ש.
יש את המשפט בתפילה: "משביע לכל חי רצון".. ועוד אומרים שחייבים להתכוון במשפט הזה כדי להראות שהקב"ה באמת דואג לכל אחד.. ואם לא התכוונת, אתה צריך לחזור ולהתכוון. בלי להתריס חלילה, יוצא שיש הרבה אנשים בעולם שלא שבעים.. אלא רעבים וקשה להם..
קשה לי עם המשפט הזה כי עובדה שיש כאלה שגוועים ברעב כל יום.. איך אפשר להבין את הנהגת ה' בעולם דרך המשפט הזה? כי הוא לא נכון..
ת.
שאלה מצויינת!
ננסה לענות על כך בכמה אופנים שונים, בעז"ה:
האדם אשם
הקב"ה השפיע שפע גדול בעולם. מבחינת כמות אוכל או הכסף שיש בכל העולם, תכל'ס יש מספיק אוכל לכולם. להפך – בכל יום משמידים טונות שלמים של אוכל. א"כ הקב"ה ודאי משביע לכל חי, אם לא ישירות לחשבון הבנק, אז לפחות לסביבה הקרובה. זה שבני האדם לא עוזרים אחד לשני, זה שיש קמצנות או רצון שאני אהיה עשיר והשכן שלי לא, זה מה שמביא לכך שאנשים רעבים.
ראוי להעיר שגם הצד הקיצוני השני הוא לא כ"כ טוב - בלי עשירים בכלל וכל אחד מרוויח אותו דבר. כי אז אין יחס ישיר בין ההתאמצות שלי לבין מה שאני מקבל בפועל, ובסוף אנשים מאבדים את הטעם לפעול. זה גם נותן הרבה מקום לעצלנות וחוסר לקיחת אחריות אישית. דווקא התחרותיות הזאת היא מה שמביאה לכל ההתקדמות וההתפתחות של העולם. זה תמיד שאלה של איזונים.
אבל באופן כללי, לפחות במבט הזה – אוכל יש, פשוט צריך לתת אותו למי שצריך...
שאלת הטוב והרע
השאלה שלך מתכתבת עם שאלת הטוב והרע בעולם. חשוב לציין שאמנם יש כמה אלפים שמתים כל יום מרעב בעולם, אבל לעומתם יש כמה מליארדים שב"ה יש להם מה לאכול. אני לא אומר שהשאלה לא טובה, אבל האם כל העולם רעב – לא.
ובכל זאת, למה יש רעב?
אנחנו אומרים באשרי – "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". זו הנחת היסוד ממנה מתחילה כל ההתייחסות שלנו לשאלה העמוקה הזאת. הרע, הוא חוסר, מצב של הסתר, מצב שדורש תיקון. אבל גם הוא מקורו בקב"ה שהוא הטוב הגמור. ולכן גם אם יש מצב מורכב, מצער ומצידנו הוא נראה קשה – צריך לדעת שהוא מגיע ממקור הטוב, והוא שייך לטוב. לכן אע"פ שבאמת זה מצב קשה, ואנחנו צריכים לפעול ככל שאנחנו יכולים כדי למנוע אותו, מבחינת שאלת איך הנהגת ה' היא כזו – אנחנו לא תמיד מבינים איך זה קשור לטוב, אבל אנחנו מאמינים שזה ככה. (להעמקה יותר בשאלת הטוב והרע בעולם אפשר לחפש במאגר התשובות – שאלה 29, 61)
יש שילוב מסויים בין שתי התשובות שהבאנו עד כה, והוא יפתח אותנו יותר להבנה מה האחריות שלנו, ומה הסיבה לעניות בעולם:
כתוב בספר דברים פרק טו פסוק ד (זה בפרשת השבוע הקרובה אז הרווחת דבר תורה לשבת...😉) – "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן".כלומר בפשטות – יש הבטחה אלוקית שלא יהיו עניים. אבל בפסוק יא כתוב - "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ" כלומר – מה הסיבה שצריך לתת צדקה - כי יש הבטחה אלוקית שתמיד יהיו עניים ולכן צריך לעזור להם.
רגע, יהיו עניים או לא יהיו עניים?
מסביר הרב קוק – יש עניות שבאה כעונש, כפורענות, כשהמצב לא שלם, עניות קשה שאנשים באמת גוועים ברעב, שהיא בעז"ה תעלם. אבל תמיד יהיו אנשים נזקקים, וזה לא עול על החברה, אלא מתנה – בזכותם יש תנועה של טוב ונתינה במציאות. וזה דבר שתמיד נצטרך – כח שדוחף אותנו להופיע רחמים אהבה וטוב.
א"כ אנחנו יכולים לראות שיש צד טוב בעוני. זה מזמין את האדם לקחת חלק ולפעול – לתקן את העולם כך שלא יהי' עוני מחפיר, ובכללי זה דוחף להופעת הטוב במציאות.
משביע לכל חי – רצון
כיוון אחר לגמרי, יהי' לפרש את הפסוק אחרת😇.
הנחת היסוד שלך בשאלה היא שהפסוק הוא בקשה על לחם לאכול. אבל המהר"ל מפראג מסביר אחרת – הרי לכאורה פשט הפוסק הוא בכלל "משביע לכל חי" לא אוכל אלא רצון. כלומר הקב"ה נותן לנו רצונות. מה הכוונה?
העולם בנוי בצורה כזאת שהאוכל לא צומח בתוך המקרר, אלא צריך לעבוד – לזרוע, להשקות לקצור לטחון לאפות. זה שאנחנו צריכים לעבוד כדי להוציא לחם, להתפרנס, זה בצורה עמוקה הדרך של הקב"ה לעורר אותנו ליצור ולחדש דברים בעולם, לעורר בנו רצונות גדולים. השבח הגדול של פסוק זה אינו נתינת לחם גשמי לכל בשר, אלא נתינת עצם החיים, עצם הרצונות, שזה הדבר הכי גדול באדם. וזה דבר שבאמת לכל אדם יש. וממילא התפילה שלנו, עומק הכונה היא שהקב"ה יתן לנו כח לפעול ולשכלל את העולם, להיות שותפים במעשה בראשית.
היום זה מתבטא בעיקר בפרנסה, בגשמיות. אבל כמו שרואים שהעולם משתכלל ויותר קל היום לייצר אוכל, ויכולות השכלול מופנות לכל מיני כיוונים חדשים בטכנולוגיה, ובעז"ה גם ליצירות ושכלולים בעולמות רוחניים.
מקווה שעניתי לך. אם לא או שיש צורך לדייק – את מוזמנת לשאול שוב..
יוחאי