ש.
אשריכם על הפרוייקט המטורף הזה!!😃 אני בכיתה י"א, מדריך בבני עקיבא, ואני דתי מאוד מבפנים. המשפחה שלי והסביבה שלי דתיים לייט ואני מרגיש שאם אני אראה את הרמה הדתית שלי, זה יתקבל בפרצוף עקום... בתקופה האחרונה קיבלתי על עצמי ציצית, ואני הולך איתה רק בתוך המכנס. שנה הבאה אני צריך להתחיל לחפש מסלול לסוף התיכון, מבחינת ההורים שלי מצופה ממני ללכת דוך לצבא-בלי להסתכל ימינה או שמאלה, אבל אני ממש רוצה ללכת למכינה דתית/ישיבה. להבדיל אלף אלפי הבדלות: אני מרגיש שזה קצת כמו לצאת מהארון, ארון הקודש. לחשוף את הזהות האמיתית שלי בפני ההורים והאנשים הקרובים אליי-שהיו בטוחים שאני בן אדם אחר. איך להיות אני?
ת.
שלום חבר אהוב!💫
עוד לפני הכל, הקב"ה אוהב אותך ושמח מכך שיש נער יהודי ששומע את הנשמה שלו, שבוחר להתקרב לה' ולעשות את רצונו.
אתה מתאר את המתח שיש בין הפנים שלך, ששם אתה דתי חזק וחשוב לך לשמור את המצוות כמו שצריך, לבין הסביבה שבה אתה חי שלא כל כך מקפידה על ההלכה. אתה מרגיש שאין לגיטימיות לרצון הפנימי שלך, וכאילו אתה צריך להסתיר אותו, ושאינך יודע איך 'להיות אתה'.
השאלה היא בעצם איך לגשר בין החוץ לבין הפנים שלך?
לדעתי הדבר הכי טוב הוא לדבר עם מישהו שמכיר אישית גם אותך וגם את הסביבה שלך, ושירצה לעודד את התהליך שאתה עובר. זה יכול להיות מחנך מהתיכון, מדריך לשעבר שלומד בישיבה או כל מישהו שתרגיש פתוח לשתף אותו. הוא יוכל ללוות אותך צעד צעד במסלול שבו אתה רוצה ללכת, גם בדברים קטנים, וגם בהחלטה לאן ללכת אחרי תיכון, שיש לה השפעה רבה על הכיוון שבו תלך בהמשך החיים.
דבר שני זה שלפעמים יש לנו נטייה להיתפס דווקא לנקודות המחלוקת, לאיפה שיש אקשן. זאת אומרת, שחשוב שתשים לב ששמירת המצוות כלפי חוץ לא מובילה יותר מידיי לחיכוכים. לדוגמה, אם החלטת להקפיד בהלכות כשרות - לא להגיד לאמא שתתחיל לברור אורז 'כי זאת ההלכה', אלא פשוט להכין בעצמך ואז לברור מתוך אמירה שאתה מעדיף להחמיר בעניין הזה, כי זה מה שמתאים לך. אותו דבר גם בסניף. השיטה כדי לא להגיע לויכוחים צורמים היא להיות בשמחה אמיתית עם מה שאתה עושה, לבוא לספר לאבא - אבא, קניתי ציצית. זה משמח אותי ועושה לי טוב. נשארתי הבן שלך שאוהב אותך, לא נהייתי בנאדם אחר. להתחזק מתוך אהבה לכל הסביבה.
אחי היקר, מחזיק לך אצבעות, וכאן לכל שאלה/עצה,
דביר