ש
שלום, תודה על הזכות לשאול. אתמול הכלב שלי מת, ואני לא מצליחה להתגבר על הקושי. אני יודעת שאולי אנשים ירימו גבה, תכלס זה רק כלב, אבל הוא היה ממש משמעותי בשבילי והיה לי כל-כך כיף להיות איתו ולשבת בשקט וללטף אותו. הוא בבית עוד מלפני שנולדתי. הוא תמיד היה שמח לראות אותי. ועכשיו הוא לא פה. אני מרגישה שאין לי יותר משמעות, גם ככה קשה לי לחפש משמעות עכשיו עם הקורונה, אני מתפללת ועושה מה שצריך ב״ה כדי להרגיש יותר טוב אבל יש לי מועקה גדולה ואני אל מפסיקה לבכות.... לא יודעת מה לעשות ......
ת
קודם כל, אשריך שאת רגישה ולוקחת את האובדן של הכלב שלך בצורה רצינית ולא "מדחיקה".
לצערי, לוקח לנו לא מעט זמן עד שאנחנו עונים על כל שאלה, אז שאלות כאלו שצריכות מענה מידי כדאי להפנות לקו הטלפון של חברים מקשיבים - https://www.makshivim.org.il/copy-of-10 , גם עכשיו שזה לאחר זמן כדאי להיעזר בזה אם מה שאני אכתוב לא יספיק.
הדבר הכי חשוב הוא לא להשאיר את הכאב והצער אצלך לבד, אל תתביישי בצער תנסי אולי לעשות עם המשפחה שיחות משותפות, שבהן תשוחחו על הכלב, על נסיבות האובדן ועל משמעות האובדן בעבור כל אחד מבני המשפחה, וכן להעלות זיכרונות משותפים עם בני המשפחה על הזמנים הטובים שחוויתם יחדיו עם הכלב.
אם זה אפשרי, תלכי ותשתפי עם חברה טובה את הרגשות שלך.
אני ממליץ לך לנסות לחשוב, מדוע הוא היה כל כך מרכזי בחיים שלך? כדאי גם לקחת את הכאב הזה למקום בונה וחזק יותר, שתצליחי למלא את המקום שתפש הכלב על ידי השמחה והאהבה למשפחה ולחברות שלך.
יש נטייה לחשוב שלקחת חיית מחמד חדשה תפתור את הכאב והצער, זה לא נכון, כלב חדש לא יהיה כמו הכלב הקודם וזה לא יסיח את הדעת מהאובדן. אמנם, אחרי תקופת הצער זה כן דבר טוב לאמץ כלב חדש אבל אל תצפי שהקשר החדש יהיה שחזור מדויק של הקשר הקודם, לכן חשוב להימנע מהשוואות.
תזכרי, שלכלב זה לא קשה וזה עדיף לו על פני לגסוס הרבה שנים ושהמוות הוא חלק מהחיים ומהקושי הזה את יכולה לצמוח.
אריאל מייקלסון