*ש*
שלום לכם!
ראשית-תודה לכם על היוזמה.
לאחרונה אני מרגישה ריקנות.. ריקנות לא מוסברת.
הרגשה שאני מיותרת בעולם..
הקורונה הגיעה ורק הדגישה את ההרגשה הזו.
אשמח לעצות מה אפשר לעשות.
*ת*
שלום :)
אני יכולה להבין את התחושה קצת. גם אני עברתי, במיוחד בזמן באולפנה תחושות כאלה. קודם כל זה בדרך כלל זמני, אז אל תדאגי, זה כנראה
יעבור.
הדבר הראשון זה לנסות להבין מאיפה זה נובע, ואיך זה צודק.
קודם כל זה תופעה די נרחבת בימינו, שאיכשהו יש לנו הכל, ואנחנו לא מפסיקים להרגיש ריקים. ההגיון גם יכול לגבות בנושא הזה, וגם מצפון, כי תמיד הוא יוכל למצוא למה אנחנו קטנים, או לא טובים מספיק.
אבל תקשיבי לקול הזה, זה הנשמה שלך, שלא יכולה להכיל את החוסר שהיא מרגישה, שרוצה להגיע למימוש שלה לממש משהו בתוכה. זה דבר מדהים, זה שאת שומעת את הריקנות הזאת, מראה שאת ערה, ואת יכולה לשנות, ולמצוא. אל תתייאשי מהעלויות והירידות במסע הזה, בסופו של דבר זה כנראה מסע חובק חיים.
מה נותן לאדם תחושת משמעות?
קראתי ספר "אדם מחפש משמעות" שדיבר על משמעות שעזרה לאנשים לחיות, ולשרוד את השואה, זה עזר לי קצת להבין, והצליח לעורר בי מהפך. הוא אמר שאהבה נותנת לאנשים תחושת משמעות. כשהבטתי סביבי ראיתי שזה באמת מאוד נכון. אם אתה אוהב מישהו או משהו, או יש לך מטרה שאתה אוהב, זה נותן כח, ומשמעות. אז אם תחפשי את הדברים שאת אוהבת, הם יעזרו לך להתמלאות. בנוסף לפעמים עוזר להניח, להפסיק לדאוג, לקבל ולחבק שאולי את לא משמעותית בול כמו שאת רוצה, ואז לפעמים הדלת נפתחת בצורה לא צפויה.
מקווה שעזרתי,
אלישבע