היי, קודם כל כמנהג המקום אני אקדים ואומר שאתם באמת מדהימים והמון תשובות שלכם לאנשים אחרים עזרו לי בעצמי שזה נדיר רצח אז תודה לכם!!אז אני אגש לשאלה.. קשה לי מאוד עם המצוות, לא עם המצוות שברורות לכולם כמו שברור שאסור להדליק אור בשבת וברור שאסור לאכול חזיר, אלא עם האלה שבמחלוקת, למה אני צריכה דווקא להחמיר, איך הרבנים באמת יודעים שה' רוצה שאני אעשה את כל המצוות שהם אומרים שחובה, שמעתי כבר על כל הקטע הזה עם עשה לך רב וכו', אבל באמת קשה לי עם זה אני מרגישה שאני עושה מה שאני עושה רק בגלל שההורים אומרים ולא בגלל שזה חשוב לעבוד את ה', ואני מרגישה שאני לא באמת עובדת את ה' בשמחה, אז למה כל זה שווה?
שלום לשואלת היקרה!😊 אנחנו שמחים שאת שואלת בכנות ומציפה את סימני השאלה, ובע''ה נקווה שהתשובה תראה לך כיוון.
הזכרת כמה שאלות יחד; אם הבנתי נכון - יש כאן חמש שאלות, ואתייחס אליהן אחת אחת.
🍃 "למה אני צריכה דווקא להחמיר?" – לא תמיד צריך דווקא להחמיר; יש בזה כללים, כמו 'עשה לך רב' שהזכרת, רוב ומיעוט, לכתחילה ובדיעבד, ספק דאורייתא וספק דרבנן, ועוד. מה שחשוב לזכור הוא שהמצוות לא באו להקשות עלינו את החיים, ולהחמיר זה לא 'עונש'; המצוות הן הדרכות 'רפואיות'-רוחניות איך לשמור על הנפש והנשמה מדברים שמזיקים להן ואיך לפתח ולקדש אותן, ולהתקרב יותר אל ה'. המצוות וההלכה באו לעזור לנו במגמה הזו, וההחמרה היא זהירות שאנחנו נוקטים כדי לא להיכשל בספק איסור. למשל, אם היית רואה מוצר שתאריך התפוגה שלו עבר לפני שבועיים, אבל אולי הוא עדיין טוב – מן הסתם היית בוחרת 'להחמיר' ולא לאכול אותו – פשוט כדי לשמור על עצמך, אף אחד לא הכריח אותך לנהוג כך. יכולת גם לבחור 'להקל' ולקחת בזה סיכון – הבחירה היא שלך, ואת זו שתשאי בתוצאות. אותו דבר גם בהלכה: אנחנו נמנעים מאיסורים מפני שכך ה' ציווה אותנו, והוא לא ציווה כך סתם אלא משום שהם מזיקים לנו; יש מקרים שבהם צריך להחמיר, ויש מקרים שבהם ההחמרה נתונה לבחירתו של האדם – ובזה השיקול נתון בידיו, והרווח וההפסד האפשריים הם שלו בלבד. בהקשר לשאלה זו מומלץ לעיין גם בתשובה 4282 https://katzr.net/a975d5 .
🍃 "איך הרבנים באמת יודעים שה' רוצה שאני אעשה את כל המצוות שהם אומרים שחובה?" - הרבנים לא ממציאים מעצמם מצוות או הלכות; התורה עברה במסורת מהר סיני, והרבנים שבכל דור עמלים על הפסיקה, הניסוח, וההנגשה של ההלכה לציבור. הלכה ששמעת בשם רב כזה או אחר אינה המצאה שלו, אלא מסקנה שהוא העלה מתוך חקירה מעמיקה של הסוגיה ההלכתית, על בסיס היסודות העקרוניים שמלווים את עולם ההלכה מאז ומעולם. ואם נשתמש גם כאן בדימוי מעולם הרפואה, באותה מידה יכולת לשאול - למה אני צריכה לקיים את כל שהרופאים וארגוני הבריאות אומרים? מי אמר להם שזה לא בריא לעשן? ובכן, התשובה ברורה, אני מניח. אותו דבר גם בעולם ההלכה – הרבנים נותנים הוראות בריאותיות-רוחניות, מתוך ההיכרות שלהם עם עולם ההלכה, כשם שהרופאים נותנים הוראות בריאותיות-פיזיות מתוך היכרותם עם עולם הרפואה. גם בהקשר זה אני ממליץ לך לעיין בתשובה הנ''ל.
