ש. אני מרגישה מרוחקת מהקב"ה. איך אוכל להתחזק באמונה ולהרגיש באמת קרובה לה'?
ת. עצם זה שאת רוצה להרגיש קירבה זה כבר חצי דרך.
ואסביר.
בכל אחד ואחת מאיתנו ישנה נשמה זכה טהורה, שכל רצונה רק להדבק בקב"ה. היא אוהבת את ה' בכל כולה. לא מעניין אותה שום דבר אחר.
אבל החטאים שלנו לפעמים מכסים על אור הנשמה הזאת, ואיננו מרגישים אותה, את אותו הרצון הפנימי הזה.
כאשר אנו מרגישים יסורי מצפון או חרטות, הרהורי תשובה או הרגשת ריחוק, אלו קריאות הנשמה אלינו. זה מגיע מהמקום הכי טהור שלנו. ועל זה עלינו לשמוח- הנשמה שלנו מתחילה להתגלות. בדיוק כמו חולה שקם מההרדמה מליאה ומסוכנת, אומר שכואב לו.
אלא שעלינו להקשיב לעצמינו, בתוך תוכינו, מהו הגורם להרגשת הריחוק. מה מכסה עלינו, חטאים או שאלות אמוניות, קשיים נפשיים, או תהיות. ובכל אחד מהם יש לטפל בנפרד, ובדרך שונה.
הנחת היסוד צריכה להיות, שהקב"ה אוהב על יהודי, בכל מקום שהוא נמצא. אהבה כל כך עצומה שאותה אין לנו שאפילו משה רבינו לא כל להשיג- ועליה נאמר "ופני לא יראו"...
הקב"ה מקשיב לכל תפילה שלך, ורואה כל רצון ומעשה שלך להתקרב.
ככל שהרצון הזה יגבר בך, להתקרב ולהתקדש, תדעי שאת יותר קרובה, כיוון שהנשמה שלך יותר מתגלה בך.
בשביל זה, על חטאים- יש לעשות תשובה. אך לא מתוך עצבים ועצבות, אלא מתוך רצון אמיתי להתקרב.
שאלות אמוניות יש לשאול, ולחפיש תשובות בכל הכח.
על קשיים נפשיים יש לשאול באופן ספציפי, על קשיים שונים לפעמים לשאול אנשים שונים.
וגם לפעמים אם כל זה לא עזר, צריך לדעת שזה יכול להיות שלא עשינו או חשבנו משהו לא בסדר. לפעמים פשוט מרגישים לא קרובים. מרגישים רגיעה. וצריך לדעת שיש זמנים כאלו. והקב"ה יתן לנו בחסדיו הגדולים זמנים שמחים יותר.
טל לביא.