ש. היי, קודם כל תודה רבה לכם!
אני בת 18. יש הרבה מצבים שבהם אמא שלי אומרת לא לעשות משהו כמו למשל לא לדבר לידה כשהיא מתפללת, לא להגיד לשון הרע לידה, אבל פתאום כשאני מתפללת- היא יכולה לנהל איתי שיחה שלמה תוך כדי, לספר דברים או לזרוק הערות או היא יכולה פתאום להגיד ההיא והיא ככה ככה וזה ממש מפריע לי אבל אני לא ככ יכולה להגיד לה כלום כי זה יהיה חוצפה כי היא אמא שלי, וניסיתי להגיד לה את זה בעדינות איזה פעם אחת אבל היא לא הבינה את הרמז ויותר מזה אין לי ככ מה לעשות ואני פחות רוצה לעשות את זה בשיחה איתה כי מרגיש לי קצת חוצפה ולא נעים להגיד לה לשנות בה משהו, היא בכל זאת אמא שלי..
אשמח אם תוכלו אולי להביא לי עצות איך אני יכולה לחזק אצלי יותר את הכיבוד הורים, איך בכל זאת לקבל את המצב שקורה ולעבוד יותר על עצמי שזאת אמא שלי ואני לא יכולה לשפוט אותה או להגיד לה לשנות בה משהו. תודה רבה לכם!!
ת.
שלום יקרה!
קודם כל, רק מהדיבור שלך על אמא שלך אפשר לראות את הכבוד העצום שאת רוכשת לה. הרצון להתקדמות ולתיקון, הדיוקים שלך, ממש מוערך בעיני😊
מחשבה שצריכה להיות לנו בראש כל הזמן, זה שההורים שלנו הם בני אדם לכל דבר. שקמים בבוקר ורוצים להיות טובים, ועובר עליהם יום ארוך ומתיש, שלפעמים לא בפוקוס אבל הרצון להשתדלות תמיד קיים. הם מאמינים בחינוך שלך ושל אחייך, ורוצים להביא אתכם למקום כמה שיותר טוב מכל הבחינות. וכן כמו שאמרת - לפעמים הם לא לגמרי שמים לב, ולפעמים הם נופלים בדברים שהם עצמם מעירים עליהם.
אז קודם כל - לא לשפוט אותם. זה נורמלי לטעות וזה קורה לטובים ביותר😊
בכל מקרה, מבינה את התחושה כשהורים מעירים ואחר כך לא מקפידים על זה. אם זה פעם בהרבה זמן, מאמינה שזה באמת טעות רגעית ואפשר לנסות להבליג. אבל אם זה דפוס חוזר שצורם לך, לא חייב להשאיר בבטן. את מהממת שלא מעירה לה, אבל אם כתבת את השאלה אני מאמינה שזה כבר הביא אותך לתסכול.
יש אפשרות לדבר בנועם ולהעיר בעדינות מבלי לבוא לידי חוצפה.
להגיד "אמא את תמיד מעירה לי על זה ועכשיו את כזאת" זו חוצפה, אבל להגיד/לרמוז - "אמא, אני אוהבת להתפלל בכוונה ובגלל זה אני מאוד מקפידה שיהיה שקט כשאני מתפללת" זה מאוד מכבד. להגיד - "אמא אני מעדיפה שלא תדברי איתי על * כי זה מרגיש לי לא נכון" זה נעים ומתאים להגיד (הניסוח כמובן יכול להשתנות בהתאם לקשר ביניכם). אני בטוחה שעם רגישות ונעימות כמו שנשמע ממך, אמא שלך תקבל את זה בהבנה ואפילו בהערכה.
לסיום, כיבוד הורים היא מצווה חשובה ולא פשוטה, ואת לגמרי נשמעת בכיוון הנכון :) תקשורת בריאה היא שם המשחק! דיבור עדין וטוב, בלי לבוא בטענות ובלי לשפוט, בלי לנסות לשנות אותה אך גם בלי להשאיר בבטן. בטוחה שבצורה הזו הקשר ביניכן רק יתחזק!
בהצלחה רבה❣️
אביגיל