ש
היי קודם כל ממש תודה!
אז ככה, חברה ממש טובה שלי התחילה להתדרדר... ברמה הרוחנית בעיקר.. אני ממש רוצה לעזור לה, אבל איך? מה אני יכולה להגיד לה?
ת
היי,
אי אפשר לענות על שאלה כזו מבלי להכיר אתכן ואת מערכת היחסים שלכם, כיוון שאיני מכיר רק ארשום אפשרות אחת לניתוח מערכת היחסים הזו, את הצורך שיכול להיות שיש לחברתך בך, ואת הדרך שלך להיטיב איתה.
חברות היא אחת מנקודות המשען המרכזיות ביותר בחיינו, אחת הסיבות לכך היא שהחברות מטיבה ומטבעה מספקת לנו את הצורך הבסיסי מאוד לאהבה ללא תנאי, אנחנו רוצים חברים שלא יהיו חברים שלנו בגלל הכשרונות שלנו, לא בגלל החיצוניות שלנו (כסף, כבוד, יופי) ואפילו, לא בגלל הרמה הרוחנית שלנו, אלא פשוט אהבה, אהבה לשם האהבה.
אני מבין משאלתך שאת נמצאת במצב לא פשוט של התלבטות פנימית בין השותפות בהידרדרות של חברתך ורצונך העז לעזור לה ולומר לה דברים אודות מצבה (דברי נחמה/ עידוד/ שותפות) לבין חוסר הוודאות מה ראוי ומה כדאי לומר במצב כזה, אני רוצה למקד אותך בשאלה שלדעתי היא יותר בסיסית וגם יותר חשובה, והיא - האם בכלל ראוי וכדאי לומר משהו. אולי יש כאן תהליך שחברתך צריכה לעבור לבד עם עצמה? (ולכן גם נוצר מצב שאת לא יודעת מה לומר), אולי אם תנסי לומר לה משהו זה רק ירחיק אותה עוד גם ממך וגם מהרמה הרוחנית. ואולי הדבר הכי גדול ומשמעותי שאת יכולה לעשות זה פשוט להיות בשבילה, לאהוב אותה ללא תנאי, להקשיב, ולשדר לה שאת איתה בכל מקום, ויחד עם זאת גם לא להתעלם ולהתייחס אליה כאילו שום דבר לא קורה אלא לנוע על הגבול העדין שבין לתת לה את המקום שלה ושל מה שהיא צריכה לעבור עם עצמה לבין העצות/התובנות/העידוד שאת יכולה לחלוק עימה ואת הצורה בה אני רואה את היכולת הזאת לתמוך אתאר כאן:
שלב אחרי השלב הפשוט של האהבה ללא תנאים כדאי שיהיה שיח בינכן על המצב בו אתן נמצאות, ואני חושב שבשיח הזה, ובייחוד אם את רוצה ליזום אותו, כדאי שפשוט תתארי את את התחושות שעולות בך כשאת מתבוננת בה ותדגישי בעיקר את עצמך, לא אותה, לא מה היא ומה קורה לה, אלא את הרגשות שלך ביחס למצב שלה, המטרה בשלב זה היא קודם ליצור בסיס של אמון שלה כלפייך.
אחר כך, אם היא אכן תיפתח ותספר ממה שעובר עליה, פשוט תקשיבי, בלי להעיר הערות ביניים, בלי להשלים מילים שהיא משתהה מלבטא, פשוט תיתני לעולם הפנימי שמבוטא בדבריה גישה לעולם הפנימי שלך, לרגע תנסי להסתכל על העולם, על חייה, מזוית הראיה שלה. אני בטוח שההזדהות שבשלב הזה תחדש בך הרבה ודברים ותובנות שהצבת לעצמך בהתחלה, ברצון הפשוט לעזור לה, ילכו וישתנו, ילכו ויקבלו מימדי עומק.
אם את מבינה את המקום שלה ומרגישה שותפה לתחושות שהיא מתארת את יכולה להתחיל לנסות לשקף לה בעדינות את המקום בו היא נמצאת, עוד לא לומר תמיכה/חיזוק אלא אפילו לחזור ממש על דברים מאוד דומים למה שהיא אמרה, לספר איפה הדברים האלה פוגשים אותך... (אני אסביר למה זה חשוב: הרבה פעמים למרות שאנחנו יודעים כל כך הרבה על עצמנו אנחנו צריכים שאדם "מבחוץ" יתייחס אלינו אפילו אם אלו יהיו אותם דברים שכביכול ידועים לנו, פתאום כשאדם אחר אומר אותם זה מקבל משמעות אחרת לגמרי).
ואחרי כל זה, השלב הכי חשוב (שאליו כיוונת בשאלה) הוא לעזור ולתמוך, זה יכול להיות סתם בדברים קטנים, במילה טובה, במתנה, או בדברים יותר משמעותיים כמו לימוד לומר לה תובנות חיוביות, אמוניות ומשמחות על החיים, ופשוט להיות שמחה לידה. שמחה ואמונה הם דברים מדבקים...
יכול להיות שאין לך מספיק כלים בשביל ממש לעזור לה, אם זה המצב אולי כדאי לחשוב על ייעוץ עם דמות רבנית/חינוכית/טיפולית, אם את חושבת שזה המצב כדאי שתציעי לה לפנות לדמות כזו.
כל טוב.
אליה.