היי, אני כבר הרבה זמן חושבת על ללבוש מכנסיים, מהסיבה שאני פשוט חושבת שזה יפה ומחמיא. אבל הרבה אנשים שדיברתי איתם על זה אמרו שזאת לא סיבה מספיק טובה, וגם אין לי באמת בעיה להמשיך ללכת עם חצאיות. התייעצתי עם חברה שהייתה במצב דומה, והיא אמרה לי לעשות מה שמתאים לי. אז השאלה שלי היא, האם אני כאן כדי לעשות מה שמתאים לי או לעשות מה שמתאים לקב''ה?
שלום לשואלת היקרה!😊
נהניתי לקרוא את השאלה שלך, ניסחת אותה בצורה בוגרת ומבינה:). מצד אחד, לכל אחד יש נטייה טבעית לעשות מה שמתאים לו ומה שהוא מרגיש איתו טוב; ומצד שני, אנחנו גם מבינים שהמטרה שלנו בעולם היא לא רק להנות כאן ועכשיו, אלא יש לנו אחריות מסויימת על המעשים וההחלטות שלנו, ומחוייבות למי שמעלינו. שתי הנטיות הללו יוצרות אצלנו מתח – כי הרבה פעמים הן מתנגשות ביניהן, לכאורה.
למה 'לכאורה'? כי מצד האמת, אין סתירה בין 'מה שמתאים לי' לבין 'מה שמתאים לקב''ה'. כי אם בעצם נחשוב רגע, למה שיהיה אכפת לקב''ה מה נעשה, או איך תתלבשי – במקרה שלך? למה ש'יתאים לו' שתתלבשי דווקא כך ולא אחרת?🤔
התשובה היא, שההוראות שהקב''ה נותן לנו בתורה ובהלכה - משקפות את מה שבאמת הכי מתאים לנו, כפי שהקב''ה עצמו רואה את הדברים. אנחנו, מנקודת מבטנו, לא יכולים לראות את התמונה השלימה ואת ההשפעה של כל דבר שאנחנו בוחרים בו; אבל הקב''ה מכיר הכי טוב איך העולם עובד, איך הנפש שלנו עובדת, ובהתאם לכך הוא נתן לנו את ההוראות הכי מדויקות והכי מתאימות, שאם נפעל על פיהן יהיה לנו הכי טוב. אז נכון שאנחנו לפעמים מרגישים או חושבים אחרת, ולדעתנו מה שמתאים לנו ויעשה לנו טוב זו דווקא האופציה הפחות מועדפת לפי ההלכה – אבל בדיוק כאן נכנסת ההבנה שהראייה של הקב''ה יותר נכונה מהראייה וההרגשות שלנו, ולכן מלבד עצם המחוייבות שיש לנו לדבר ה' – גם מבחינת 'מה יהיה הכי טוב לנו' – הבחירה הנכונה תמיד תהיה הבחירה ב'מה שמתאים לקב''ה', כניסוחך בשאלה.
אבל מה אפשר לעשות כדי לצמצם את הפער והמתח בין הנטיות? הרי עדיין הלב🤍 ימשיך לרצות את מה שהוא רוצה, ותמשיכי להרגיש שאת דווקא יותר רוצה להתלבש דווקא בצורה הזו!😕
לשם כך, צריך לברר את הנושאים שבהן את מרגישה שיש פער בין רצון ה', המתבטא בתורה ובהלכה או רוח ההלכה, לבין הרצון הטבעי שלך. למשל, במקרה הזה, ללמוד על נושא הצניעות, להבין את החשיבות שלה, ולהפנים את הרציונל שלה – שמה שמתאים וטוב לנו הוא דווקא לא מה שמבליט את הגוף והיופי, אלא מה שמכבד ומצניע אותו. זו דוגמה אחת, והרעיון הזה נכון לגבי כל נושא אחר שקיים בו פער כזה בין הרצונות.
יש משנה במסכת אבות (ב ד) שאומרת "עשה רצונו [של הקב''ה] כרצונך''. את האמירה הזו אפשר להבין בשתי צורות: האחת – עשה את רצון ה' באותה מוטיבציה שבה אתה עושה את מה שאתה בעצמך רוצה, למרות שרצון ה' במקרה הזה דווקא לא הכי מסתדר לך; והשנייה – עשה שרצונו של הקב''ה יהיה כמו הרצון שלך, כלומר כמו שאתה מזדהה עם הרצון שלך ומחובר אליו, כך יהיה היחס שלך גם כלפי רצון ה'.
למעשה, שתי ההבנות האלו נכונות, והן משקפות בדיוק את שני השלבים שהזכרתי קודם: ברמה הבסיסית, צריך לקיים את רצון ה' כאילו זה הרצון שלנו – כי הרי הרצון האמיתי שלנו הוא שיהיה לנו טוב, וגם רצון ה' הוא כך; כשאנחנו מקיימים את רצון ה' למרות ש'בא לנו' אחרת, אנחנו בעצם מקיימים את הרצון הפנימי שלנו עצמנו. אבל הרמה הגבוהה יותר היא לגרום לעצמנו להרגיש שרצון ה' הוא ממש הרצון שלנו; מתוך לימוד, הבנה והעמקה בטעמי המצוות והרציונל שלהן, נוכל באמת להזדהות איתן, וכך להוריד את המתח ולצמצם את הפער שבין הרצון הטבעי שלנו לבין רצון ה', שהוא גם הרצון הפנימי שלנו.
🍃 לסיכום, גם אם אכן היתה סתירה בין רצון ה' לבין הרצון שלנו – היינו מחוייבים לרצון ה'; אבל מצד האמת אפילו אין צורך לבחור באחד מן השניים, כי באמת רצון ה' הוא גם הרצון הפנימי שלנו, הרצון לעשות מה שבאמת טוב ונכון. אמנם הרצון החיצוני שלנו לפעמים מבלבל אותנו ו'מתחזה' לרצון האמיתי – אבל אם זוכרים את המשוואה הזו ושומרים על נאמנות צמודה להלכה ולרוח ההלכה, אפשר 'לעלות עליו' ולא לתת לו להטעות אותנו.
שמחים ששאלת, ואת מוזמנת תמיד לשאול!😊
שאי ברכה🌱, שלמה