ש
איך מצפים מאיתנו לרצות שהמשיח יבוא אם מלחמת גוג ומגוג האכזרית חייבת להיות כדי שיבוא?
ת
אהלן! קודם כל, אחלה שאלה. השאלה הזאת כ"כ טובה, שהיא מופיעה (בזווית קצת אחרת אמנם) כבר בגמרא (סנהדרין צח,א)!
עולא, ר' יוחנן ורבה, שהיו מגדולי האמוראים שכולנו שותים בצמא את דבריהם, הכריזו על המשיח 'ייתי ולא אחמיניה' [=המשיח יבוא, אבל הלוואי שאני לא אהיה שם כשהוא יבוא] זה אולי נשמע קצת קיצוני, אבל ממש ככה.
הגמרא מסבירה שהם פחדו מ'חבלי משיח', שזה הכאבים והצרות שיהיו לפני שהמשיח יבוא. אז האם זה לגיטימי לפחד ולחשוש? אם גדולי האמוראים פחדו מחבלי משיח, כנראה שגם לנו מותר. אבל - גם מי שחששו, כתבו עצה טובה איך להתגבר על הפחד: להרבות בתורה וגמילות חסדים, שהם יכולים לסייע להציל אותנו מכל מיני דברים רעים ח"ו.
(אגב, אולי בכלל מלחמת גוג ומגוג כבר מאחורינו? למשל, שמעתי שאומרים בשם הרב מרדכי אליהו זצ"ל שהשואה היתה מלחמת גוג ומגוג)
אבל, אמורא אחר, רב יוסף, עונה להם גם הוא בצורה מוקצנת קצת: 'ייתי, ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה' [=המשיח יבוא, והלוואי שאזכה אפילו רק לשבת בצל של הצואה של החמור שלו].
רב יוסף אומר לנו בעצם - נכון, יהיו קשיים. חבלי משיח זה לא פיקניק. אבל, בסוף תהיה גאולה, בסוף יהיה המשיח, ושווה לי לעבור את כל הצרות האלה, אפילו בשביל נגיעה רחוקה וקלושה באורו של משיח...
הרבי מלוובאוויטש זי"ע, שיום פטירתו ג' תמוז היה ממש עכשיו, כתב באחת האגרות שלו ליצחק בן צבי (נשיא המדינה דאז): מיום הלכי ל"חדר" ועוד קודם לזה התחיל להתרקם בדמיוני ציור גאולה העתידה - גאולת עם ישראל מגלותו האחרון, גאולה כזו ובאופן כזה שעל ידה יהיו מובנים יסורי הגלות הגזירות והשמדות הרבי, שהגאולה והמשיח היו חלק עיקרי במה שהנחיל לנו, הדגיש את זה שבסוף המשיח יהיה כזה שיהיה שווה בשבילו לעבור הכל. צריך להבין שהרבי כותב את המכתב הזה לא הרבה זמן אחרי השואה, וכנראה שהיא עמדה לנגד עיניו כשהוא כותב את המכתב הזה.
תדמיינו לעצמכם איך הגאולה תיראה, אם כשהמשיח יבוא, נוכל להסתכל על כל הצרות של הגלות, אפילו על השואה (!) - ולומר: וואלה, היה שווה את זה.
נכון, אנחנו עדיין לא שם. גם אחרי קום המדינה, אנחנו רחוקים מלומר שעכשיו כל הסבל לאורך כל הדורות של הגלות הוא מובן. אבל - כשנגיע, אני מאמין באמונה שלמה שזו תהיה התחושה שלנו, כמו רב יוסף - שאומר שהוא מוכן לסבול את כל הקשיים והסבל, אפילו אם הוא יזכה בסוף רק לשבת בצל של הצואה של חמורו של משיח.
אפשר להציע תרגיל קצר? קחו 2 דקות, תנסו לדמיין מה יכול להיות כ"כ מושלם שזה שווה את כל מה שעברנו בגלות? איך הכלכלה נראית? ואיך המצב הפוליטי? מה קורה בבתי החולים? ואצל הפסיכולוגים? ואיך נראות הישיבות והמדרשות? יחסים בין אישיים? כל תחום בחיים, תחשבו איך הוא נראה במצב של גאולה.
אולי עכשיו כבר משיח יותר מפתה, למרות חבלי הלידה שבדרך?
[הערה: הבאתי את הגישה של הרבי מחב"ד. יש גישות אחרות לגבי ימות המשיח, כמו למשל זו של הרמב"ם, שרואה את הדברים באור אחר לגמרי. אבל נניח לגישות הללו כרגע].
ואולי אפשר גם לתת משל מהחיים שלנו. הצרות שלפני הגאולה נקראות 'חבלי משיח', כמו חבלי לידה. איך אמא אמורה לצפות ללידה ולרצות ללדת אם היא יודעת את הכאבים והסבל שהיא תחווה במשך ההיריון, ובפרט בלידה?! כי האמא יודעת שבסוף התהליך ייוולד התינוק האהוב שלה, וכשהיא תראה אותו אחרי הלידה והוא יחזיק לה את היד, או יחייך אליה - זה יהיה שווה את הכל.
מקווה שעניתי על השאלה, ותמיד מוזמנים לשאול עוד, כיף לקרוא את השאלות הטובות שלכם...
הלוואי שנזכה לביאת משיח צדקנו מהרה!
הלל דרשן