ש.
הי אני בת 15. למדתי את הנבואות של יחזקאל לפני החורבן. איך אפשר להגיד שאלוקים הוא טוב אחרי כל העונשים האכזריים שהוא נתן להם שמה? (שהוא ניבא שנשים יאכלו את ילדיהם וכל זה הנסתר פנים). הוא בחר להביא אותנו לעולם. לא ביקשנו. הוא ברא אותנו עם יכולת לטעות. אני מבינה ניעור קטן. אבל עונשים כאלה, זה אכזרי! למה? ואיך אפשר להאמין שזה טוב? (אני מדברת גם די בכללי. פשוט זה דוגמא חזקה. עונשים של אלוקים בכללי. ולא ברור לי איך כולם ממשיכים להאמין שה טוב) אני באמת רוצה לדעת מה הקטע של כל זה. תודה
ת.
שלום וברכה, שאלה חשובה מאוד, יישר כח! השאלות העומדות בבסיס הקיום האנושי והחוויות הכרוכות בו הן שאלות שיש להתעמק בהן הרבה, אנסה לסקור כמה נקודות שאני מקווה שיענו על השאלה:
לאיוב יש שאלה קשה על דרכי הקב"ה בהנהגת העולם. הזוהר חדש (מדרש רות) מלמד אותנו שכדי להתמודד עם שאלות כאלו יש להגיע אליהן בענווה ולדעת שדרכי הקב"ה גבוהות מדרכי אדם ואיננו יודעים *בוודאות* למה הקב"ה עושה כך או מצווה כך. מה שאנו כן יכולים לעשות זה לנסות להסביר זאת בצורה המניחה את הדעת.
איך ניתן לומר שהקב"ה טוב למרות כל העונשים? הרמח"ל מסביר שהעובדה שבסוף יהיה טוב ודאי, גם לרשעים (שיקבלו את העונשים המגיעים להם לפני שיקבלו את הטוב), מוכיחה שכל הבריאה נוצרה כדי שהקב"ה יוכל בסופו של דבר להיטיב לברואיו: משיח, גן עדן, תחיית המתים וכו'. ללא העונשים חטאינו היו גורמים לנו לקבל פחות שכר מהמגיע לנו על התורה והמצוות שלנו, ולכן כל העונשים הם רק "העוזרים של הטוב" ורק באמצעותם ניתן להגיע אליו בשלמות. העונשים והייסורים הם אכן חוויה קיומית טראגית, אך בלעדיהם לא הייתה לנו תקנה כלל חס ושלום, ולכן על אף הסבל האדיר, אך הזמני, העונשים הם גם סוג מסויים של חסד (גדול מאוד) שהקב"ה עושה עימנו, ובשביל החסד הנצחי הזה שנקבל (מעלתם של ישראל תהיה יותר גדולה ממעלתם של המלאכים הכי קרובים לקב"ה) הסבל הזמני שווה, נוראי ככל שיהיה.
אך עדיין נשאלת השאלה, למה צריך עונשים? אי אפשר בלי זה? אולי רק עונש קטן? ישנן שתי צורות הסתכלות על הייסורים:
1. *היסורים כאמצעי לתיקון*- הקב"ה יכול לתת לנו את כל הטוב ללא עונש בכלל, אך הקב"ה הוא טוב מפני שהוא ישר וישר מפני שהוא טוב, כלומר הקב"ה רוצה להעניק לנו טוב שמגיע לנו בזכות גמורה, טוב שאינו מגיע ביושר אלא בחסד אינו טוב גמור. הוא גורם לנו להתבייש כשאנו מקבלים אותו (כמה נעים זה לקבץ נדבות, למשל?) והוא לא מוערך בעינינו. אדם שמצא שטר של 100 שח יבזבז אותו בלי להסס, אך אדם שעבד קשה בשביל השטר הזה לא יוותר עליו כל כך מהר. הקב"ה בטובו רוצה שנקבל את הטוב הזה בזכות, ובשביל כך צריך לעמוד בדין ללא ויתורים, אחרת מה זה שווה?
2. *היסורים כמפגש עם נשגבותו של הקב"ה*- מכיוון שהיהודי והקב"ה אינם דברים נפרדים ובכל אחד ואחת מאיתנו נמצא חלק אלו-ה ממעל ממש, כשאנחנו מתייסרים גם הקב"ה מתייסר איתנו. אין צורך לחפש הצדקה ליסורים. יש לראות בהם פתח למפגש חדש עם הקב"ה שיוצר הקב"ה בעצמו, ומצער בהם גם את עצמו (אולי אפילו יותר ממה שהוא מצער אותנו). כמובן שככל שהיסורים יותר גדולים כך צער השכינה גדול יותר. חוויה כזו של היסורים מאפשרת לנו לחדש את הברית עם הקב"ה *ודווקא מתוך כך* להיגאל מהם.
לדעתי תמיד נכון להסתכל על היסורים בשתי הדרכים גם יחד, זה גם תלוי הרבה במצב הנפשי שהאדם נמצא בו בשעת ההתמודדות עימם. כשמדובר ביסורים קטנים וסבילים השיטה הרווחת יותר היא השיטה הראשונה, אך כשמדברים על יסורים גדולים ולא פרופורציונאליים (כמו השואה למשל) הרבה פעמים מאמצים את הגישה השניה. בסופו של דבר שתי הגישות מראות איך הסבל הנוראי, החוויה הקיומית הטראגית, פותח לנו פתח מיוחד לברית ממשית עם הקב"ה ולפגישה עם חסדיו המרובים.
מקווה שעניתי, אם תרצי לברר יותר/לקבל רשימת מקורות שתוכלי ללמוד את זה קצת בעצמך (שזו כמובן מצווה מן המובחר) תוכלי לפנות בעוד שאלה/לפנות דרך המייל.
ברכה והצלחה,
אביאל.