ש.
היי, בקרוב יחול תשעה באב. אני כמובן צמה בתשעה באב והכל, אבל אני לא באמת מרגישה רגשות עמוקים של צער וכאב על החורבן, ולא מצליחה להתחבר לאובדן ולחוסר. הרי בתכל'ס בחיי היום יום אנחנו חיים די סבבה ולא מרגישים החסרון של בית המקדש.
אז איך כן אפשר להצליח להרגיש *באמת* את האבל על החורבן? איך מתחברים לכאב ולחוסר במציאות שלנו?
ת.
לפני שנים רבות נסע סוחר גדול לעסקיו בעגלה רתומה לסוסים ובאמתחתו יין הונגרי משובח. כשהתארכה הדרך ימים רבים נתן גם למשרתו לטעום מעט מן היין הטוב.
לימים הזדמן המשרת לפונדק שבו שתו אנשים את יינם ושיבחוהו מאוד. "כמה טוב היין הזה", אמרו זה לזה, "יין הונגרי אמיתי". טעם גם המשרת מן היין ואמר להם: "הרי אין זה יין הונגרי כלל". גערו בו האנשים ודחפו אותו, אך המשרת התעקש ואמר: "מי שטעם יין הונגרי - אותו לא יטעו עוד לעולם..." (מתוך הספר 'מי שטעם יין הונגרי')
באמת קשה לנו מאוד להבין ולהרגיש מציאות שמעולם לא חווינו אותה. כמו שאדם שמעולם לא טעם יין הונגרי לא יוכל להבין מה זה יין הונגרי אמיתי, כך אדם שלעולם לא חווה את בית המקדש ואת גילוי השכינה לא יוכל להבין מה זה בית המקדש ומה זה גילוי שכינה. אבל על זה בדיוק אנחנו בוכים בתשעה באב.
אנחנו בוכים כי אנחנו כן רוצים להכיר! כן רוצים להרגיש! אנחנו רוצים להרגיש את קרבתו של הקב"ה. אנחנו רוצים להכיר את המציאות המופלאה של בית המקדש. אנחנו רוצים לטעום יין הונגרי! זוהי נקודה ראשונה ויסודית מאוד.
נקודה שנייה היא שהרבה פעמים אנחנו לא מצליחים להתחבר לדברים בגלל שהם רחוקים מאיתנו ולכאורה אין שום קשר ביננו לבינם. אבל מי אמר שבית המקדש רחוק מאיתנו?! בעז"ה בערב תשעה באב השנה כולנו נהיה בדרך לבית המקדש! את יודעת איזו התרגשות תהיה? תחשבי על זה – כל עם ישראל עולה לבית המקדש! שיירות שיירות עושות את דרכן, וכשמגיעים לעזרה כולם מתחבקים, המחלוקות מסתיימות, הריבים נפסקים, וכולם מחייכים אחד לשני ואוהבים! והקב"ה – כל כך שמח בנו ויוצא לקראתנו כחתן היוצא לקראת הכלה, בגילוי שכינה מרגש ומצמרר. וכולנו עומדים שם טהורים ונקיים מחטאים וכפשוטו "רואים את הקולות".
קחי את ה'ציור' הזה ובאמת תכניסי אותו לראש. אבל *באמת*.
ברגע שנפנים כולנו שזה יכול לקרות ממש ממש עכשיו, אם ח"ו זה לא יתגשם – אנחנו נרגיש את הצער עמוק עמוק בלב.
אלו שני טיפים שחשוב להפנים *לפני תשעה באב*. אבל במקרה בו ח"ו לא נזכה להיפגש השנה בבית המקדש – הנה עוד כמה טיפים שיעזרו להתחבר למהות הצום *בתשעה באב עצמו*:
*1.* אז למען האמת כבר חז"ל רצו לעזור לנו במשימה הקשה הזו וקבעו לנו דינים ומנהגים שיעזרו לנו להבין את משמעות היום הזה.הדוגמא המובהקת היא קביעתו של היום כיום צום, אך ישנם עוד דינים רבים כמו קריאתן של מגילת איכה ומלא קינות ארוכות, ישיבה על הרצפה, איסור רחיצת ידים ועוד מנהגי אבלות. ניתן להתייחס אל מנהגים אלו בשני אופנים – או להתעצבן על ההגבלות המעצבנות ולחכות כבר לסוף הצום, או לראות בהם *מתנה (!)* שחז"ל הביאו לנו כדי שנוכל להתחבר יותר לעצם הצום. ההחלטה בידינו.
*2. לכל זמן ועת* – לכל דבר יש את זמנו שלו. שלמה המלך כותב בספר קהלת "עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד". יש זמנים שמתאימים לשמחה ולריקודים ויש זמנים שלא. בתשעה באב חשוב מאוד להפריד, ולעשות רק דברים שמתאימים למהותו של היום. רק כך נוכל באמת להתחבר לצום.
*3.* *אז מה כן ניתן לעשות בצום?* הכיני לך עוד קודם לצום ספר/שיעור שמדבר על אירועים משמעותיים שקרו בתשעה באב, ובצום עצמו תקדישי את זמנך הפנוי ללימוד זה. ברגע שתכניסי תוכן איכותי ליום הזה – כל היום הזה יקבל משמעות אחרת ומיוחדת. (הצעות ללימוד - מגילת איכה, פרקי החורבן בתנ"ך, אגדות החורבן בגמרא, ספרים על גירוש גירושי ספרד, אנגליה, וגוש קטיף, ואפילו אפשר פשוט לשבת ולקרוא את הקינות שלא מספיקים לקרוא בבית הכנסת).
*5.* *לסיום* - אנחנו אבלים בתשעה באב לא רק על החורבן והגלות, אלא גם על המציאות הלא מתוקנת שנוצרה בעקבותיו – שנאה, מריבות, מחלוקות, פיגועי טרור, רעב, מלחמות, ומגפות כמו הקורונה שהספיקה לגבות את חייהם של מאות אלפים. כל אלו הם ביטוי של מציאות בלתי מתוקנת שאנחנו חיים בה כיום. נסי לחשוב על הנקודה הזו, ולהקדיש את היום המיוחד הזה לתפילה לקב"ה "רחם נא ה' א-להינו".
שנזכה לראות בעז"ה בקרוב בבניין ביהמ"ק,
יאיר