ש. איך אפשר לעבוד את ה׳ בתמימות ועם כוונת לב מלאה? בלי לרצות לקבל כבוד מהצד או להרשים אחרים בידע שצברתי מהלימוד?
מרגישה לפעמים שזה כמעט בלתי אפשרי עבורי להתנתק מאיך שהסביבה תגיב במאה אחוז ולפעמים גם לומדת כדי להרגיש באותה רמה של חבריי.
יודעת שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה; אבל איך אני עוזרת לזה לקרות?
ת.
שלום!
השאלה שלך טובה מאוד והיא מראה על רצון להתקדם בנושא כוונת הלב ועצם הרצון הזה מדהים!
צריך לשים לב קודם שאפילו חכמים עצמם לא נתנו דרך מסוימת, הם פשוט אמרו שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה וזה מראה שהחיפוש שלך נכון מאוד מצד אחד ומצד שני שאין איזה תרופת פלא או דרך ברורה ובדוקה שעובדת.
זה דורש עבודה ובירור עצמי מתמיד.
ובכל זאת אנסה לתת כמה עצות מתוך עולמי, כמובן אני לא מתיימר לייצג את דעת חכמים בנושא אלא נטו להביא כמה עצות מנסיון המעט שיש לי. מקווה בעזרת ה' שיהיו כיוון מספק לשאלתך.
עצה ראשונה- להרפות
לא לנסות בכוח להילחם בכוונת ה-'לא לשמה', זה טבעי לעשות דברים בגלל החברה וזה הרבה פעמים מה שדוחף אותנו ומניע, נכון, זה שזה טבעי לא אומר שעכשיו נפעל רק על פי זה, אבל זה כן מראה שיש לזה מקום, כמו שלישון זה טבעי וחשוב - אבל לישון כל היום זה כבר פחות טוב. לכן, קודם כל לא צריך לפחד/ להימנע לעשות דברים טובים בגלל שאני עושה אותם 'לא לשמה'.
עצה שנייה- להתפלל בשעת מעשה
כשאת שמה לב שהדבר הטוב שאת עושה עכשיו יש בו גם רצון שלא לשמה, לדוגמא- להרשים את החברה והסביבה וכו' פשוט תגידי לעצמך-
"ריבונו של עולם אתה יודע שמה שאני עושה עכשיו זה לא בכוונת לב שלמה ותמימה, אני עושה את זה כדי להרשים וכו'
אבל יש בי רצון לעשות את זה לשמך ממש. אנא עזור לי לכוון את ליבי אליך"
זה לא חייב להיות בנוסח הזה כמובן, אבל הרעיון הוא לפנות לקב"ה ולהציג בפניו את הדברים כמו שהם ולבקש, פשוט לבקש שיעזור לנו לעשות ולפעול לשמה. כמו שדוד המלך מבקש- "לב טהור ברא לי א-לוהים ורוח נכון חדש בקרבי".
עצה שלישית- לעשות מעבר
מדי כמה זמן לקחת מעשה מסויים ואחרי שכביכול סיימת לעשות אותו, להוסיף עוד קצת ו'לייחד' את התוספת לקב"ה. נגיד הלכת להתפלל ויש בך כוונות שלא לשמה כמו שיראו שאני מתפללת וכו'
אז אחרי שסיימת את התפילה וכולן מתחילות ללכת חכי עוד חמש דקות שבהם תלמדי/ תקראי תהילים או כל מה שמתחבר לעניין ותכווני בליבך שהתוספת הזו היא במיוחד בשביל הקב"ה.
עצה רביעית- לעשות טוב בסתר
המעשים החיצוניים שלנו משפיעים גם על התחושה הפנימית, לכן מדי פעם תנסי לקחת דברים טובים שאת עושה ולעשות אותם בלי שאנשים ידעו. יכול להיות שתרגישי בהתחלה שזה לא אמיתי וקצת חיצוני, אבל אני מאמין שעצם הנסיון לפעול טוב בסתר במובן החיצוני יביא לתחושה הפנימית של 'לשמה' בסופו של יום גם במעשים הגלויים.
לסיכום קודם כל כדאי להבין שתחושת הלא לשמה היא טבעית ולא צריך לפחד ממנה, ולהימנע מלפעול ולעשות טוב בגללה.
בנוסף צריך להתפלל לקב"ה שיעזור לנו לכוון את ליבנו אליו בשעת מעשה.
ובפן המעשי יותר זה להשתדל לעשות מעבר ולפעול טוב בסתר.
מקווה שנתתי כיוון מספק לשאלה ששאלת. ממליץ לא לוותר גם על לימוד של העניין לעומק דרך שיעורים ומפרשים(לדוגמא על המקור של מתוך שלא לשמה בא לשמה). ומאחל הצלחה לך ולכל עם ישראל שנזכה לכוון את ליבנו לאבינו שבשמיים ולהרבות אור וטוב בעולם!
אם משהו לא היה מובן או תרצי שארחיב יותר מוזמנת לפנות ולשאול עוד.
בהצלחה רבה!
עמיעד.