ש. איך למצוא את האיזון שבין עבודת ה' מתוך תמימות ובין עבודת ה' לאחר מחקר וביסוס ? ואיך בכלל אפשר היום לעבוד את ה' מתוך תמימות?
ת.
שלום לך!
שתי השאלות שלך נוגעות בנקודת בירור משמעותית בחיים שלנו ואנסה להציע בצורה בהירה ככל שניתן פתח לאותה נקודה שחשוב מאוד לפתח עוד ועוד.
כדי שזה יובן כמו שצריך אני רוצה להקדים שתי הקדמות.
*הקדמה ראשונה- מה זה עבודת ה' בתמימות?*
אפשר להציע כל מיני כיוונים לעבודת ה' מתוך תמימות אבל אני רוצה להתמקד באחד וזה תמימות = שלמות.
לדוגמא, הקב"ה מצווה אותנו שכאשר אנחנו מביאים קרבן למקדש, הוא צריך להיות 'תמים' - הכוונה שהבהמה צריכה להיות שלמה בגופה ולא בעלת מום.
ואם נשאל מאיפה נובעת השלמות הזו?
נראה שזה מגיע מעצם הטבע, שככה הבהמה נולדה.
לכן גם עבודה בתמימות זה עבודה מתוך שלמות טבעית, תמימות לא אומרת שעושים ככה סתם, ולא צריך לברר ולהבין, אלא זה שלמות שבאה מתוכנו פנימה, והבירור הוא בירור בין האדם לעצמו.
אם תופסים ככה את עבודת ה' מתוך תמימות נדמה לי שזה קיים גם היום בצורה חזקה, אפשר לתת הרבה דוגמאות לדברים שאנחנו עושה מתוך *טבעיות ושלמות נפשית* ביחס שלנו לאנשים סביבנו וגם ביחס לקב"ה.זה רק דורש מעט הקשבה עצמית ושימת לב.
*הקדמה שנייה- מתי הכיר אברהם את בוראו?*
ההנחת יסוד שאת/ה מניח/ה בשאלה היא שיש שתי תנועות בעבודת ה' שמצריכות איזון.
ההנחה הזו מופיעה בצורה קצת אחרת במחלוקת מתי הכיר אברהם את בוראו(שמופיעה בגמרא וברמבם):
דעה אחת- בן שלוש.
דעה שנייה- בן ארבעים.
מה בעצם המשמעות של השאלה הזו?
נראה שהגמרא מנסה לברר על מה אברהם ביסס את אמונתו בקב"ה או במילים אחרות, איזה מין עבודת ה' הייתה מרכזית אצל אברהם אבינו?
הדעה הראשונה אומרת שהוא היה בן שלוש, בעצם טוענת שהביסוס לעבודת ה' אצל אברהם היה מתוך משהו טבעי ותמים, מתוך נפשו של האדם פנימה.
כמו ילד שעושה דברים בטבעיות.
ומנגד הדעה השנייה, בן ארבעים, כמו שנאמר 40 לבינה, זה גיל שבו השכל תופס מקום מרכזי בחיים של האדם ודווקא על זה צריך לבסס את עבודת ה'.
אפשר לומר שאלו שתי גישות שחולקות אחת על השנייה, כמו שהצגנו וכמו שמוצג בפשטות בגמרא.
אמנם ניתן להציע שיש פה שתי גישות שלא רק שלא סותרות אלא מתקיימות ביחד בנפשו של האדם, כמו שהצגת בשאלה.
ופה נכנסת נקודת האיזון.
*בתכלס*
יכול להיות אדם מסוים שמתחבר יותר לעבודת ה' מתוך תמימות ואדם אחר שיתחבר יותר לשכל ולהבנה.
לכן קודם כל נראה לי שנקודת האיזון שונה בין כל אדם ואדם.
בגדול הפתח שאני מאמין שיכול לעזור מאוד בבירור הזה כולל שלושה שלבים:
1) *הבחנה*- לקחת פעולות מרכזיות בחיים שלך כרגע ולהבין איזה פעולות בעבודת ה' את/ה מחשיב/ה כעבודת ה' בתמימות ואיזה כעבודת ה' מתוך ביסוס ומחקר.
2) *הבנת המניע* - לקחת את ההבחנות ולחזק כל אחת בהקשר שלה.
למשל אם הבנת שמאוד טבעי לך להתנדב ולעזור, תנסה/י להבין מדוע זה כל כך טבעי?מה גורם לזה? איך אני מרגיש/ה שאני עושה את זה? וכנ"ל לגבי דברים שכליים.
3) *חיבור/הפרדה*- לנסות לראות האם אותו עניין יכול להיות קשור גם לתנועה ההפוכה.
* חשוב לשים לב לא לנסות לעשות את זה בכוח, ולהתחיל עם הדברים שיותר קל לסדר ולארגן ולאט לאט להתקדם.
ככה אנחנו בעצם יוצרים *מודעות* , שאני מאמין שהיא מה שיוצר איזון הרבה פעמים בחיים.
ובסופו של יום תביא גם לידי האיזון *הנכון לך באופן אישי*.
אם תרצה/י משהו יותר מעשי, זה לעשות רשימה קצרה של הדברים המרכזיים שנוגעים בעבודת ה' שלך ותנסה/י להבחין איזה דברים נעשים מתוך תמימות וטבעיות ואיזה מתוך הבנה שכלית וביסוס.(כנראה שיהיו דברים שהם גם וגם שמתחברים כבר לחלק הבא)
ואז תרשום/י ליד כל אחד מהדברים, מה גורם לזה. לדוגמא- מה שגורם לי להתנדב זה התחושה הטבעית של חמלה לאדם שזקוק לעזרה.
ובסוף האם התנועה הטבעית סותרת את התנועה השכלית או מתחברת באותו עניין.
ככה לעניות דעתי ניתן להתחיל למצוא את נקודת האיזון- על ידי עצם המודעות. (כמובן שזה לא נגמר פה ובתשובה בוואצ אפ קשה להרחיב יותר מדי אבל כמו שאמרתי זה כן פתח- ואם תרצה/י אשמח לפרט יותר)
מקווה שנתתי פתח מספק לשאלה החשובה ששאלת, נכון, זה דורש מאיתנו להשקיע זמן וזה לא תמיד קל, אבל מאמין שמתוך הרצון שלך לברר את העניין, יגדל גם הכוח והיכולת לעשות את זה בצורה משמעותית, בהצלחה רבה! ותמיד מוזמן/ת לשלוח עוד שאלות אם משהו לא היה מובן ובכללי...
עמיעד.