ש.
הי, תודה על הפרוייקט הזה, אתם לא מבינים כמה הוא עוזר.
אז ככה, השיח בעם, בין האנשים, פשוט קורע אותי. אני מנסה לאהוב את כולם, אבל כולם רק כל הזמן נגד הכל. התקשורת מראה את הצדדים המכוערים, נכון, אבל בסופו של יום מרגיש לי שאני לא מסוגלת לדבר עם בן אדם עם דעות שונות משלי מבלי שאפגע בו או שהוא יפגע בי. למה אנחנו כבר תקופה כזו ארוכה לא מצליחים לכבד אחד את השני? למה הדיבור שלנו גורם לקרע כזה? הייתי ככ רוצה לדבר עם בן אדם עם דעות מנוגדות לי בצורה נעימה, מכובדת, להבין אותו, וזה נראה שפשוט אי אפשר. יש לי שאיפה אישית להשתדל לאהוב את כל עם ישראל, אבל איך תכלס אפשר כשכל הזמן אני מרגישה שרק פוגעים בי ומשפילים את המגזר שלי ומזלזלים בכל מה שאני מאמינה בו?
ת.
שלום,
השאלה שלך ממש מעוררת השראה. רואים מתוך המילים וגם ביניהם, כמה כאב ואמת יש במה שאת אומרת, וזה מדהים. ירבו כמותך!
אנחנו אחרי 4 מערכות בחירות קשות, שנגמרו ללא הכרעה. שני מחנות ושיח של שנאה הדדית. זה כואב. זה חבל כל כך!
הרצון שלך כבר שווה המון! את רוצה לדבר, את רוצה לאהוב את כולם, את רוצה שיהיה שיח מכבד וראוי ולא פלגני. אמן! לכי על זה...
אספר לך: החברים הכי טובים שלי - חושבים הפוך ממני בהמון דברים. כמעט בהכל. אבל בכל זאת הם החברים הכי טובים! כי כשיש דברים משותפים, ויש רצון - כאילו אין מחיצה.
העם שלנו עם נפלא. יש בתקשורת כאלה שמציגים לנו מול העיניים רק את השיח הפוגעני והמפלג, וחבל. אבל האם זה באמת באמת ככה? קצת. אבל גם המון ממש לא!
רק בשנה האחרונה ראינו כמה ערבות הדדית בין חרדים לחילונים ובין ערבים ליהודים יש בבתי החולים ובארגוני ההצלה השונים. כמה אכפתיות קרנה מכל מקום. נכון, היו גם בעיות ודיבורים בעיתיים. אבל זה לא הדבר היחיד, לא העיקר.
כל מגזר תורם את החלק שהוא טוב בו ומאמין שהוא משפיע דרכו - למדינה והארץ. בצבא, בלימוד התורה, בהנהגה, בחקלאות, בחינוך. כל אחד והמיוחדות שלו. כשנכניס את זה לעצמינו לראש, ונזיז רק לרגע את כל הרוע שקיים בתקשורת - נוכל לדבר בשמחה עם כל אחד שחושב אחרת ממני. אז מה אם הוא שונה, הוא יהודי!
לפעמים מרגיש לנו ששטיפת המוח הרעה והמפלגת משפיעה עלינו. ורק אם נזכור שיש מישהו שלא מעריך את מה שאנחנו עושים, אבל הרוב ודאי שכן! נוכל להרים ראש בגאווה. אני אוהב את העם שלי, המדינה שלי והארץ שלי.
אז איך מדברים בלי להתעצבן?
1. דברי חכמים בנחת נשמעים: אפשר, ואפילו רצוי לדון. כאשר הדיון עולה לטונים גבוהים - אפשר להתעצבן בקלות. לכן, שימי לב ותשתדלי לשמור על טון דיבור נמוך, גם במהלך הדיון.
2. כבוד הדדי: תרבות דיון היא קריטית כדי להצליח לדון כמו שצריך. כמו שהיית רוצה שיכבדו אותך וישמעו אותך, תני גם לאחרים לדבר בלי הפרעות והתפרצויות ביניים. כל אחד מדבר בתורו, והשני מקשיב (גם אם הוא לא מסכים בכלל).
3. חשוב לשמור את הדיון ענייני - ולא אישי. אתם דנים על נושא מסוים ולא לגופו של האדם העומד מולך. כך אפשר בקלות יותר להפריד בין האדם היקר, לבין הדעות הפחות נחמדות שלו.
4. נסי להקשיב לו באמת. למה הוא חושב את מה שהוא חושב? מה גורם לו לסבור כך? מי יודע... אולי תשתכנעי. זו לא בושה.
5. לפעמים חייבים לדעת לחתוך. כשאת שמה לב שהדיון מסתובב סביב עצמו ללא תוספות מהותיות - זה השלב בו אפשר למצות את הדיון כדי לא לשקוע בו סתם. זה יחסוך עצבים מיותרים. וכמובן, אם את יודעת על אנשים מסוימים ונושאים מסוימים שכל פעם שאת דנה איתם על הנושאים הללו זה נגמר לא טוב, אז אל תתחילי את זה מראש.
6. דיון תרבותי הרבה פעמים מבלבל אותי, ומגלה לי צדדים חדשים שלא הכרתי. הבלבול הזה גורם לי באופן טבעי, לרצות להגן על דעתי בכל מחיר. החשיפה הזו לעולמות חדשים עלולים לשנות את דעתך. אל תיבהלי! חשבי על מה ששמעת, תבחני אותו. אולי יש אמת במה שהוא אומר?
מקווה שהתשובה מספיקה ומתיישבת על הלב. כמובן מוזמנת להמשיך ולשאול עוד.
בהצלחה רבה!
ישראל