שלום ותודה רבה אתם מדהימים!!! אשמח לדעת עד כמה דברים שקורים לי עם חברות או בכללי עם אנשים שקרובים אליי אמורים להשפיע עלי? נגיד הורים וכו.. מפחיד אותי שאני מושפעת יותר מידי ממקרים קטנים שקורים לי איתם.. ברמה שאני מאוד עצובה ולוקחת את זה קשה וכל היום חושבת על זה.. לדוגמה ישלי חברה שכל פעם שיש לנו איזה ריב קטן אני ממש בבאסה וקשה לי והיא אומרת שגם היא אבל אולי אני סתם לוקחת את זה קשה מידי? או שככה כל בני האדם?;) אשמח לדעת מה דעתכם..
לא מוצאת מה לדבר עם ההורים. תודה רבה לכם:) אז ככה.. אני נמצאת בבעיה אני מרגישה שלהורים שלי אין נושאי שיחה משותפים ואני ממש מבואסת. אני יודעת שלא מדברים כל הזמן 24 שעות ברצף ולפעמים לא תמיד מדברים. אני יודעת שזה קורה. אבל אני לא יודעת מה לעשות. כי אני רוצה שיהיה נחמד ודיבור טוב. מה לעשות? אני לא באה לבקר אותם אלא רק לנסות לשפר.
תודה, תודה על הכל, הפרויקט הזה מציל כל כך הרבה אנשים! פשוט תודה. אז ככה, כבר תקופה ארוכה אני מרגיש שאחותי הגדולה (22) פשוט גורמת צער ופוגעת באמא שלי כל כך (בגלל ההתנהגות שלה שהיא מזלזלת בכל המשפחה, מתעצבנת על כלום ,כל היום בטלפון, מתנהגת בצורה הכי גרועה שיכולה להיות). לי זה מאוד קשה מאוד, אני ממש פגוע מכך וזה מקשה עלי, על החיים שלי, דיברתי עם אמא שלי כבר על זה, אבל היא אמרה שאין מה לעשות, צריך להכיל את האופי שלה. אני לא יודע מה לעשות, אני מרגיש שאחותי פוגעת בכולם ולא אכפת לה מאף אחד אלא רק מעצמה, היא מבזבזת לה את הזמן ועושה הכל הפוך מהחינוך שהיא קיבלה, היא יורקת לבאר שממנה היא שתתה, אני יודע ובטוח שאמא שלי מאוד פגועה ויש הוכחות לכך שזה משפיע עליה, אני לא יכול כבר ככה אני מרגיש שהיא הורסת את המשפחה שלנו ומשפיעה על שאר האחים שלי לרעה. אני ממש אובד עצות, לדבר איתה זה לא פתרון כבר ניסיתי ובכל מקרה הקשר שלנו לא חזק וגם אני בטוח שהיא לא תקשיב ותתעצבן עוד יותר ודבר כזה אסור שיקרה. מה אני עושה? היא פוגעת בכולם וכולל את עצמה לטווח הקרוב והרחוק.
