*ש*
לא מוצא את הקדוש ברוך הוא כבר תקופה. פעם היתה אהבה ויראה גדולה, טהורה, פשוטה ואמיתית. ועכשיו אי אפשר בכלל לדמיין מצב כזה, אובד עצות באמת, קראתי ספרי אמונה, שמעתי שירים, שיעורים. אבל אין את זה. אשמח אם תוכלו להאיר את עיניי כי אני יודע שיש פה משהו גדול אבל פשוט לא מוצא..
*ת*
שלום לך!
דבר ראשון, חשוב לעבוד את ה' בגישה נינוחה, בריאה, ולא לחוצה. לא להיות במלחמה תמידית עם עצמיך, ולא לחיות ברגשות אשם תמידיות אם אתה לא 'באורות'. הרב מנחם פרומן היה אומר: _"לא ללחוץ! הקב"ה הוא זה שנותן לך את החוויות שלך, הוא זה שמאיר לך. זה לא קשור ללחץ שלך או לכמה אתה משקיע. לא להיות לחוץ שכל תפילת מנחה תהיה עד השמים, בחיבור של נפש וגוף. ישנם רגעים של חסד, יש תפילות שבהן זה קורה. אנחנו חיים את הרגע ומקבלים את החסדים כשהם באים ממנו. אבל זה לא מצב תמידי."_
הגישה הבסיסית לעבודת ה' צריכה להיות כזאת, אבל כמובן שצריך לשאוף להתקדם ולעבוד כל החיים.
בוא ננסה להבין קצת מה טיבו של המצב הזה בו אתה נמצא בו.
בעלי החסידות מלמדים אותנו שהחיים ועבודת ה' מסודרים בצורה של 'רָצוֹא וָשׁוֹב'. כלומר - תהליך מחזורי של התקרבות והתרחקות, אור וחושך, עליות וירידות. יש תקופות מאירות של אמונה טהורה ודביקות (רצוא); ויש תקופות של הסתרה, ריחוק וקושי (שוב). היופי הוא שכל מחזור של 'רצוא ושוב' כזה הוא יותר גבוהה מהקודם. זאת אומרת שאם אתה עכשיו בתקופה מאתגרת של 'שוב' - אז וודאי שכאשר תחזור עוד מעט ל'רצוא', תגיע למקומות עוד יותר גבוהים ממה שהיית. גם בפעם הבא שתהיה ב'שוב' - תהיה במקום גבוהה יותר מעכשיו. התקופה של ה'שוב' היא תקופה של קושי, אבל אם תתמודד בתקופה הזו כראוי - הקושי ימנף אותך למקומות חדשים וגבוהים הרבה יותר. אין צורך לפחד מהמצב שלך - הוא טבעי לחלוטין, וחולף. בעז"ה יהיו בקרוב זמנים מאירים יותר.
אחרי כל הדברים האלה -בוא נדבר תכלס'. הנה כמה עצות להתמודדות עם המצב:
*להתפלל על זה*
תבקש עזרה מהקב"ה. אין תחליף לזה.
*חידוש*
יש כלל שאומר - "השכל שבע רק מחידוש". רק חידושים יכולים להשביע את השכל, ולתת סיפוק לנפש. תמשיך לחפש כיוונים וסגנונות חדשים של לימוד ועבודת ה', לא למחזר את עצמיך. לכן גם -
*לא לנסות לשחזר את העבר*
הנפש מתקדמת ומתפתחת כל החיים. אם היו דברים מסויימים 'שהכניסו אותך לאורות' פעם, אל תצפה שהם יעשו זאת שנית. תשאף להתחדשות בכל יום.
*זכרון*
אומרים בשם ר' נחמן: "כשאתה שוכח - זכור שזכרת. כשאתה זוכר - זכור שתשכח". כלומר, גם אם אתה לא מרגיש עכשיו את הנוכחות של הקב"ה ולא מרגיש אהבה ויראה - זכור שפעם כן היה לך את זה. תאמין שתוכל לחזור לשם, זכור שזה אמיתי.
שיהיה ממש בהצלחה, מקווה שעזרתי!
יוני😊