אהלן:) ממש תודה בה לכם על הפרוייקט המהם הזה! אתם פשוט מדהימים בטירוף!יש לי חברה שאבא שלה נרצח לפני יחסית הרבה זמן, ולא יודעת למה, יוצא שתמיד כשאני רואה אותה או מדברת איתה זה עולה לי לראש ואני לא מצליחה להתיחס אליה נורמלי ורגיל, כאילו אני כל הזמן שוקלת מילים ולא יודעת למה זה פשוט לא יוצא לי בטבעי לדבר איתה, אני מרגישה שזה ממש מקשה עלי כשאני נמצאת באולפנה והכל כי אני כל הזמן חושבת אם היא לידי ובכללי זה ממש מקשה על החיים. נראה לי שהיא גם שמה לב לזה.. מה אני יכולה לעשות?? תודה רבה
שלום לשואלת היקרה!יהי רצון שאזכה לכתוב תשובה שתהיה גם נכונה וגם מתאימה למקום שאת נמצאת בו.
אני רוצה להקדים ולומר שהתחושה שאת מתארת היא תחושה די נפוצה. הרבה מאוד אנשים מתנהגים שונה ליד אנשים שחוו טרגדיה כי הם מרגישים שהם לא יודעים בדיוק מה להגיד וכדומה.
ממה שהבנתי מהשאלה שלך, החברה הזאת מצד אחד חשובה לך ואת לא רוצה פשוט להתרחק ממנה וככה לפתור את העניין ומצד שני לא נעים לך שכשאת מדברת איתה עולות לך המחשבות האלה וזה גורם לך לשקול כל מילה.
חשוב לציין שאחד החששות הכי גדולים של יתומים זה שיתייחסו אליהם כאל מסכנים או יתרחקו מהם ולכן חשוב ממש פשוט להיות איתם. אם את מרגישה שזה שהיא יתומה גורם לך לקושי, תשתפי אותה בזה. אני בטוח שהיא מכירה את התחושה הזאת מעוד אנשים בסביבתה.
אחרי שתצליחי לשתף אותה, אין לי ספק שתרגישי הרבה יותר משוחררת פשוט סתם לדבר איתה. בדוק!ההיגיון בזה זה שעד שאנחנו לא מניחים את החששות שלנו על השולחן אנחנו מרגישים כאילו יש איזה חומה בינינו לבין אותו יתום/ה.
מקווה שהייתי לעזר, בהצלחה גדולה! עדיאל