ש.שלום:)ממש תודה על הפרויקט הזה, עוזר ממש!לפני שנה הגעתי למקום חדש והתחברתי ממש עם אחת הבנות, היינו באמת המון זמן ביחד. ב"ה עכשיו יוצא לי להכיר עוד בנות, ויש הרבה פעמים שאני מרגישה שהיא לא התקדמה ככה. היא עדיין מצפה שכל הזמן נהיה ביחד, שכל עבודה בזוגות זה יהיה אני והיא ונראלי שהיא ממש מחשיבה אותי אחת החברות הטובות שלה, אם לא החברה הכי טובה. אני ממש אוהבת אותה אבל לא כמו שהיא מחשיבה את זה. יש עוד בנות שאני מרגישה אליהן מחוברת כמו שאליה ואפילו יותר, אבל לא נראלי שהיא שמה לב לזה, וזה מתחיל לשגע אותי. היא מצפה שאני אספר לה על כל מה שעובר עליי ואני מרגישה שלכל מקום שאני הולכת היא הולכת גם, כאילו אין מצב שאני אעשה משהו והיא לא תדע עליו. שניסיתי טיפה להתרחק ולרמוז לה שזה כבר לא נעים היא נפגעה.אני לא רוצה לנתק ממנה את הקשר, אבל שהיא תבין שהוא לא צריך לחנוק אותי.אשמח ממש תשובה מהירה, תודה
הי, לאחרונה עולות לי המון שאלות שקשורות בתיקון של האדם... אם לדוגמה אדם לא מצליח לעבור נסיון כלשהו או עובר אותו לא בצורה מלאה אז הוא יצטרך שוב לחזור לתקן את עצמו? כי תכלס זה קצת 'לא הוגן', השם קובע מה יקרה ומה אני אעשה בחיים , אין לי זכות בחירה איך להתנהג... אין לי את האופציה לבחור איך להתמודד עם משהו אם הקב''ה כבר החליט יודע מראש מה אני אעשה בעוד כמה שניות. והאם נסיונות וקשיים בחיים באו כעונש על משהו? בכללי אם יש לכן קישורים לשיעורים ושיחות בנושא אשמח:)
קודם כל - זה פשוט מדהים כמות הזמן שאתם משקיעים, לא מובן מאליו! ולענייננו: אני מרגישה לחץ לימודים ממש גדול מהאולפנה, מצד אחד באמת חשוב לי להשקיע אבל אני לא רוצה כל הזמן כי אז ייגמר לי החשק להשקיע... איך לאזן? איך להרגיש שכיף לי ללמוד?
התחלתי השנה הדרכה וממש לא טוב לי בצוות אני מרגישה לא קשורה בישיבות צוות אני פשוט חושבת ומקשיבה ולא אומרת כלום וזה יכול להיות בגלל שאני יחסית ביישנית ולידה אנשים שאני לא מכירה אני בקושי מדברת אבל גם אני מרגישה ששם אני צריכה לצעוק בשביל לדבר וכדאי ישמעו אותי ואני ממש לא רוצה שיהיה ככה אבל מצד שני אני גם רוצה להרגיש חלק מהצוות ולפעול ולא להרגיש תקועה... ועוד נקודה זה שאת רוב הצוות אני מכירה חוץ משש בנות ששתיים מהן די נחמדות אז אני כן יחסית מרגישה בנוח לידן אבל קצת מפריע לי שכל החברות שלי ממש מרגישות בנוח לידן ומדברות איתן ורק אני קצת בצד...ואני ממש מרגישה לא נעים לדבר איתן ממש אשמח אם תוכלו לעזור לי תורה רבהה
שלום, יש לי משהו ממש מפריע לי - אני לוקח דברים קטנים לפעמים ממש קשה ולא יוצא מזה כמה שעות... אשמח לדעת מה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה...
ש. מה אפשר לעשות כשאתה מרגיש שאין איתך אף אחד בעולם, גם לא אנשים, גם לא הקב"ה, ואתה לבד?
היהדות דוגלת בדמוקרטיה או דיקטטורה? לאורך הדורות בתנ"ך רואים "שלטונות דיקטטוריים" כביכול, נביאים שנבחרו, מלכים שירשו את המלוכה מהאבות שלהם... אבל מצד שני דיקטטורה (כמו שהיא היום לפחות) לא מסתדרת לי עם היהדות, מבחינה מוסרית. כי בדיקטטורה זה העם משרת את השלטון ולא השלטון את העם כמו שצריך להיות, וגם יש את העניין של שליט שהוא לא בדיוק דמות לחיקוי שהייתה ראויה לשלוט. מקווה שהשאלה מובנת,
כבר תקופה ארוכה שאת תפילת שחרית אני לא מתפלל בשלמותה (אני מקצר, מדלג) מרגיש שקשה לי להתפלל כל הזמן אותה תפילה
איך אפשר לעבור מגישה של "אני אקיים את מה שמתאים לי, מה נראה נכון בעיני, מה שמתאים למודרנה וכו'.. אל גישה של לקיים באמת מתוך תמימות ואהבת ה' של פשטות אמיתית?