🍃 "אני מרגישה שאני עושה מה שאני עושה רק בגלל שההורים אומרים, ולא בגלל שזה חשוב לעבוד את ה'" - ההעלאה של הנקודה הזו היא כבר חצי מהפתרון. כל אחד מגיע בגיל ההתבגרות לשלב הזה שבו נמאס לו לקיים הוראות רק בגלל שכך הרגילו אותו, והוא רוצה להתחבר אליהן בעצמו – וזה טוב מאוד! כך תוכלי להעמיק את קיום המצוות ועבודת ה' שלך, וההרגשה שאת מתארת תשמש לך פתח לעולם שלם של לימוד והעמקה. נסי לשבת עם עצמך, ולחשוב: מה אני יודעת על העולם הרוחני שלי? למה באמת חשוב לעבוד את ה'? מה בכלל המטרה שלי בעולם? הצפת שאלות היסוד הקיומיות תהווה התחלה למסע של בירור ומציאת התשובות. כדאי לדבר על זה עם דמות תורנית קרובה, וכן לקרוא ספרי אמונה או לשמוע שיעורים ברשת בנושאים האמוניים שמעסיקים אותך. תוכלי למצוא גם באתר שלנו הרבה תשובות בנושא, וכן לשאול כאן שוב על נושאים שתרצי לברר בעניין זה.
מעבר לעצם הבירור, חשוב באמת לשנות גישה ולהתרגל למחשבה שאת עצמאית, ומה שתעשי מכאן ואילך צריך להיות מתוך בחירה ולא מכוח ההרגל. אין הכוונה שתפסיקי לקיים את ההלכות שאת עוד לא מתחברת אליהן או לא מבינה אותן, אלא שגם אותן תקיימי אבל מתוך הבחירה הכללית שלך בקיום רצון ה', ומתוך מודעות לכך שאת עכשיו בתוך תהליך, שבהמשכו גם תתחברי יותר למה שאת עושה עכשיו.
🍃 "אני מרגישה שאני לא באמת עובדת את ה' בשמחה" - זה קשור מאוד לנקודה הקודמת. שמחה באה לאדם כשהוא מחובר לעצמו, וחי לפי מה שהוא מאמין בו ומחובר אליו. אבל אם אדם חי לפי תכתיבים חיצוניים, הוא מרגיש משועבד וחסר חירות, וממילא גם השמחה ממנו והלאה. ככל שתתקדמי יותר בתהליך הבירור והחיבור שלך לעבודת ה', ולה' בעצמו – גם השמחה תתפוס יותר מקום. ככל שתביני את החשיבות של עבודת ה', ביחס אלייך וביחס להשפעה שיש לה על המציאות כולה, ותעריכי אותה בהתאם – היא תמלא אותך בשמחה וסיפוק.
ניקח לדוגמה אדם שהצליח להציל חיים של מישהו אחר – ודאי שזה ימלא אותו בשמחה, כי הוא יודע שהוא עשה משהו ענק. כך גם כל המצוות והמעשים הטובים הקטנים-לכאורה, אם נהיה מודעים יותר לערך הגדול שלהם ולכמה שהם עושים את העולם ואת האישיות והנשמה שלנו טובים יותר – נהיה יותר שמחים בהם.
מעבר לכך, כשתמצאי את המרחב האישי שלך בעבודת ה', ואת הדרך המיוחדת שמתאימה לך ובה תוכלי לממש את היכולות שלך – תהיי גם יותר שמחה. עבודת ה' היא עולם שכולל בתוכו הרבה דרכים וגוונים, וכשתרגישי שיש לך מקום מיוחד שמתאים לך, בתחום מסויים של עשייה או לימוד וכד' – החיבור יבוא ובעקבותיו גם השמחה.
🍃 "אז למה כל זה שווה"? - השווי של עבודת ה' לא תלוי בהרגשה שלנו. ודאי שככל שאנחנו יותר שמחים בה ומחוברים אליה היא שווה יותר ומשפיעה יותר – אבל יש לה ערך יקר מאוד מצד עצמה, שאינו תלוי בדבר✨. עצם קיום רצון ה' מתקן את האישיות שלנו ועושה את העולם טוב יותר, ומבחינה מסויימת דווקא כשזה בא בקושי ומאמץ, כמו במקרה שלך – כשלא מרגישים חיבור והקיום קשה יותר – יש בכך ערך מוסף, ו'לפום צערא אגרא' – לפי הצער, השכר.
בהצלחה רבה בתהליך החשוב!💪 מוזמנת תמיד לשאול, או לעדכן איך הולך😊
שאי ברכה🌱, שלמה