ש.
שלום ותודה רבה. אני בת 17 והכי קטנה במשפחה. יש לי ברוך ה' אחים ואחיות גדולים נשואים שהם נשמות טובות וחכמות ויש לנו קשר שלאט לאט גדל. אבל למרות כל השיחות שלנו, אני מרגישה שהם מתייחסים אלי כאילו אני האחות הקטנה שלא יודעת הרבה מהחיים. מרגיש לי שהם לא מעריכים את הגיל שלי מספיק- אני בת 17- לא סתם ילדה בגן.
ת.
שלום יקרה!
תודה לך על הכנות, אני חושבת שאת משמיעה קול שהרבה מהאחים הקטנים במשפחה יכולים לגמרי להזדהות איתו.
אחים גדולים, כמו שכתבת, זה באמת לרוב ברכה של ממש. אנשים טובים וחכמים.
תמיד הציפייה והרצון לקבל יחס לפי ערכך הם בריאים ומתבקשים, אבל עוד יותר אל מול העובדה שהם אנשים כ"כ קרובים וחשובים לך ושאת מאד מעריכה אותם..
אני רוצה שקודם כל נצא מנקודת הנחה שאת ממש לא סתם ילדה בגן. חווית, עברת דברים, למדת, יש לך מה להגיד, ובוודאי שצריך להעריך את דעתך ולתת לה מקום ראוי. זה הבסיס.
יחד עם זה,
🌻 שנייה לפני שאת בודקת האם הם מעריכים אותך ואת הגיל שלך, אני מציעה שתשאלי את עצמך-
האם אני מעריכה את עצמי ואת הגיל שלי? האם אני חושבת שיש לי מה להוסיף לשיחה ולהתנהלות של המשפחה? האם הדעה שלי חשובה בעיני?
ממליצה לך לשבת עם דף ועט ולכתוב- איזה אור אני מביאה? אילו דברים אני מוסיפה לבית שלנו? לאווירה, להתנהלות..
חשוב לבנות בעינינו את ערך עצמנו כבסיס להכל, בלי קשר ליחס מהסביבה.
מהחוויה שלי, ברגע שהאדם יודע -בענווה גדולה כמובן-
שהוא ראוי להערכה, והוא מחזיק מעצמו, היחס של הסביבה כלפיו נהיה גם הוא כזה.
🌻 האחריות שלי בסיפור
חשוב לבדוק עם עצמינו, מה האחריות שיש לי ביחס של האחים שלי אלי. האם יש התנהגויות מסוימות שאת מרגישה שיתכן והן קצת לא מציגות אותך באור הבוגר שהיית רוצה להיות בו? אם כן, מה את עושה איתן? הן טובות לך? היית רוצה לשנות אותן?
🌻 דברי אחותי.
אני מניחה שכמו שאת מעוניינת בקשר הזה, גם אחים שלך רוצים שהקשר ביניכם יהיה טוב, נעים ואוהב.
הם ישמחו לדעת מה את מרגישה, ויחד לנסות לעבוד על הנקודה הזו. ולכן, ברגע של כנות ואולי קצת אומץ, ממליצה פשוט לפתוח את הלב ולדבר עם אחד האחים שאת מרגישה איתו יותר בנוח. לשתף בתחושה, להשמיע את מה שיש לך להגיד, ולנסות לשמוע גם מהצד שלהם איך הם רואים את זה. לפעמים העניין זה פשוט להסב את תשומת הלב♥️
🌻 ונקודה אחרונה, שנשמע שאת קצת מרגישה אותה כבר- ככל שגדלים הפער הולך ומצטמצם. אין ספק שחיי יום-יום ותחומי עניין של תיכוניסטית ושל מישהי שהיא אחרי תואר ואמא לילדים הם קצת שונים. אבל את תראי שכשתגדלי עוד קצת, (הזוי כמה מהר זה קורה..)
החוויות היומיומיות הופכות להיות דומות, נושאי השיחה נהיים משותפים, והפער של הגיל תופס הרבה פחות מקום ומשמעות.
אז עוד קצת סבלנות, ובע"ה מאמינה שתרגישי את זה קורה בעצמך.
את מהממת, ואני בטוחה שהם חושבים ככה גם.
ה' איתך! בהצלחה✨
אחינעם