, שזה דווקא עיקר מה שאת רוצה. השחרור מהלחץ יעזור גם לחוות את השנים האלו בצורה מיטבית.
מה שעוזר לי במצבים כאלו זה לדבר אל עצמי – להרגיע, לשאול את עצמי האם להתעסק בזה, להיות טרוד מזה – יקדם את הדבר, ישפר אותו, יוסיף לו. אם מצאתי דרכים שכן – אחלה. אבל אם לא – אז אפשר לשחרר ולעסוק בדברים אחרים. דברים שרלוונטים בהווה. אז אם את מדריכה – תשקיעי בסניף. או בלימודים, או במשפחה או חברות. תמציאי תחביב ומשימות עד לשירות לאומי – ללמוד לסרוג, לבשל וכד'.
ובזמן שאת בחלום אחד – תחלימי אותו ורק אותו. תהיי בו, תחווי אותו. תזכירי לעצמך לשים את שאר החלומות קצת בצד. השני יבוא אחרי שהראשון יגמר. לכל אחד יהיה את הזמן שלו, ויהיה בסדר.😁
בהצלחה רבה!😊יוחאי