ש.
קצת מביך🙈 אבל יש משהו שאומרים בברכה לפני ספירת העומר ולא כ"כ הבנתי מה אומרים אז אולי אתם תוכלו לעזור לי.. "לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד הֵ"י בְּוָא"ו הֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל." אם תוכלו להסביר לי את המשפט אשמח ממש תודה עצומה לכם!!
ת.
שלום😊
סליחה על העיכוב בתשובה.
שאלת שאלה מקסימה, ששאלו כמה מגדולי ישראל. אחד המיוחד שבהם, רבי צדוק הכהן מלובלין, הסביר באריכות את הנושא.
הגמרא (ברכות לה ע"ב) ממשילה את ה' ל"אבא", ואת כנסת ישראל (-השכינה) ל"אמא". כשאנחנו מדברים על ה', אפשר לדבר עליו מצד היותו בורא עולם - מה שאנחנו לא ממש יכולים לתפוס בשכל. בהיבט הזה אנחנו קוראים לו "הקדוש ברוך הוא", כי הוא קדוש ונבדל מכל. מצד שני, אפשר לדבר על ההתגלות, על היותו שוכן בעם ישראל. מההיבט הזה אנחנו מדברים על "השכינה".
כשמדברים על "ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", אנחנו מבטאים את הרצון שה' יהיה נוכח ומורגש בעם ישראל.
"בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו" - "דחילו" זו יראה, "רחימו" זו אהבה. כשמתבוננים בנוכחות של ה' בעם ישראל, זה מביא לידי יראה (מנוכחותו של ה' לצידנו), שמולידה בהמשך אהבה; וכשמתבוננים בגדלות ה' כבורא כל העולמות, זה מביא בתחילה לידי אהבה גדולה (מתוך התפעמות מן הגדולה), שמולידה בהמשך יראה.
כשאנחנו מקיימים את המצוות, אנחנו "מייחדים קודשא בריך הוא ושכינתיה", כלומר מנכיחים את ה' בעולמנו. אולם בקיום המצוות בלבד אין די; הן צריכות להתקיים מתוך מודעות עמוקה לחשיבותן, מכוח אהבת ה' ויראתו. אם המצוות עצמן הן כמו גופים - האהבה והיראה הן, כביכול, "הכנפיים" שלהן. הן מפיחות במצוות את הרוח ומחיות אותן.
כשמדברים על ייחוד של האותיות, מתכוונים בעצם לרמוז בהן בעומקן. אות י' ואות ה' מסמלות את האהבה והיראה. בכלל, האותיות י"ה מורות על הנצח. השם יה משמעו העל-זמני (שזה כמו נצחי אבל גם ביחס לעבר ולא רק לעתיד) (רס"ג). הן מסמלות את הנצחי והקבוע, התלוי בעולם המחשבה. לעומת זאת, האותיות ו"ה מסמלות את העולם המעשי יותר, קיום מצוות התורה על ידי היהודים. כשאנחנו רוצים לאחד בין השניים, בין עולם המעש לעולם הרוח, אנחנו חייבים לעשות זאת "בשם כל ישראל". המיוחד בעם ישראל הוא שהוא העם היחיד שניתנו לו תרי"ג המצוות. המצוות ניתנו לכלל ישראל, והמיוחד בהן הוא שמדובר במעשים גשמיים ממש שמביאים את האדם לעלייה רוחנית. הדבר הזה, שהוא הוא בעצם הייחוד בין אותיות י"ה לאותיות ו"ה, מתאפשר רק מכוח מתן התורה לעם ישראל והצו האלוהי על עשיית דברים מסויימים, וזו הסיבה שאם רוצים "ליחדא שם אות י"ה בו"ה ביחודא שלמא", זה יכול להיות רק "בשם כל ישראל".
התשובה מתבססת על דברי רבי צדוק הכהן מלובלין, בספרו דובר צדק בתחילתו, ועל ביאורו של הרב קוק לנוסח לשם יחוד ( עולת ראי"ה, א, הלכות ציצית, עמ' יד במהדורה הישנה). תודה רבה על השאלה היפה, שגרמה לי להעמיק ולחקור!
יהונתן